זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קיח

וביתך לא יסח. במצות לא יזח. ומצות לא תשכח. שתים נאמרים:

הבטיח המשורר ז"ל שלא יחרב ביתו כבית גאים אם ישמור מצות לא יזח והיא אזהרה שלא יזח החשן מעל האפוד ובסוף מכות אמר והא איכא מזיח את החשן ואזהרתיה מלא יזח וכן אמר על המסיר בדי הארון והוא הזכיר' למט' ובגמ' יומא אמר ששני לאוין אלו עם לאו דקורע פי המעיל הם במנין המצות [והרמב"ן ז"ל מנה] שלא לשנות סדר הנחת הכלים מאמרו ית' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ואמרו במכילתא ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר ושמת את השולחן וגו' ואם שינן עובר בלא תעשה לכך נאמר אשר אמרתי אליכם תשמרו וכן הלכה:

ומצות לא תשכח הרמב"ן ז"ל לא מנאן ובה"ג ז"ל מנאן והם האחת שלא נשכח אמונת האלהות והוא אמרו השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים, ואני תמה משניהם כי לפי דעת הרמב"ם ז"ל שהוא מונה דבור אנכי בכלל מצות עשה היה לו למנות זה בכלל מצות לא תעשה שהיא כנגדה ולפי דעת הגאון ז"ל שאינו מונה דבור אנכי גם כן לא היה לו למנות זאת אבל הרמב"ן ז"ל הסכים להכניס גם כן דבור אנכי במנין ולפי הסכמתו יפה הסכים להכניס לאו זה במנין. והשנית היא שלא נשכח מעמד הר סיני והוא אמרו ית' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב וכן מנאה הרמב"ן ז"ל, ויש כעין ראיה שזאת האזהרה היא באה במנין לענין שכחת המעמד או לענין שכחת התורה ממה שאמר במנחות אמר ר' לוי כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' וכדר' אבין דאמר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, וזאת האזהרה לפי דעתי על כל פנים אזהרה שבמנין היא והעובר עליה לוקה הוא ולא לענין שכחת הר סיני אלא לענין שמירת הנפש שהרי בפ' שבועת העדות אמר שהמקלל את עצמו לוקה שנ' השמר לך ושמור נפשך וכדר' אבין דאמר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכן כתב הרז"ל בחבורו הגדול אלא שכתב שם שהוא בכלל קללת אחרים ואינו נראה כן מהגמ', ונראה שהן שתי אזהרות האחת לענין שמירת הנפש והוכפלה עוד ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכן נראה מפ' אין עומדין ומזה יצא אסור גלוי והחמירו בו יותר מאיסורין של תורה כמו שנראה מראשון דחולין, והשנית שזכרתי היא שכחת המעמד ההוא ושתיהן הן נמנות אעפ"י שנכללו בלאו אחד וכן נהג הרז"ל בחלק ונחלה ללויים והרמב"ן ז"ל נהג גם כן בשאור ודבש שמנאום שתים מפני שבא פסוק אחד לחלק ואפשר ששמירת הנפש לענין גלוי הוא בכלל ולא תשים דמים בביתך. ויש לא תשכח אחר בא במנין והוא שלא נשכח מעשה עמלק שנ' תמחה את זכר עמלק מתחת השמי' לא תשכח. ואם יש להסתפק במצו' זכור אל תשכח את אשר הקצפת כמו שנסתפק בה הרמב"ן ז"ל כמו שכתב במצות עשה אם היא מצות עשה לדורות אם לאו גם אותה שכחה לא באה במנין וכמו שאמרו בספרי יכול בלבך כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה וכו', ומה שאמר שתים נאמרים אינו מדוקדק לפי שבא לשון זכר על לשון נקבה: