זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה פו

ועמוני תפזר. ומואבי תבזר. ולא יבא ממזר. בסוד עם נבחרים:

הרמב"ם ז"ל מנה עמוני ומואבי לאו אחד. והרמב"ן ז"ל השיב עליו שאין זה לאו שבכללות שנמנה אחד לפי שהן גופין מחולקין ואי אפשר לעמוני שיהיה מואבי ולא למואבי שיהיה עמוני. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בתפיסתו בזה ענין בלתי מובן אצלי וזה לשונו ואם בא העמוני על בת ישראל ובא המואבי עליה בשתי התראות אף היא לוקה שתים שאפי' בשם אחד שנינו (מכות כ') אמר לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת ואם התרו בהם מתחלה על העמוני ועל המואבי שניהם פטורי' על ביאה שניה דהתראה תוך כדי דבור בעינן משום דאמרינן אשתלי כדאמר בפ"ק מכתובות ואי אפשר לאיש אחד שיהיה עמוני ומואבי עד כאן דברי רבינו ז"ל ואיני יודע איך יכריחנו זה למנות עמוני ומואבי שתי אזהרות שאיני מוצא שתי מלקיות בשתיהם אלא בזה אחר זה ובשתי התראות ומה הפרש בין עמוני ומואבי לעמוני ועמוני בשניהם יש שתי מלקיות כשהן שתי ביאות בשתי התראות אבל היה ראוי לרבינו ז"ל לומר שאם באו על ישראלית עמוני ומואבי בהתראה אחת בבת אחת כגון זה כדרכה וזה שלא כדרכה שהיא לוקה שתי מלקיות משום עמוני ומשום מואבי דהוי כאוכל חלב ודם בהתראה אחת תכ"ד ולא הוי כאוכל חלב ודם וחלב מהטעם שכתב הוא ז"ל שא"א לעמוני להיות מואבי ולא למואבי להיות עמוני ובהלכות סנהדרין כשמנה הלאוין שלוקין עליהם מנאן בשני לאוין אלא שבאותו מנין שמנה שם אינו שומר סדר הלאוין שמנה בספר המצות כמו שכתבתי בשרשים:

תבזר כמו תפזר כמו בזר עמים ורכוש להם יבוזר והרמב"ן ז"ל הכניס במנין המצות אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה ובבני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. ובשעיר אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל והן ג' אזהרות ובה"ג ז"ל לא מנאן וגם הרמב"ם ז"ל לא מנאן ונתן טעם לזה היותן מצות שעה ולא לדורות והוא ז"ל הכניסן בחשבון לפי שהתורה נתנה טעם ללאוין אלו כי לבני לוט נתתי את ער ירושה כי ירושה לעשו ואין קרוי ירושה אלא הדבר הניתן לדורות ומהטעם שהוצאנו ממנין המצות דבר שאינו נוהג לדורות להיות לשון התורה מורשה קהלת יעקב ודבר שהוא לשעה אינו ירושה מזה הטעם בעצמו ראוי לנו להכניס אזהרות אלו במנין כדי להיות ארצות אלו להם ירושה אנו מוזהרים שלא ליטלן מהם לדורות ואינן מצות שעה והביא ראיות לדבריו ממה שהזכירו במדרשות שדוד המלך הוצרך להתנצל לסנהדרין על הלחמו בהם מפני שהם פרצו הגדר תחילה וגם בירושלמי דר"ה פ"ק הזכירו שדוד נענש שלא נמנו לו בכלל שני מלכותו ששה חדשים שנלחם יואב באדום ומה שאמר הכתוב וירשו הנגב את הר עשו הר שעיר הוא מפני שבא סנחריב ובלבל כל העולם. ואין דבריו מוכרעים לי שהרי עשרה עממים נתן הקב"ה לאברהם אבינו במעמד בין הבתרים וקיני וקדמוני וקניזי הוא שנתן לאדום עמון ומואב ועתידין ישראל לירש אותם כמו שכתוב עמון ומואב משלוח ידם ובני אדום משמעתם וכן כתב רש"י ז"ל מהמדרש בפ' לך לך וכן אמר בירושלמי בפ' האשה נקנית אמר ר' חלבו בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ שבעה עממים ואתם עתידין לירש עשרה עממין שלשה אחרניתא אלין קיני וקניזי וקדמוני וגם הרז"ל בחדושי התורה בפרשת שופעים כתב כי פרשת ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר לך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים שהיא עתידה בהבטחה לנחול קיני וקניזי וקדמוני וזהו שכתוב בפרשה עצמה ונתן לך את כל הארץ הזאת אשר דבר לתת לאבותיך ואם כן אינה מצוה לדורות כיון שהיא תלויה בזמן כמו שנודע מהשרשים אבל זה הוא למי שסובר שקיני וקניזי וקדמוני הם שעיר עמון ומואב והוא דעת ר' יהודה אבל ר' מאיר ור' שמעון אינם אומרים כן בפ' חזקת הבתים וכן בירושלמי יש בין התנאים מחלוקת בזה בפ' האשה נקנית ולא יצא הדבר עדיין מידי ספק לפי שבמדרש דרשו כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל עד שיבוא יום דריסת הרגל על הר הזיתים וכו' ואין זה מפני בלבול סנחריב:

ולא יבוא ממזר הוא הבא מן העריו' שיש בהן כרת חוץ מן הנדה, בסוד כמו בקהל בסודם אל תבוא נפשי ושלשה אלה עמוני ומואבי וממזר אסורים בבת ישראל ויש הפרש ביניהם שנקבות עמוני ומואבי מותרות וממזרת אסורה: