זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קנו

והמות רתוי. לפרוע ושתוי. וטמא האתוי. לשמש בחדרים:

רתוי כמו ראוי מלשון משנה מי שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם ולשון תלמוד רתוי לו כאלו לא התפלל וכבר כתב למעלה ולא יגדל פרע ושנאו כאן לפי שהוא מאותן שהן במיתה בידי שמים ושם פי' ענין איסור גדול פרע:

ושתוי הרמב"ם ז"ל הוא סובר ששתויי יין בעבודה הם במיתה ואם נכנסו למקדש במלקות והרמב"ן ז"ל השיב עליו לפי דעתו למה לא מנה אותם שתי אזהרות. האחת במיתה ואחת במלקות והוא ז"ל כתב שלא הוזהרו הכהנים אלא שלא לעבוד שתויי יין אבל שלא ליכנס במקדש אין בזה אזהרה ואם יש בו איסור הוא מעלה מדרבנן שהרי אנשי משמר אסורין לשתות יין בימים אפי' בבתיהם ואנשי בית אב אפי' בלילות וכל זה מדבריהם שמא יצטרכו לעבוד והרמב"ם ז"ל סובר ששתויי יין במיתה ושאר המשכרין באזהרה ולפי זה היה ראוי למנותן. אבל הרמב"ן ז"ל סובר ששאר המשכרין אין בהם אזהרה דיליף שכר מנזיר וכן דעת רש"י ז"ל. ונראה שאין הרמב"ם ז"ל מחלק הלאוין לשנים אלא כשהם חלוקין בעונש בידי אדם זה במלקות וזה במיתה אבל אם חלוקים בכרת או במיתה בידי שמים אינו מונה אותן שנים לפי שכולן הן במלקות ובזה נסתלקו כמה תמיהות שתמהנו עליו גם הרמב"ן ז"ל לפי שלא ירדנו לסוף דעתו בזה:

וטמא האתוי לשמש בחדרים זו היא אזהרה שבמיתה לכהן טמא שלא יעבוד וכבר כתבתי למעלה וטמא פן יבולע לענין אזהרה ושנאו כאן לענין עונש ושם פי' ואם על הביאה הוא חייב כרת היאך אפשר שעל העבודה לא יהא חייב אלא מיתה והרי נתחייב כרת משעת ביאה ואפשר שיעבוד בלא ביאה שיהפך באברים בבית יד ארוך מרחוק וכן פי' הראב"ד ז"ל. בחדרים הם חדרי בית המקדש העזרה וההיכל ולפני ולפנים ויש קורין בהדרים וקרא המקדש הדרים לפי שהוא בנין מפואר:

ועתה אתה המעיין ראה גם ראה במה שכתבתי בין במצות עשה בין במצות לא תעשה כמה מחלוקת וכמה בלבולים נפלו במנין המצות ונראה שהרמב"ם ז"ל בנסחתו הראשונה לא יכול לכוין החשבון של מצות לא תעשה כי כן כתב הרמב"ן ז"ל שהוא חסר שבע מצות במצות לא תעשה ואנחנו ראינום שלימות בנסחתו האחרונה והרב ז"ל השלימם לו וא"כ הרי הן יתירות על מנינו אבל ראינו שבאותן שמוסיף עליו היתה אחת כתובה לרז"ל נראה שלא היתה בנסחתו הראשונה ונזכר לה בנסתתו האחרונה והיא לא תחוס עינך דרוצח ובאיסורי נזיר לא מנה הרמב"ן ז"ל כי אם אזהרה א' וכן הסכים הוא למנותה ובנסחתו האחרונה יש חמש אזהרות כמו שכתבתי כל זה והרי מצאנו ה' מצות מאותן שהיו חסרות בנסחא הראשונה והששית והשביעית שהיו חסרות לא ידעתי אותן. והנה נראה מכאן כי הרמב"ם ז"ל בכיון החשבון היתה לו יגיעה גדולה וכותב וחוזר ומתקן וגם הרז"ל עצמו עם היותו משתדל להשלים מה שחסר אל הרז"ל הוא אומר כי הוא חושד את עצמו בזה ואינו סומך על מנינו והוא מניח את הדבר לאליהו ואם כל אנשי חיל לא מצאו ידיהם בזה איך יחשוב קטן קטניהם לכוין החשבון במה שזה בונה וזה הורס. זה גידר וזה פורץ. זה מקשה וזה מתרץ על כן אני אומר שיונח הדבר כן ותעלה בידינו מצות קריאה ודרוש וקבל שכר ושמא מה שהוסכם שמנין המצות הם תרי"ג שס"ה ורמ"ח הוא לפי דעת ר' שמלאי וכפי מה שפירש הוא המצות ואנחנו לא נסמוך עליו בפירושו בענין פסק הלכה אבל נסמוך על סוגית התלמוד. ומה שהזכירו בכל מקום זה המנין הוא לפי שלא מצינו חכם אחר מנאם תפסנו מנינו ואף אם יחסר או יעדף המנין הוא הולך סביבו והוא כאמרם בהרבה מקומות הוי פורתא ובפורתא לא דק ושמא מי שלבו רחב יותר מלבי יוציא לאור תעלומה וישיג מה שלא יכולתי להשיג אבל אני כל אשר בכחי לעשות עשיתי וכי ירחיב ה' לנו ונבלה ימינו בטוב ושנינו בנעימים נוסיף אומץ לכוין החשבון אבל עתה די לנו במה שפתחנו הפתח בזה ולא מלאכה קטנה עשינו בזה לא יכיר העמל אשר במלאכה זו אלא החכם הבקי בכל התלמוד. ומי שבחר בנו מכל העמים ועערנו במצותיו והחכימנו בתורותיו יגלה עינינו להביע נפלאות מתורתו ומאויבינו יחכמנו מצותיו. והיתה השלמתו בעיר אלגזיר היא עיר גרותנו בשני לחדש סיון שנת חמשת אלפים ומאה ושבעים ושבע:

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: