זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה מח

ולא תאכל על דם. תמידי הנקדם. והחלב והדם. שני אלה אסורים:

זה הלאו הוא כולל הרבה דברים. וכן דרשוהו במסכת סנהדרין (ס"ג) מנין לאוכל בהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה ת"ל לא תאכלו על הדם [ד"א לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר] ועדיין הדם במזרק ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין ת"ל לא תאכלו על הדם. לא תאכילו על הדם. ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו יום תלמוד לומר לא תאכלו על הדם וכן בראשון מברכות (י' ב') אמרו מנין לאדם שלא יטעום כלום עד שיתפלל ת"ל לא תאכלו על הדם, לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם ובגמ' סנהדרין (שם) אמר שזהו לאו שבכללות ואין לוקין עליו וכן אמרו בגמ' פסחים. ולענין מנין המצות כתב הרמב"ם ז"ל שאין מונין לכל חלק הנכנס בכלל לאו זה בפני עצמו כיון שלא חלק הכתוב בהן ללקות על כל אחד ואחד בפני עצמו על כן הוא מסכים הרז"ל למנות לאו זה והוא אזהרה לבן סורר ומורה. כלומר לא תאכלו אכילה שמביאה לידי מיתה שעל ידי האכילה הוא נסקל. והרמב"ן ז"ל הוא מגמגם למנותן שתי אזהרות לפי שיש בסורר ומורה שני עונשין מלקות על אכילה ראשונה וכמ"ש (סנהדרין ע"א) מלקות על בן סורר ומורה היכא כתיב כדר' אבהו דאמר ר' אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע, ועל אכילה שניה מיתה וכיון שבאזהרה זו יש שני עונשין אפשר למנותן שתי מצות ולפי שאכילה ראשונה היא המביאה לידי מיתה באכילה שניה על כן היא נכנסת בכלל לא תאכלו על הדם. ומה שאמר אזהרה לבן סורר ומורה מנין על שתי האכילות אמר כן ששתיהן מביאות לשפוך דמו. וכתב הרז"ל שכן נהג הרמב"ם ז"ל בחמץ ותערובתו. ואני תמה עליו בזה מפני שאין דומות זו לזו ששם שני אזהרות וכאן אינה אלא אחת. אבל כן נהג באלקים לא תקלל שהוא מונה אותן שתי אזהרות מפני שנוי העונשים וכן בשם אלקים אחרים לא תזכירו. ואני תמה ממנו ז"ל למה לא הכניסן במנין שני לאוין. ומה שאמר המשורר ז"ל תמידי הנקדם אין לו שורש כלל שהרי לאכול על דם התמיד הנקדם לשאר הקרבנות אינו בכלל לא תאכלו על הדם ואין בתמיד דבר נאכל שיהא אסור לאכלו קודם זריקה ומה שאסור לאכול בקדשים קודם זריקה אינו נכלל בכלל לאו זה אלא בכלל לא תוכל לאכול בשעריך כמו שכתבתי בבית שלפני זה. ואולי רמז לאיסור אכילה קודם תפלה על דם. וקרא התפלה תמיד כי תפלות כנגד תמידין תקנום. ומה שאמר תמידי הנקדם הוציא ממה שאמר היא העולה עולה ראשונה שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר:

והחלב והדם הם שתי אזהרות כל דם לא תאכלו ואיסור חלב נמנה אחד כמו שנודע מהשרשים. ואני תמה למה לא נמנו בדם שתי אזהרות אחת לדם הנפש שהוא בכרת והשני לדם האברים שהוא בלאו. וכמו שנהג הרמב"ם ז"ל באלקים לא תקלל שמנאן שתי אזהרות מפני שנוי העונשים וגם הרמב"ן ז"ל נהג כן בלא תאכלו על הדם אעפ"י שהוא לאו אחד ואני רואה הדברים קל וחומר בדם שהם ברבוי הלאוין ודומה לחמץ ותערובתו שהאחד בלאו והשני בכרת וגם אני תמה למה לא נמנו ג' לאוין שאין כלן אזהרה על ענין אחד אלא אחד לדם חולין ולדם קדשים ולדם כסוי שהם דם הנפש שהוא בכרת ואחד לדם האברים שפירש שאם לא פי' מותר ואחד לדם התמצית וכי מפני ששם כלם דם ימנו אחד והלא חלוקים הם בדיניהם וזה צריך עיון אם דומה ללאוי שעטנז ומכל מקום כשיש שנוי עונשים ביניהם זה בכרת וזה באזהרה נראה פשוט שנמנים בשנים וכ"ש אם יש ביניהם רבוי הלאוין: