זיו המשנה חלק א צא

במקום אחד קאי, ולא על רוב גובהה, דאיזה חומרא יש ברוב גובהה יותר מברוב הקיפה לחוד שיאמר ע"ז לשון אפי' אע"כ על במקום אחד קאי וכמ"ש

ובזה ידוייק דברי הטור והש"ע י"ד סימן רס"ד סע"ה שכתבו בלשונם, אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה אפילו במקום אחד, דקדקו מפורש לומר האי "אפי', על במקום אחד, ומגלה לן בזה גם על לשונו שכתב בא"ח ריש סימן של"א בש"ע אפילו רוב גובהה של עטרה במקום אחד כלשון רש"י, דהאי אפילו קאי על במקום אחד, וזה הוא דלא כמ"ש הש"ך בי"ד סימן רס"ד דשם בי"ד הלשון הוא מהופך, אלא אדרבא בדוקא הוא, גם מה שהביא שם הש"ך מלשון הרמזים ג"כ לא ק"מ, דז"ל שם, מל ולא פרע כאלו לא מל ואפילו בשר החופה רוב גובה העטרה מעכב המילה עכ"ל, והלא מובן לכל דה"ק ואפילו מל ופרע אלא שהבשר חופה רוב גובה העטרה ג"כ מעכב המילה וזה פשוט, ולפ"ז לא נמצא בדברי הראשונים מי שיאמר דגם רוב הקיפה לבד ג"כ מעכב, והחכם ספרדי שהביא הש"ך שם בשם הב"י דאמר דגם רוב הקיפו לחוד מעכב יחיד הוא בדבר זה, וזהו דלא כהח"ס בסימן רמ"ח שלא כתב הכי ע"ש

שנית בא רבינו להשמיענו באריכות לשונו זה לאפוקי ממ"ד דעטרה נקראת רק החוט הגבוה לבד אבל כל הבשר שלצד הגיד אינו בכלל עטרה, וא"כ רוב גובהה של עטרה אינו אלא משהו בעלמא, לזה בא רבינו ואמר "ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב", דהלשון ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, הרי כולו מיותר הוא, והיה לו לומר ואם אינו חופה רוב גבהה, אלא בא להורות לן דאף במיעוט של העטרה ג"כ אינו משהו בעלמא אלא גם הוא נקראת בשם נשאר מעט עכ"פ, כי העטרה נקראת כל אותו הבשר מתחלת החוט עד סוף הגיד למטה אלא שהחוט הוא תחלת העטרה ועיקרה ועל שמו הוא דנקרא כל הבשר בשם עטרה שהוא כמו טבעת עגול סביב הגיד, ומה שנמצא לפעמים שם למטה מהעטרה על אותו הבשר, הכוונה הוא למטה מתחלת העטרה ועיקרה, אבל בודאי כל אותו הבשר הוא בכלל רוב גובהה של עטרה, דעל החוט בעצמו בודאי לא שייך לומר לא רוב ולא מיעוט דכל החוט אינו אלא משהו בתינוק בן שמונת ימים, ולשון רבינו "נשאר ממנו אלא מעט" בודאי לא שייך על מיעוט החוט לבד וכמו שכתבתי

וראיה גמורה לזה מדברי התוס' שבת קל"ז ב' בד"ה מל ולא פרע, שכתבו וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה עכ"ל, ואי על החוט קאמרי היה להו לומר עדיין כל העטרה מכוסה, אלא פשיטא דכל הבשר ההוא נקראת עטרה, וע"פ רוב נחתך קצת גם מעור הפריעה עם החיתוך ולכן לאחר החיתוך מקצת אותו הבשר בראשו אצל הנקב הוא מגולה קצתו גם בלא פריעה ולכן אמרו שפיר דעכ"פ רוב עטרה מכוסה עדיין, וכן משמע ג"כ מלשון רש"י במשנה שם שכתב עטרה היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד לראשו עכ"ל, משמע להדיא דגם השפוע היורד לראשו הוא בכלל העטרה, אלא שנתן טעם על שם העטרה שהיא מחמת החוט שע"ג השיפוע ההוא שהוא מקיף את הגיד סביב ולכן נקרא כולו בשם עטרה

וכן מוכח ג"כ להדיא מדברי התוס' יבמות דף ע"ה ב' בד"ה ניקב למטה מן העטרה, וז"ל ואר"י דעל גב גיד העטרה מארכה ובתחתונו של גיד הולכת ומתקצרת לראש הגויי' כו' עכ"ל, והשתא אי רק החוט נקרא בשם עטרה, איך שייך על החוט לשון מארכה ולשון מתקצרת, והרי היא עגול סביב הגיד כטבעת ואיך שייך ביה לשון ארוך וקצר, הכי היה להו לומר על גב גיד העטרה עולה ובתחתונה של גיד הולכת ויורדת, אלא ודאי פשיטא הוא דכל הבשר המשופע ג"כ היא בכלל העטרה, ולכן שפיר אמרו דעל גב הגיד מארכת אותו הבשר מתחתיתו עד סוף החוט למעלה ובתחתונו הולכת ומתקצרת, ומה שקרא שם הש"ס לאותו הבשר בשם למטה מהעטרה, הכוונה הוא למטה מהתחלתו ועיקרו ואמר לשון זה אטו למעלה מן העטרה שאמר שם

וכן מוכח ג"כ להדיא מלשון הטור אהע"ז סי' ה' וז"ל, בראש הגיד יש בשר ובחבורו לגיד הוא גבוה ומקיף סביב הגיד ונקרא עטרה ואותו היקף אינו בעיגול ישר אלא בעליונו של גיד מארכת העטרה כלפי הגוף ומתקצרת והולכת בתחתיתו עד קרוב לראשו של גיד ואותו הבשר אין דינו כשאר הגיד שאפילו אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט על פני רוב העטרה לצד הגוף כשר עכ"ל, והשתא גם לבר מ"ש אותו הלשון ממש שכתבו התוס' לשון מארכת ומתקצרת, עוד הלא אמר "בראש הגיד יש בשר ובחבורו (אותו הבשר) לגיד הוא (הבשר) גבוה ומקיף סביב הגיד", הלא איירי בכל דבריו אלו בהבשר ואמר שהבשר בעצמו הוא שמקיף סביב הגיד כי החוט המקיף הבשר הכל אחד הוא, ועל כל זה הבשר אמר "ונקרא עטרה", הרי אמר מפורש דכל הבשר ההוא נקרא עטרה ולא החוט דלא זכרו כלל בדבריו, ואין לומר דקאי על הא דאמר "ומקיף", דהרי האי ומקיף ג"כ קאי על הבשר ולא חלקו בפ"ע, ועוד דהרי אמר מיד "ואותו היקף אינו בעיגול' והיה לו לומר זה הלשון מתחלה, ואותו היקף נקרא עטרה ואינו בעיגול ישר, אלא ע"כ דכל הבשר ההוא עם החוט כאחד הכל נקרא בשם עטרה ונקרא בשם זה על שהבשר ההוא בסופו בחבורו לגיד הוא מקיפו מסביב, והחוט אין לו שם אחר בפ"ע כלל אלא הכל בשם בשר נקרא, ואח"כ אמר עוד "ואותו הבשר אין דינו כשאר הגיד שאפילו אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט על פני רוב העטרה לצד הגוף כשר", קראו גם בזה את כולו בשם בשר ואמר שכולו שוה הוא שאפילו אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט על פני רוב העטרה כשר, וקרא את כל הבשר בשם עטרה גם בזה, ומה שאמר אח"כ שם, לפיכך ניקב למטה מהעטרה לצד הקרקע כשר ניקב העטרה עצמה כו', והוא ג"כ דברי הש"ס ביבמות דף ע"ו, הוא משום שרוצה לציין חילוק המקומות, דבזה כשר בכ"ע, ובזה אינו כשר בכ"ע, לכן קרא תחלת שפת העטרה בשם עטרה עצמה ולמטה ממנו בשם למטה מהעטרה ור"ל למטה משפת העטרה

וכן נראה להדיא מדברי התה"ד סימן רס"ד, דכל הבשר נקרא עטרה ע"ש, וכן כתב הש"כ בסימן רס"ד ס"ק ט' בשם הב"י אשר כתב בשם חכם ספרדי דעטרה דלגבי מילה הוא הבשר אשר בראש הגיד כולו ע"ש, והט"ז מביא בשם הב"י שהוא מחלוקת בין חכמי ספרד ע"ש, ועיין בח"ס סימן רמ"ח דפסיקא ליה בכל דבריו שם ג"כ דכל הבשר כולו הוא העטרה ע"ש, וכל זה הוא דלא כהבכור שור בשבת שם שכתב להוכיח מרש"י ותוס' יבמות שם ומלשון הטור הנ"ל דרק החוט לבדו הוא הוא העטרה, והלא כל רואה יראה דאדרבא מכל המקומות הללו הוא מוכרח להיפך ממש וכמ"ש

ומ"ש עוד הבכור שור שם דאם מכוסה רוב הקיפו פשיטא דמעכב דא"א דיכסה רוב הקיפו שלא יכסה גם רוב גובהו במקום אחד דהרי העטרה מתקצרת למטה לצד הרגליים עכ"ל, אי משום זה לא איריא אם המוהלים עושים התיתוך ג"כ בעיקום כקולמס כאשר עושים כל המוהלים המומחים, דבאופן אחר א"א כלל לגלות כל העטרה בשוה, וא"כ הרי שפיר אפשר שיהיה רוב הקיפו מכוסה ולא רוב גובהו אפילו במקום אחד

הנה הארכתי בכל זה לא להקל ח"ו בענין חיתוך הערלה דודאי צריך לחתוך כל עור הערלה עד למעלה מהחוט המקיף ולא ישאר בו משהו ג"כ לא בגבהו ולא בהקיפו, אבל כוונתי ללמד סנגוריא על המוהלים דזמנינו דלעולם אין חותכין כל הערלה ותמיד נשאר רוב הקיפו של העטרה מכוסה לאחר החיתוך ולא רוב החוט לבד אלא כל החוט הוא מכוסה אשר לפי דברי הח"ס שם וכ"ש לפי דברי הבכור שור שם רוב ישראל ערלים ח"ו והמוהלים אינם שומעים לקול מורים וא"א לחכמי ישראל להעמיד הדת על תלה, לכן הארכתי בזה לברר דהאמת