זוהר הרקיע, מצוות עשה כא

ועל כנפי בגדך. גדילים תעשה לך. והלוה דל. ודך תפייס בדברים:

הרז"ל מנה מצות ציצית מצוה אחת ולפי דרכו שמנה תפילין שתי מצות יש לנו למנות ציצית ב' מצות לפי שרשו שכתב בשרש י"א שכל מצוה שחלקיה אין מעכבין זה את זה ראוי למנות כל חלק מחלקי המצוה כמו ששנינו תפלה של ראש אינה מעכבת של יד כן שנינו התכלת אינו מעכב את הלבן. אלא שהרז"ל הסכים למנותה מצוה אחת מפני מה שנמצא במכילתא שאינה אלא מצוה א' והוא אומרם שם יכול שהם שתי מצות מצות תכלת ומצות לבן ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינן שתי מצות. ואינה ראיה שהבריתא הזאת לדעת ר' נשנית שאמר בפ' התכלת (ל"ח) שהתכלת מעכבת את הלבן וזהו פי' של ברייתא זו יכול שהן שתי מצות ולא יעכבו זה את זה תלמוד לומר והיה לכם לציצית דמשמע שהיא מצוה אחת ויעכבו זה את זה וכן אמרו בספרי ובמשנה במסכת מנחות (כ"ח) ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת ר' ישמעאל אמר ארבעתן ארבע מצות. כלומר אינן מעכבות זו את זו. והנלמד מזה שבכל מקום שהן אומרין שהן מצוה א' לא יאמרו כן אלא לדעת ר' שאמר מעכבין זה את זה [אבל למאן דאמר אין מעכבין זה את זה] הם שנים והיה ראוי לפי שרש הרז"ל למנות שתי מצות כמו שמנה תפילין שתי מצות אבל כבר אמרנו שהגאון ז"ל לא ימנה תפילין כי אם מצוה אחת כי מה שכתוב בזו כתוב בזו. וכל שכן שראוי שימנה ציצית מצוה אחת תכלת ולבן לפי שהמעשה הוא א' והכוונה בשניהם אחת לזכור מצות יי' ולעשות אותם ולדברי הרז"ל הוא אפשר לומר שהציצית הם שתי מצות שאם התפילין שאין הפרש בהם בענין הפרשיות שמה שכתוב בזו כתוב בזו והכוונה בשתיהן היא שתהי' תורת יי' שומה כנגד הלב והמוח שהם כלי המחשבה כל שכן שיהיה זה יותר ראוי בציצית שזה תכלת וזה לבן. ואולי יחלק הרז"ל בין תפילין לציצית שהתפילין שני מעשים ראוי למנותם בשתי מצות והציצית אינו אלא מעשה אחד זה כתב הרמב"ן ז"ל ליישב מניינו של הרז"ל אבל לפי שרשיו אחר שראיתו ממכילתא אינה ראי' היה ראוי למנותן שתי מצות כתפילין מצות תכלת ומצות לבן. ואני לעניות דעתי נולד לי ספק אחד במנין מצות ציצית והוא מה שאמרו בגמ' מנחות (מ"ד) והוא כל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכבר ביאר הרז"ל בשרש הט' שאין ראוי למנות הלאוין והעשה אלא הדבר המוזהר מהן והמצוה בהן ועל זה הסכים למנות מצות ציצית ומצות תפילין וברכת כהנים ומזוזה המצוה בלבד לא כמספר העשה שבהם. אע"פ שיש בציצית ה' עשה ובתפלין שמנה ובברכת כהנים ג' ובמזוזה ב' זה אמת הוא ולא נסתפקתי בזה אבל נסתפקתי אם יש בא' מאלו החמשה אחד שאינו במעשה הלבישה שהוא ראוי למנותו והנה הרז"ל פי' אלו החמשה עשה. אחת ונתנו על ציצית הכנף. ב' ועשו להם ציצית. ג' והיה לכם לציצית. ד' גדילים תעשה לך. ה' על ארבע כנפות כסותך זהו פירושו ואינו נראה שכל הפסוק אינו אלא מצוה אחת גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וסוף הפסוק לייחד מקום הציצית ומה עשה יש בו. על כן נראה שהעשה חמישית הוא וראיתם. וכן פרש"י ז"ל ואם כן למה לא נמנה מצות הראיה מצות א' שהיא עיקר המצוה וכמו שאמרו בפרק התכלת (מ"ג ב) ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשייה ובמדרש תלים אמרו אמר דוד לפני הקב"ה אני משבחך בכל אברי בראשי אני הופכו וקורא קרית שמע בשערות ראשי אני מקיים לא תקיפו. ועוד תפילין אני מניח בראשי. ובצוארי מצות עטיפת ציצית. בעיני אני מקיים וראיתם אותו. ועוד שם יד ימינית בה אני כותב ומראה בה טעמי תורה. שמאלית בה אני קושר תפילין ובה אני אוחז ציצית בזמן קרית שמע לראותן בעיני אם כן למה לא נמנה מצות ראיה מצוה אחת. שהלבישה מעשה א' והראיה מעשה א' וכבר מנה בעל ספר המצות להסתכל בציצית. ולא תטעה לומר שזה נאמר לדברי חכמים שאינן דורשים וראיתם אותו לפטור ממצות ציצית כסות לילה לפי שהן סוברים שהציצית היא מצוה עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות בה אבל ר' שמעון שהוא דורש אותו פרט לכסות לילה והויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות והלכה כדבריו כי כן פסקו הראשונים ז"ל לא ידרוש וראיתם אותו למצוה אלא למיעוט הזה. שזה טעות הוא שאע"פ שיש לר' שמעון בפסוק זה מיעוט לכסות לילה אבל עיקר הכתוב אינו יוצא ממשמעותו שהוא מצוה לראות ציצית ששם אמרו כך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה. ר' שמעון בן יוחאי אומר כל הזהיר במצוה זו זוכה להקביל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את יי' אלקיך תירא ואותו תעבוד הנה נתבאר שאע"פ שר' שמעון הוא דורש אותו למעט כסות לילה אינו נמנע מלעשות אותו מצוה ושקולה כהקבלת פני שכינה. אם כן למה לא תכנס במנין המצות אבל מצות זכירה אינה נמנית שהיא מן המצות הכוללות שלא ימנו כמו שנודע מהשרשים:

והלוה דל מצוה נמנית היא וכן אמרו במכילתא כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה. אם כסף תלוה חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל והעבט תעביטנו חובה ולא רשות: ופיוס הדך בדברים הוא מדברי קבלה. ותפק לרעב נפשך כלומר אם אין לך ממון הוציא לו נפשך ותאמר לו אלו הייתי יכול להשביעך בדמי נפשי הייתי עושה וזהו מכלל גמילות חסדים ובכלל ואהבת לרעך כמוך ואינה נמנה מצוה לפי שהוא חלק מצוה וכבר מנה אהבת החברים: