זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קיט

ומצות לא תבערו. ומצות לא תשקרו. ומצות לא תמכרו. שדה מגרש ערים:

מחלוקת הראשונים היא לא תבערו למה נאמרה בפרט אחר שנאסרה כל מלאכה בכלל יש אומרים ללאו יצאת ויש מהם אומרים לחלק יצאתה וכן הלכה אם כן למה היא נכנסת בכלל מנין המצות אבל נכניס בזה ענין ראוי להכניסו במנין המצות והוא שלא ישרפו בית דין המחוייב שריפה בשבת והוא הדין לשאר מיתות בית דין שאין דוחין שבת ובמכילתא אמר לא תבערו אש שריפה בכלל היתה ויצאת למד מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין ואינה דוחה שבת אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו שבת וגו' ובירושלמי אמרו בכל מושבותיכם ר' אילא בשם ר' יוסי אומר מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת:

ומצות לא תשקרו היא אזהרה לכופר ממון שלא ישבע לשקר ובספרא אמרו לא תשקרו לפי שנאמר ונשבע לשקר למדנו עונש אזהרה מניין תלמוד לומר לא תשקרו ובגמ' שבועות אמרו שהנשבע על כפירת ממון עובר בב' לאוין משום לא תשקרו ומשום ולא תשבעו בשמי לשקר:

ומצות לא תמכרו כ' בתורה והארץ לא תמכר לצמיתות והרמב"ם ז"ל מנאה ואמר שהיא אזהרה שלא נמכור נחלתינו מכירה גמורה של והארץ לא תמכר לצמיתות ולא נראה לרמב"ן ז"ל דין זה נכון שיהיה לאו זה מזהיר על ענין זה ונראה לו לפי מה שנזכר מזה בירושלמי שהיא אזהרה שלא נמכרנה למי שלא יחזירנה ביובל והוא הכותי וכן הסכים להכניסה במנין אעפ"י שהגאון ז"ל לא מנאה לפי שהיא אצלו שלילות לא אזהרה:

ובשדה מגרש הערים, יש אזהרה אחרת ואליה כיון המשורר ז"ל והיא ושדה מגרש עריהם לא ימכר ופי' בסוף ערכין ענין לאו זה שלא יעשו משדה מגרש וממגרש שדה. ויש שתי אזהרות כיוצא באלו באות במנין והם כל חרם לא ימכר ולא יגאל והם אזהרות למחרים שדהו שלא למכרו לאחר ולא יפדהו הוא אלא יהיה לכהן וכן אמר בספרא: