זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קנה

והזר העובד. במותו אכבד. ומארץ יאבד. מחוסר כפורים:

זר ששימש מנאוהו חכמים בכלל מחוייבי מיתה בידי שמים שנאמר והזר הקרב יומת וע"כ אמר הכתוב במותו אכבד מה שנאמר במיתת נדב ואביהו ועל פני כל העם אכבד בהקריבם אש זרה. ויש אזהרה אחרת והיא שלא יכנסו לויים בעבודת כהנים ולא כהנים בעבודת לויים ולא לוי בעבודת לוי אחר כגון שוער בעבודת משורר שנאמר איש איש אל עבודתו ואל משאו ונאמר באזהרה על הלויים אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו ועל הכהנים נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ולשון ספרי אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו אזהרה ולא ימותו עונש אין לי אלא לויים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים כהנים על עבודת לויים מנין ת"ל גם הם מעבודה לעבודה מנין ת"ל גם אתם וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע את ר"י בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררי' ואין חיוב מיתה אלא ללויים בעבודת כהנים וכן אמרו במכילתא הלויים ע"י כהנים במיתה ואין הכהנים על של הלויים אלא בלא תעשה ולכן צריך עיון למה [לא] נמנה אותם שנים כמש"כ בלאו דלא תאכלו על הדם. וכן נראה ממה שהשיב הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל למה לא מנה שתי אזהרות בשתויי יין האחת במיתה בשעת עבודה והשנית במלקות שלא בשעת עבודה כמו שאכתוב אחר זה:

ומארץ יאבד מחוסר כפורים, כהן מחוסר כפורים ששימש הוא במיתה. ובתוספתא דזבחים מנו אותו עם אותם שבמיתה ומנאו הרז"ל בהלכות סנהדרין עם מחוייבי מיתה שלוקין אבל לא מנה אותו לאו מיוחד ושמא הוא בכלל טמא ששמש כי באותן שמנה שם הוא נוהג כן שמחלק במנינו שם לאו א' לשנים ולשלשה כמו שכתבתי בשרשים אבל בהלכות ביאת מקדש כתב שמחוסר כפורים ששמש הוא פטור ובזה יש סתירה בדבריו: