זקן אהרן חלק א רלח

מילה שיהי' בשבת מיד אחר יו"ט. סימן כח. אם מותרים השובי"ם למרוט הנוצות ביו"ט אחרי שלהנאת עצמם עושים ולא לצורך אוכל נפש עושים כן. סימן כט. אם גזל עכו"ם מיקרי נמי לכם. סימן ל. אם אפשר לצאת מצות חביטת ערבה בערבה שבלולב לאחר שהותר אגדו של לולב ונשארה הערבה לבדה. חלק יו"ד. סימן לא. בדין שוחט המשיג גבול, העליתי דשחיטתו אסורה, ושכר שחיטה שמקבל גזל הם בידו וביד הקצבים שנתנו לו שכד שחיטה. סימן לב. אם כדאי לסמוך על משגיח הכשרות שלא נבחר מתוך העדה כ"א הוקם ע"י הממשלה. סימן לג. לומד אומנות שו"ב שנכשל בטלטול חוץ לעירוב בשבת במזיד אם רשאי לתת לו קבלה ולהסמיכו לשו"ב לכתחלה. סימן לד. סרכא תלויה יוצא מבועה ורוב הסרכא היתה על מקום בריא ומיעוטה על הבועה אי אזלי' בזה אחר רוב הסרכא לומר כיון שרוב הסרכא על מקום בריא תלינן דמשם יצאה הסרכא ולא מן הבועה ואין זה תר"ל או דלמא כיון דהמיעוט עומדת על מקום ריעותא תלינן הקלקלה במקולקל דודאי שממקום הריאה יוצאה. סימן לה. ריאה שהיתה סרוכה לדופן ועברה הסרכא ע"י מיעוך רק שאח"כ כשקלף הסרכא נמצא תחתיו נגלד פורתא והסרכא היתה לבשר שבין הצלעות אם אמרי' בזה דין תר"ל כמו בכל סרכא שע"ג נגלד. סימן לו. סרכא שהיתה במקום נתרוקן. סימן לז. סרכא ע"ג צמוק במקצת גם סרכא שעברה ובצבצה במקום הסרכא וגם לאחר הסרת הסרכא נשאר קמט. סימן לח. מחלוקת שנפלה בעיר אחת בין רבנים בבוקא שנשמט מעצם השוק. סימן לט. בלילה נשמע תרנגולים שבלול מקרקרין ובבקר נמצא חסר אפרוח א' ולא נודע אם הי' שם דורם או שמא מסבה אחרת קרקרו. סימן מ. אם שומן אווז סותם הנקב שבקורקבן. סימן מא. בימי המלחמה שלא הי' מלח בנמצא, באיזה עצה אפשר לאכול בשר בלא מליחה. סימן מב. בירור דין דציר דגים טמאין. סימן מג. בדין האווזות דמשונות בחרטומם השחור ובגבשושית שעל החרטום. סימן מד. קדירת בשר אינה בת יומא שבשלו בה חלב אם כשר הקדירה לשארי דברים. סימן מה. אם אפשר לסמוך על היתר הכו"פ שנמלים בטלים באלף. סימן מו. חלב עכו"ם שנבחנו ע"י אנאליז שאין בהם שום תערובת חלב טמא, ועושים גבינות מחלב הזה ובשעת עשיית גבינות עומד משגיח ישראל אם אפשר לתת הכשר ע"ז שע"י ההכשר יבואו לאכול גם המהדרים מגבינות הללו. סימן מז. אם מותר לתת במתנה דברים טמאים, ואם חנווני רשאי לסחור בדברים טמאים כשאין כוונתו להרוויח באיסורים רק להרגיל הקונים שיקנו ממנו הכשירות. סימן מח. בישול בשר עם דגים טמאים אי הוי סכנתא, ואם דבר סכנה בטל בס'. סימן מט. פרוכת שנרקם עליו עשרת הדברות ונמצא שחסר ברקימה זאת דבור לא יהי' לך והשלימו המנין ע"י לא תחמוד השני ונפל חשש שמא מבית כניסה של קראים הוא ונסתפקו אם רשאים לקנותו ולהביאו לבית ד' והעליתי דשרי. סימן נ. בדבר הפרצה שציירו בביהד"ד דמות כמה אנשים פרצופים שלמים כל הגוף בידים ורגלים וכמה מהם אשר יכרעון על ברכים ובהם דמות כשני נקיבות במספר כ' אנשים. סימן נא. יורש של מלוה תובע מלוה חיב שהלוה לו אביו הקרן והרבית כי לדבריו הי' נוהג אביו לעשות היתר עסקא ומסתמא עשה גם הפעם והלוה טוען שבודאי לא עשה הת"ע ולכן אינו רוצה לשלם הרבית והעליתי דרבית שעלה עד מות המלוה א"צ לשלם והרבית שעלה מיום מיתת המלוה לא בתור רבית כ"א מטעם מזיק. סימן נב. אשה שמחמת ניתוח שנעשה בבשרה למעלה מן החזה נשאר חלל בגופה ונצרך להניח שם פתילות מוואטא, וסכנה הוא להסיר הפתילות בשעת טבילה בכדי שלא יכנסו מי המקוה לתוך חלל המכה והעליתי להתיר לטבול עם הפתילה עפ"י אופנים המבוארים בפנים. סימן נג. בירור דברי הכ"מ במ"ש שטמא אינו נטהר כ"א בעלייתו מן המקוה. סימן נד. אנשי העיר שרוצים לבטל סעיף אחד מתקנות הקביעות שלהם, אם רשאים. סימן נה. ילד שנימול במילה ופריעה ואח"כ נמשכה ערלתו וגם עור הפריעה הוחזר עד שנתכסה רוב העטרה באופן שנצרך למולו שנית אם יש להתיר לרופא ישראל שהוא יעשה כעת התיקון בהיות שמחלל שבת הוא, וגם אם האב ומוהל צריכים ברכה עוד הפעם, ואם צריכין עשרה. סימן נו. ילד שמיד שנולד אחזתו חולי נפל ר"ל וכן הוחזק איזה פעמים אם רשאי למולו בזמנו. סימן נז. ישראל שמכר לנכרי עז שלא ביכרה וקיבל או"ג מן הנכרי וגם עשה עמו האנדשלאק אלא של עשה משיכה, והעליתי דנפטרת מן הבכורה. סימן נח. פרת ישראל שעמדה אצל א"י והולידה בכור בימים הסמוכים לאחר פסח ובהיות שהפרה נמכרה קודם פסח בשטר מכ"ח הכללי יחד עם כל