זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קלא

ומסית ומחלל. ובן סובא וזולל. ומכה ומקלל. ומדיח ערים:

עדיין לא הזכיר אזהרת מסית והיא אזהרה שלא יסית לשום יחיד מישראל לעבוד ע"ז ואם עשה כן הוא במיתה והוזכרה האזהרה בפסוק וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וכבר כתבתי זה למעלה וכן אמרו בתלמוד:

ומחלל הוא מחלל שבתות שהוא בסקילה וכבר כתב למעלה וכל מלאכה להקצות בשבתות לרצות וכן הגאון ז"ל מנה בכלל מחויבי סקילה מחלל שבתות. ומנה בכלל הלאוין לא תעשה מלאכה דשבת והרמב"ם חולק עליו לפי שהוא מונה האזהרה והעונש והרמב"ן ז"ל למד על הגאון ז"ל זכות שהוא לא מנה לא תעשה מלאכה במלאכות שחייבין עליהם סקילה אלא במלאכה שאין בה אלא לאו והיא המחמר אחר בהמתו בשבת שיש בו לאו ואין בו מיתה כמו שהוא מוזכר בפ' אחרון משבת ומ"מ אין יוצא לנו ממחלוקת זו כלום לענין מנין המצות שכבר כתבתי למעלה איך ראוי למנות העונשין אלא שאני תמה למה לא נמנה בשבת שני לאוין הא' במיתה והב' באזהרה והוא המחמר ואפי' לא היה בזה אלא לאו א' מפני שנוי העונשין היה ראוי לחלקו כמו שנהגו באזהרות אחרות שיש בהן שנוי עונשין וכ"ש אם יש בו ריבוי לאוין:

ובן סובא וזולל אין לסובא ולזולל אזהרה אחרת זולת מה שנכלל בלא תאכלו על הדם וכבר כתב המשורר ז"ל ולא תאכל על דם תמידי הנקדם. ושם כתבתי הדעות הנאמרות בלאו זה ולא כתבו בכאן לתוספת מנין אלא שהוא במיתה:

ומכה ומקלל באביו ובאמו הוא מדבר ומכה אביו הוא בחנק ומקלל הוא בסקילה והרמב"ם ז"ל מנאם אזהרות מיוחדות אע"פ שאין בהם לאו מיוחד אלא במכה הוא בכלל לא יוסיף להכותו וכמו שאמרו במכילתא ומכה אביו ואמו ענש שמענו אזהרה מנין ת"ל ארבעים יכנו לא יוסיף. והלא דברים ק"ו ומה אם מי שמצוה להכותו הרי הוא מוזהר שלא להכותו מי שמצוה שלא להכותו דין שיהא מוזהר שלא להכותו, ובמקלל הוא בכלל אלקים לא תקלל וכמ"ש במכילתא ומקלל אביו ואמו מות יומת ענש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר אלקים לא תקלל אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלקים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואם בור הוא הרי הוא בכלל לא תקלל חרש הרי אתה דן בנין אב משלשתן הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו. וכן דרשו בספרא והרמב"ן ז"ל חולק עליו ואמר שאין למנות אזהרות אלו אלא שהן בכלל שאר ישראל ומה שאמרו במכילתא אם היה אביו נשיא חייב משום אביו ומשום נשיא ומשום דיין ומשום בעמך אינו שיהו ד' אזהרות אלא ג' אזהרות וענש אב מוסיף עליהם ודומה למה שאמרו האוכל עולה בלא זריקה לר' שמעון לוקה חמש ה' איסורים והנה הרמב"ן ז"ל כתב כי הרמב"ם ז"ל נהג בכאן מה שנהג בה"ג ז"ל שהוא מונה בלאו דלא תנאף נערה מאורסה ואשת איש ובת כהן מפני שנוי העונשין והוא ז"ל חלק עליו ובכאן הולך על פי דרכו במכה ומקלל. אבל הוא ז"ל גם כן מנה לא תאכלו על הדם שני לאוין מפני שנוי העונשין ולמה הקשה לו זה בכאן וכן הרמב"ם ז"ל מנה ושם אלקים אחרים לא תזכירו שתי אזהרות מפני שנוי העונשים וגם אליו נמנה אלקים לא תקלל לשנים כמו שכתבתי ובמכה ומקלל אפשר למנותן כן ואינו דומה לנואף ולנואפת ששם כללם במיתה ואמר מות יומת הנואף והנואפת. וכשפרט זו בסקילה וזו בשריפה או בחנק אין ראוי להכניס הפרטים ההם במספר שאינם אלא פי' הכלל ההוא וכלם הם במיתה ואין שנוי המיתה חלוק באזהרה אבל אם זה באזהרה וזה במיתה חלוקין הם לגמרי וראוי למנותן שתי אזהרות וכן הוא ז"ל הכניסן במנין ולא חלקן:

מדיח ערים זו אזהרה היא שלא ידיח יחיד למרובין לעבוד עבודה זרה וזהו ההפרש שיש בין מסית למדיח כי המסית הוא ליחיד והמדיח הוא למרובים והאזהרה הנזכרת בזה היא ולא ישמע על פיך כמו שהוא מוזכר בסנהדרין: