זיו המשנה חלק א צג

בכ"ע מותר וקשיא שפיר לתרווייהו, ולכן ודאי א"ש גרסת רבינו דבגדולים ד"ה מותר וכן הוא גרסת רש"י ותוס' ודו"ק

הלכה ז כל העושה מלאכה בשבת אף ע"פ שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב כו', עיין כ"מ שכתב מ"כ ההפרש שיש בין מלאכה שאינה צריכה לגופה ובין פסיק רישא ולא ימות היא דגבי פסיק רישא אינו מכוין למלאכה כל עיקר אלא שהוא מעשה בהכרח כו', אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מכוין לתכליתה עכ"ל

ולע"ד הוא תמוה דא"כ הרי היה ראוי דמלאכה שאינה צריכה לגופה תהיה יותר חמורה מפסיק רישא ולא ימות דבזה הוא מכוין למלאכה ובזה אינו מכוין למלאכה כלל, ובאמת הלא מודה ר"ש בפסיק רישא דחייב, ובמלאכה שאינו צריכה לגופה הוא פוטר, ואי משום דבמלאכה שאינה צריכה לגופה אינו מכוין לתכליתה, הרי גם בפסק רישא אינו מכוין לתכליתו שהוא נטילת נשמה, והרי בפסיק רישא אינו מכוין לא למלאכה ולא לתכליתו, ובמלאכה שאינה צריכה לגופה אינו מכוין רק לתכליתה אבל הוא מכוין לעיקר המלאכה

אבל לע"ד י"ל להיפך ממש על דרך זה דבמלאכה שאינה צריכה לגופה אינו מכוין כלל למלאכה שהיה במשכן אלא להיפך הוא מכוין לדבר שאינה מלאכה כלל כגון כיבוי שעיקר המלאכה של כיבוי שהיה במשכן היה בשביל לעשות פחם כדי להבהבו שיהיה ראוי להדלקה בנקל, אבל אם הוא מכבה פתילה המהובבת בשביל שישאר הפתילה או השמן הרי מפורש לא כוון למלאכה שהיה במשכן אלא בשביל דבר שאינה מלאכה משא"כ בפסיק רישא שפוסק ראשו בשביל הראש ולא בשביל נטילת נשמה הרי הוא מכוין למלאכה גמורה שהיה במשכן שגם במשכן היו הורגין התחשים ואילים רק בשביל עורן, ומה לי הריגת הבע"ח בשביל הראש או בשביל העור, ולכן מודה ביה ר"ש דחייב

אמנם באמת אין צורך לכל זה דהלא כבר שקלו וטרו רש"י ותוס' בזה בשבת דף ע"ה ובדף צ"ג ב' ודף צ"ד, רש"י כתב דמלאכה שאינה צריכה לגופה הוא שאינו צריך לגוף המלאכה אלא רק לסלקה מעליו דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה, ופסיק רישא הוא דצריך להמלאכה עצמה אלא דאינו מכוין לה ולא איכפת ליה אי מתרמי אי לא, והתוס' פירשו דפסיק רישא הוא במידי דניחא ליה אי מתרמי דהוה צריכא לגופא אבל במידי דלא איכפת ליה לא מודה ר"ש משום דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, ובדף ל"ד פירשו דמלאכה שאין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכין במשכן נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והוא מעין מ"ש, והתימא על הכ"מ שלא הביא דבריהן כלל ודו"ק

הלכה י היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות נתכוין לכבות זו וכבה את זו כו' חייב שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה הא למה זה דומה למי שנתכוין ללקט תאנה זו וליקט תאנה אחרת כו'. אבל אם נתכוין להדליק ראשונה ולכבות שניה אחרי' ונהפך הדבר וכבה ראשונה ואח"כ הדליק שני' אחרי' פטור. עיין בהשגות ובכ"מ שהשיג עליו בין מדברי הסוגיא ובין מצד הסברא, ועיין במ"מ שכתב ע"ז ואין לי להאריך ולכשיבנה ב"ה יבא מורה צדק עכ"ל

ולעד"ן דדברי רבינו נכונים וברורים בין מדברי הסוגיא ובין מצד הסברא, דהנה בסוגיא כריתות דף י"ט מביא הש"ס פלוגתא דאביי ורבא במתעסק דשבת דפטור דמאי הוא מתעסק, ואמר אביי דדוקא נתכוין להגביה התלוש וחתך המחובר הוא דפטור הא לחתוך התלוש וחתך המחובר חייב ורבא אמר פטור דהא לא איכוין לחתיכה דאיסורא ע"כ, מבואר מזה להדיא דאם היה מכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דגם לרבא חייב כיון דאיכוין לחתיכה דאיסורא, הרי דלרבא ג"כ לא נקרא מתעסק אלא אם הוא מתעסק בדבר המותר ולא בנתעסק בדבר האסור, ולזה כשאמר אח"כ שם ר"נ אמר שמואל מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה דמשמע מדבריו לטעם זה דאפילו מתעסק באיסור ג"כ פטור, אותיב עליה שם ממשנה דתינוקת, ואף ע"פ דשני ליה איהו לשיטתיה לא קיבל ממנו בודאי

ועתה לפ"ז הלא יש להבין דברי הש"ס שם אח"כ, כשאותיב רב אושעיא על שמואל דר' יהודה דפליג שם עם ר"ש ור"ש שזורי במתניתין שם דע"כ פליגי במתעסק ור"י אית ליה דמתעסק חייב ודלא כדשני שמואל לרב יהודה דגם ר' יהודה קאי כוותי', ודחי ליה שם דפליגי במלתא אחריתא ע"ש, אמר ע"ז שם רבא אמר לקדם איכא בינייהו, ופירש"י ותוס' שם וכן הוא דעת הראב"ד דבא לתרץ ג"כ קושיית רב אושעיא על שמואל ואמר ג"כ דכ"ע אית להו דשמואל דמתעסק באיסורא ג"כ פטור, ורק לקדם איכא בינייהו בין ר"י לר"ש ור"ש שזורי, והרי איהו פליג על שמואל וס"ל דמתעסק באיסורא חייב והאיך מוקי למתניתין דלא כוותי', ולא עוד אלא שהביא עוד סייעתא לדברי רבא מברייתא ואמר, והתניא היו לפניו שתי נרות דולקות ונתכוין לכבות את זו וכיבה את זו להדליק את זו והדליק את זו פטור כו', והרי לשיטת רבא לעצמו היא תיובתא גמורה, דהברייתא אמרה מפורש דמתעסק פטור אפילו כשמתעסק באיסורא, והיא קושיא עצומה לע"ד לפרש"י ותוס' שם ולגירסתם פטורד בברייתא

אמנם מדברי הראב"ד נראה מפורש שהוא היה לו הגירסא בברייתא "חייב", אלא דמפרש ליה בלקדם ואז הוא חייב אבל מתעסק פטור, ובזה הניח לן חדא ואתקיף עלן חדא, דקושיא השניה מהברייתא על רבא לא יקשה עוד דודאי רק אליבי' דשמואל הוא דמוקמינן להברייתא בלקדם, אבל רבא לשיטתו בודאי יאמר דהברייתא היא כפשוטה במתעסק ויהיה אדרבא סייעתא לשיטת רבא מהברייתא דאמרה ג"כ דמתעסק באיסורא חייב ותיובתא דשמואל, אבל קושיא הראשונה עדיין ישאר בתוקפה דאיך מוקי רבא בעצמו למתניתין דלא כוותי', ואם יאמר הראב"ד דגם הוא לא אמר דבריו אלו אלא אליבי' דשמואל, אבל הוא לשיטתו לא ס"ל הכי, א"כ הלא השגתו על דברי רבינו מעיקרא ליתא, דאם רבא פליג על שמואל הרי בודאי יש לן לפסוק כרבא שהוא בתרא, ובפרט דגם אביי כוותי' ס"ל בזה ומחמיר עוד יותר ממנו דאפילו אם מתעסק בחתיכה דהיתירא הוא מחייב, וא"כ הלא שפיר פסק רבינו בזה דמתעסק באיסורא לכבות נר זו וכבה נר זו דחייב כדברי רבא וכפשטות דברי הברייתא דאיירי במתעסק ולא בלקדם, דרבא דאמר בלקדם אינו אלא אליבי' דשמואל אבל לדידיה איירי במתעסק ומחייבי, ובסיפא אמרה מפורש "להדליק ולכבות והדליק בב' נשימות פטור", והרי הוא מפורש ככל דברי רבינו, דאם כוון לכבות את זו וכבה זו חייב, ואם נתכוין להדליק ראשונה ולכבות שניה ועשה להיפך בנשימה אחת חייב ובב' נשימות פטור, ואם קשה לו הסברא בזה, יקשה זה על דעת רבא בדברי הברייתא, אבל רבינו הרי יפה עשה שפסק כאביי ורבא נגד שמואל וכהבנתם בדברי הברייתא ומאי קשיא ליה

אלא דעכ"ז נראה לי זה דוחק לכוין זה בדעת רבינו כי שיטתו בכ"מ בש"ס היא ברורה ומרווחת בפשיטות בלא שום דוחק, ועוד כי עדיין אינו מובן דהרי רבינו בעצמו פסק בהלכה ט' דמתעסק ללקט תאנים שחורות ולקט לבנות דפטור, הרי דפסק בעצמו דמתעסק גם באיסורא פטור, ולמה אמר בה' י' דמתעסק בנרות חייב

לכן נראה לע"ד דשיטת רבינו בסוגיא הוא זה, דרבא דאמר לקדם איכא בינייהו, בא בזה לחלוק מפורש על שמואל ולא לתרץ דבריו, וקאי בין על התרצן הקודם דמתרץ כולה מתניתין אליבי' דשמואל דגם ר' יהודא סבר כוותי', ובין על רב אושעיא דסבר דפליגי בזה ר"ש ור"י דאל"כ במאי פליגי, על זה אמר רבא דלא כן הוא, אלא דאדרבא כ"ע לא ס"ל הא דשמואל ואף ר"ש ור"ש שזורי ג"כ אית להו דמתעסק בשם אחד