זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קלה

והבא על ארוסה. ועל כלה כנוסה. ועל בהמה אבוסה. והבא על זכרים:

הרמב"ם ז"ל השיב על בה"ג ז"ל שהוא מונה ארוסה ונשואה ובת כהן בג' לאוין והוא ז"ל כוללן במצוה אחת שכולן אשת איש הן ואין ראוי לחלקן מפני חלוקת מיתותיהן וכן נראה לי ממה שאמרו בסנהדרין בבעל אוב וידעוני חלוקה דלאו שמה חלוקה חלוקה דמיתה לא שמה חלוקה והוא ז"ל הביא ראיה ממה שאמרו בסנהדרין הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכתוב את בת ישראל בסקילה, ואת בת כהן בשריפה, וירצה לומר בזה שכשאמר הכתוב לא תנאף נכלל בזה כל הבא על אשת איש תהיה ארוסה או נשואה בת כהן או בת ישראל וכיון שבלאו א' נכללו אין ראוי לחלקן מפני חלוק מיתותיהן:

ועל כלה כנוסה זו היא אשת (הכהן) [הבן] והיא בסקילה, ומש"כ כלה כנוסה הוא הדין ארוסה שהיא בסקילה שהרי אפי' ארוסה אחרת היא בסקילה וכלתו אפי' נשואה היא בסקילה ונראה לי שאמר כן לומר שאם אנס בנו אשה מותרת לו שאין הלכה כר' יהודה שאוסר ביבמות אנוסת אביו וכ"ש אנוסת בנו כנ"ל. ואולי תתמה למה לא נמנה כלה שני לאוין הא' בחיי בנו והא' לאחר מיתתו שכן כתיב בה שני לאוין ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה ודרשום ז"ל כן אבל במשנת כריתות לא מנאוה אלא אחת, וכן בסנהדרין אמר הבא על כלתו חייב משום אשת איש ומשום כלתו. והקשו ולחייב משום אשת בנו ותירצו אמר אביי פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר זו היא כלתו זו היא אשת בנו ומזאת הדרשה אינה נמנית כי אם אזהרה א':

ועל בהמה אבוסה כבר זכר אשה נרבעת ועתה זוכר באזהרה אחרת הרובע את הבהמה ואינן נכללין באזהר' אחת אע"פ ששם רביעה כולל שניהם לפי שזה רובע וזה נרבעת והוכיח כן הרמב"ם ז"ל ממשנת כריתות שמנו שם ל"ו כריתות ומנו רובע ונרבעת בשתים ולא כללום באחת כמו שהם כוללים באותה משנה כל הפרטים בכלל אחד יראה שהם שתי אזהרות במנין וזה אמת הוא, ואמרו אבוסה הוא לגנות הרובע שנתן שכבתו בבהמה שהיא על אבוס בעלה והלא גנאי הוא וראוי למיתה חמורה:

והבא על זכרים אזהרה אחת היא לשוכב ולנשכב ואת זכר לא תשכב ונכלל בזה נשכב דקרי ביה לא תשכב כדעת ר' עקיבא כמו שפי' למעלה בבית ולא יהיו קדשים. ולפי מה שהעלו בסנהדרין יש בכאן שתי אזהרות אחרות והם הבא על אביו והבא על אחי אביו לחייבו שתים אחת משום אביו או אחי אביו, ואחת משום ואת זכר לא תשכב והם ערות אביך לא תגלה. וכבר כתבתי זה למעלה: