ספר הזהר, תוספות, כרך א מ

שְׁמִינִי מָאי הֲוֵי, יֶשׁ לוֹ להַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק אֶחָד בָּעוֹלָם וְחֲבִיב לוֹ מִפְּנֵי שְׁמְקַיֵּים כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְהוּא יְסוֹדוֹ וְהוּא מְכַלְכְּלוֹ וּמַצְמִיחוֹ וּמְגַּדְּלוֹ וּמְשָׂמְחוֹ. אֲהוּב וְחֲבִיב לְמַעְלָה, נוֹרָא וְאַדִּיר לְמַטָּה. מְתוּקַן וּמְקוּבָּל לְמַעְלָה, מְתוּקַן וּמְקוּבָּל לְמַטָּה. וְהוּא יְסוֹד הַנְפָשׁוֹת כֻּלָּם.

אֲמַרְתָּ שְׁמִינִי וְאָמַרְתָּ יְסוֹד הַנְפָשׁוֹת כֻּלָּם, וְהָא כְּתִיב וּבְיוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבָּת וַיִּנָּפַשׁ. אִין שְׁבִיעִי הֲוִי, אֶלָּא מִשׁוּם דְּמַכְרִיעַ בֵּינַיְיהוּ, וְיֵשׁ אִינוּן תְלָת לְרָע וּתְלָת לְעֵיל, וְהוּא דְּאַכְרָע בֵּינַיְיהוּ.

וּמָאי טַעְמָא אִקְרֵי שְׁבִיעִי, וְכִי הוּא בַּשְׁבִיעִי, לֹא. אֶלָּא מִפְּנֵי שהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׁבָת בְּשַׁבָּת בְּאוֹתָה הַמִּדָּה. דִּכְתִיב (שמות ל״א:י״ז) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבָּת וַיִּנָּפַשׁ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם יֶשׁ לוֹ מַאֲמָר אֶחָד שֶׁהוּא אֲדוֹן לוֹ, לא מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִבְרָא בּוֹ, אֶלָּא מִפְּנִי שֶׁהוּא פּוֹעֵל בָּעוֹלָם פְּעוּלָה הַמְסוּרָה לוֹ בְּיָדוֹ. פָּעַלוּ כֻּלָּם פְּעוּלָתָם וְקִיֵּימוּ מַעֲשֵׂיהֶם לְבָד, בָּא יוֹם הַשְׁבִיעִי וּפָעָל פְּעוּלָתוֹ. שָׂמְחוּ כֻּלָּם וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שְׁגַּדְלָה נִשְׁמָתוֹ, דִּכְתִיב וּבְיוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבָּת וַיִּנָּפַשׁ.

וּמָאי הֲוֵי שְׁבִיתָה זוֹ דְּלָא הֲוֵי בָּהּ מְלָאכָה, וַהֲוֵי הַנָחַה. דִּכְתִיב שַׁבָּת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שִׁבְעָה גָּנוֹת, וּבַגָּן הָאֶמְצָעִי מַעְיָן נָאֶה נוֹבֵעַ מִמָקוֹר מַיִם חַיִּים, ג' מִימִינוֹ וג' מִשְׂמֹאלוֹ. וּמִיָּד שׁפּוֹעֶל בָּעוֹלָם, אָז מִתְמָלֵא וְשְׂמֵחִים כֻּלָּם. וְאוֹמְרִים לְצֹרְכֵנוּ הוּא מִתְמָלֵא וְהוּא מָשְׁקֵה אוֹתָם וּמֵגַּדְלָם וְהֵם מָמְתִינִין וְשׁוֹבְתִין וְהוּא מָשְׁקֵה אֶת הַשִׁבְעָה.

וְהָא כְּתִיב (ישעיהו מ״ג:ה׳) מִמִּזְרָח אֲבִיא זַרְעֲךָ וַהֲוֵי חַד מִנְהוֹן וּמָשְׁקֵה לֵיהּ. אֶלָּא אֵימָא הוּא מָשְׁקֵה אֶת הַלֵּב וְהַלֵּב מָשְׁקֵה אַחַר כֵּן כֻּלָּם. וּמָאי נִיהוּ מִדָּה שְׁבִיעִית הוֵי אוֹמֶר זוֹ מִדַּת טוּבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מָאי טַעְמָא אָמַר אֶת שַׁבְּתוֹתַי, וְלֹא אָמַר אֶת שַבָּתַי. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כַלָּה נָאָה וְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ מָזְמִינָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת עִמּוֹ. וְהַמֶּלֶךְ יֶשׁ לוֹ בָּנִים נָאִים וְאַהוּבִים אָמַר לָהֶם הוֹאִיל וְכֵן שִׂמְחוּ אַתֶּם גַם כֵּן בְּיוֹם שִׂמְחַתִי כִּי אֲנִי בְּשְׁלָכֶם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל וְאַתֶּם גַּם כֵּן הֲדְרוּ אוֹתוֹ.

וּמָאי זָכוֹר וְשָׁמוֹר זָכוֹר לַזָּכָר וְשָׁמוֹר לַנְּקֵבָה. מָאי טַעְמָא (ויקרא י״ט:ל׳) וּמִקְדָשִׁי תִּירָאוּ. שִׁמְרוּ עַצְמְכֶם מֵהִרְהוּר, כִּי מִקְדָשִׁי קָדוֹשׁ הוּא לָמָה (ויקרא כ׳:ח׳) כִּי אֲנִי יְיָ מֵקַדִשְׁכֶם, אֲנִי בְּכָל צָד. ע"כ: