זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה מז

ויינך ויצהרך. ובכורות בקרך. ותרומת ידך. ומבחר הנדרים:

התורה אמרה לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ותרומת ידך ואמרו ז"ל בגמ' כריתות (ד' ב) כי כל אחד מהנפרטים בפסוק זה הוא לאו בפני עצמו ואינו לאו שבכללות וכן אמרו שם אכל מעשר דגן תירוש ויצהר חייב על כל אחד פי' אם אכלן חוץ לירושלם, ובמעשר שני דבר הכתוב, והקשו שם וכי לוקין על לאו שבכללות, קרא יתירא כתיב מכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' למה לי למיכתב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכ"ת ללאו א"כ לימא קרא לא תוכל לאכלם למה לי למיהדר ולמיכתבינהו כלהו שמע מינה לחלק. ועוד אמרו בגמ' מכות (י"ח) מכדי כתיב ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך וגו' לכתוב רחמנא לא תוכל לאכול אותן בשעריך מהדר פרשינהו לכלהו למה לי שמע מינה ליחודי לאו לכל חד וחד. והנה נמנה דגן תירוש ויצהר לשלשה לאוין, זהו לדעת הרמב"ם ז"ל בלאו שבכללות שהוא מונה אותן לפי המלקיות כמו שהוא נודע מהשרשים. אבל הרמב"ן ז"ל חלק עליו שם ואמר שאין משגיחין בחילוק המלקיות אלא בענינים הנאסרים ולפי דעתו מעשר דגן תירוש ויצהר לאו אחד הוא במעשר שני מאי זה מין שיהיה ואינו נמנה כי אם אחד, ובכורות לאו אחד הוא והנה ענין לאו זה כפשוטו הוא שאסור לאכול בשר בהמה בכורה חוץ לירושלם אבל לפי מדרש חז"ל נכלל בזה ענין אחר והוא שאסור לזר לאכול בכור וכן אמרו בספרי ובכורות זה הבכור לא בא הכתוב אלא לזר שאכל בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים ודין בכור אינו אלא בבכור תם, בקרך וצאנך הוא לאו אחר והוא שפירשו חז"ל בקרך וצאנך לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שהוא בלא תעשה ובגמ' מכות (שם) פי' שהוא הדין באוכל קדשים קלים חוץ לחומה. ונדריך הוא לאו אחר והוא לאוכל מבשר העולה באיזה מקום שיהיה וכן אמרו ז"ל וכל נדריך אשר תדור לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זר"ד בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה, וזה הלאו כולל כל מועל בקדשים שהוא לוקה וכן אמרו בסנהדרין (פ"ג) הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה כן כתב הרז"ל אבל בסנהדרין למדו זה בגזירה שוה דחטא חטא וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ונדבותיך הוא לאו אחר וכן אמרו ז"ל ונדבותיך לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שהוא עובר בלא תעשה. (ובגמ' מכות פירשו) ותרומת ידך הוא לאו אחר ולשון ספרי ותרומת ידך לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים שלא קרא עליהם שהוא עובר בלא תעשה ובגמ' מכות פירשו שאזהרה זו היא לכהן אבל זר חייב עליהן מיתה ואזהרתיה מוכל זר לא יאכל קדש עוד יזכיר למטה אזהרה זו. ומה שאמר ומבחר הנדרים הוא כולל מה שלא פרט ופי' ז"ל שיביא מן המובחר והרמב"ן ז"ל כתב שאם לא הביא מן המובחר שהוא בלאו והכניסו במנין המצות והפסוק שנאמר בזה הוא ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואמר הרז"ל שזה דומה לושמרו את משמרתי ולא תשאו עליו חטא שהיא אזהרה לכהן טמא. וכן הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכבר מנה שתים אלה הרמב"ם ז"ל וכן ראוי למנות זאת. אבל הוא ז"ל כתב שזו היא שלילה שאם תרימו חלבו ממנו לא תשאו עליו חטא. ותמה הרז"ל עליו למה לא מנאו עשה [להוציא] מן המובחר אבל הרז"ל הסכים לעשותו לאו: