זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה ע

בצל נוף לא תחסו. וכהם לא תעשו. והאל לא תנסו. כמסת המורים:

אזהרה היא שלא לשכון בארץ מצרים, והמשורר תפס הכתוב ולחסות בצל מצרים. ויש בזה בתורה שלש אזהרות לא תוסיפו לראותם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה. וכבר אמרו ז"ל בגמ' בג' מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשוב למצרים ובג' חזרו ובשלשתן נענשו. ובגמ' סוכה (נ"א ב) אמר כי אלכסנדריא של מצרים היא בכלל האיסור. וכתב הרמב"ם ז"ל כי מ"ש אלכסנדריא ד' מאות פרסה באורך וד' מאות פרסה ברוחב היא מצרים האסורה כי יש בתלמוד ארץ ישראל מצרים שיעורה כך. ופי' הוא ז"ל כי משם היא מתחלת הארץ ההיא. ומה שנוהגין בה היתר היום וגם הרז"ל דר בה שלא נאסר זה אלא כדי שלא נלמוד מהם והיום אינם יותר רעים מהאחרים ואין נראה לי נכון אבל בפי' אמרו לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא וכו' וכיון שהותר ליכנס בה לפרקמטיא אם אחר כך נשתקע בה לא עשה מעשה איסור שהרי בהתר נכנס, ובספר המצות הגדול כתוב כי לא אסרה התורה אלא לצאת מא"י למצרים וזהו לשון הכתוב שאמר וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד:

וכהם לא תעשו אין זה המאמר ביאור מה שאמרה תורה כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. ואותו הלאו אם הוא כולל על אסורי עריות אין ראוי שימנה הוא אלא הפרטים ואם הוא פרטי על דרכי האמורי כבר כתב פסוק אחר ובחוקותיהם לא תלכו והמשורר ז"ל כתב למטה לא תלך אתם בחוקות משמרתם ומפ' האזהרות ז"ל הכניס בזה איסור הסרוס שנ' ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' ובארצכם לא תעשו כשם שאסור לסרס בהמה חיה ועוף כן אסור לסרס אדם ובפ' אין דורשין מהו לסרס כלבא שנ' ובארצכם לא תעשו. ובשבת (ק"י ב') מנין לסרוס באדם שהוא אסור מן התורה שנ' ובארצכם לא תעשו וכהם לא תעשו:

והאל לא תנסו אזהרה היא שלא לנסות האל יתע' כלומר אנסה אם בעשיית הטוב יהיה לי טוב כמו שייעד האל ית' זהו אסור זולתי בענין המעשר כמו שדרשו בגמ' תענית עשר בשביל שתתעשר והביאו סמך לזה הביאו את המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' ובירושלמי של מסכת יומא אמרו כי מה שהיו מתקנין כהן גדול אחר ביום הכפורים אעפ"י שמעשה נסים שהיו בבית המקדש הוא שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים הוא לפי שאין סומכין על הנס וכן עגלת בקר תקח בידך וגו' והביאו שם מקרא זה שנ' לא תנסו את ה' אלקיכם. כמסת המורים הוא ל' התורה כאשר נסיתם במסה: