זיו המשנה חלק א פט

בשמיני, אף אם אין אמו טמאה לידה וכת"ק דברייתא, ולא פליגי אלא לענין חלול שבת אליבי' דהת"ק, ומ"מ לא קשה מדבריהם על ר' אסי דאיהו ס"ל כר' חמא, דודאי דוחק גדול הוא לומר דהא בהא תליא לדברי ר"ה ור"ח ב"ר דא"כ למ"ד דאין מחללין ה"ה דאין מילתו בשמיני כלל, א"כ הלא פשיטא דאין מחללין עליו את השבת דהלא הכתוב אמר דרק וביום השמיני ימול אפילו בשבת ולא ביום הראשון ולא ביום אחר והיה לו לומר אין מילתו בשמיני כלל, אלא ודאי דרק לענין שבת פליגי ולא לענין שמיני וככל הנ"ל

ועתה הלא פסק רבינו מוכרח הוא ולא מספיקא אלא מדין ברור, כי כן הוא עיקרא דמלתא דלענין מילת שמיני יש לן לפסוק בודאי כרבנן דר' חמא ולא כר' חמא ולא כר' אסי, ובפרט אם נאמר דבין ר"ה ובין ר"ח ב"ר ס"ל לתרווייהו רק כרבנן דר' חמא וכהנ"ל, אמנם לענין חלול שבת יש לן לפסוק בודאי כהאי מ"ד דאין מחללין עליו את השבת כיון דלדידיה ליכא פלוגתא בזה וגם רבנן דר' חמא מודים בזה, ועכ"פ יש בזה שלשה דעות מבוררות שאין מחללין עליו את השבת, דעת האי מ"ד ודעת ר' אסי ודעת ר' חמא, ושפיר י"ל דגם רבנן דר' חמא מודים בזה ולמעט במחלוקת עדיף, ולא כאידך מ"ד דמחללין דפליג מפורש אכולהו והוה יחיד לגבייהו, ולכן שפיר פסק רבינו לענין יליד בית שטבלה אמו לאחר שילדה לענין מילת שמיני בהלכה ה' שהוא נימול לשמיני כרבנן, ולענין חלול שבת בהלכה י' דאין מחללין עליו את השבת, ושפיר פסק ג"כ הכי לענין יוצא דופן בהלכה ז' שמלין בשמיני, ובהלכה י"א לענין שבת שאין מחללין עליו את השבת וכמ"ש

אמנם כל זה אינו אלא ביליד בית לבד, אבל במקנת כסף ס"ל לרבינו דגם לר' חמא אם קנאו כשהוא עובר עם אמו מלין אותו בשמיני אפילו בשבת בכל ענין אף כשילדה ואח"כ טבלה, והוא דגירסת רבינו בגמרא הוא ודאי כגירסת השאלתות שהביא רש"י בגמרא שם שלא הוזכר התנאי דטבלה ואח"כ ילדה בדברי ר' חמא כ"א ביליד בית לחוד ולא במקנת כסף, וגריס מקנת כסף שנימול לשמונה כגון שלקח שפחה ואח"כ ילדה, נימול לאחד נמי כגון שלקח שפחה וולדה עמה, וש"מ דטעמא דוולדה עמה הוא דנימול לאחד, אבל ילדה בבית ישראל בכה"ג דוולדה עמה דהיינו שילדה קודם שטבלה נימול לח', הרי מפורש דגם לר' אחא אין חילוק במקנת כסף בין טבלה קודם לידה לטבלה לאחר לידה, וכמ"ש רש"י שם בד"ה מקנת כסף טעם לגרסא דידן דאמר מקנת כסף הנימול לאחד כגון שלקח זה שפחה וזה עובר, דלמה לא אמר כגון שלקח שפחה וולדה עמה כגרסת השאלתות, משום דא"כ ילדה קודם טבילה היא, ומאי איריא נולד קודם שלקחה אפילו נולד משלקחה נמי לר' חמא נימול לאחד עכ"ל, ומינה דלהשאלתות דלא חש לזה ע"כ הכי הוא באמת דילדה קודם טבילה בביתו נימול לשמונה גם לר' חמא, ולא בעינן בזה שיהא אמו טמאה לידה כיון שהוא מקנת כסף ולא יליד בית, ולא פליג ר' חמא על הת"ק אלא ביליד בית לבד, וטעם גרסא זו נלע"ד משום דלא מרבינן גם עבד גופ' כי תזריע דמצריך בה שיהא אמו טמאה לידה אלא יליד בית לבד, שנתעברה וילדה בביתו של ישראל, ואז קרינן גם בה דבר אל ב"י אשה כי תזריע וילדה זכר דהרי גם היא הזריעה בבית ישראל וילדה זכר, ואז קרינן בה ג"כ וטמאה שבעת ימים, ואז קרינן בה, וביום השמיני ימול אפילו בשבת, ולכן בעינן בה שתטבול ואח"כ ילדה דרק אז הוא דקרינן בה וטמאה שבעת ימים, משא"כ ילדה ואח"כ טבלה הלא לא קרינן בה וטמאה שבעת ימים דהרי אינה טמאה לידה, לכן לא קרינן ביה וביום השמיני ימול אפילו בשבת, וזה הוא לכ"ע בין לר' חמא בין לרבנן, אבל לענין מילת שמיני פליגי, דלר"ח תלי הא בהא ולרבנן לא תלי הא בהא, כי מילת שמיני בחול ידעינן לה רק מקרא דאברהם ובן שמונת ימים ימול לכם וכמ"ש לעיל, אמנם עבד מקנת כסף שהעבור לא היה כלל בבית ישראל הרי אינה מרומז כלל בפ' תזריע דכתיב בה דבר אל בני ישראל, אשה כי תזריע, ולא ידעינן ליה אלא מקרא דאברהם לבד, ולכן לא בעינן ביה כלל שיהא אמו טמאה לידה אלא בכ"ע משוינן ליה למילת אברהם שיהא נימול לשמונה בין בחול בין בשבת אפילו כשאין אמו טמאה לידה כדורות הראשונים גם לר' חמא, ואין לומר כלל דמשוינן אותו למילת אברהם אלא רק למילת שמיני בחול ולא לענין שבת משום שאין אמו טמאה לידה כמו ביליד בית לרבנן, דהרי לר' חמא תלי הא בהא ולא מחלקינן במילת שמיני בין חול לשבת לדידיה, וכיון דע"כ מהלינן ליה וכללה אותו בהדי ישראל בפ' אשה כי תזריע וכהנ"ל, וא"כ מניה נשמע גם לרבנן דבזה הרי לא פליגי, ואף דלדידהו לא תלי הא בהא זה אינו אלא ביליד בית שכללו הכתוב בהדי ישראל באשה כי תזריע, אבל לא במקנת כסף כמו לר' חמא, אמנם כיון דכתיב בהאי קרא דאברהם ובן שמונת ימים ימול "לכם, לא שמעינן מהאי קרא למילת שמיני אלא מקנת כסף דדמי עכ"פ בחד צד ללכם, דהיינו שילדה עכ"פ בביתו של ישראל אף שנתעברה מקודם, משא"כ אם גם ילדה מקודם ולקח שפחה וולדה עמה, דלא דמיא ללכם בשום צד אמרינן דביה לא איירי האי קרא כלל, אלא מקרא דהמול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ידעינן לי' דלא זכר ביה שמונת ימים, ולכן הוא נימול לאחד וכפרש"י בגמ' שם

ועתה לפ"ז הרי גם קושיית הראב"ד שבהלכה י' מסולקת בפשיטות, ופסקי רבינו כולהו מכוונין מאד, דשפיר כללא כייל דכל הנימול לשמונה מחללין עליה השבת ג"כ לבר מיליד בית שטבלה אחר שילדה וא"ש הכל לנכון ברויחא ובפשיטות מאד בסיעד"ש ודו"ק

שוב ראיתי בכ"מ בהלכה ז' שכתב בעצמו ג"כ לענין יוצא דופן שכתב רבינו שנימול לח' ואין מחללין עליו את השבת, משום דרק לר' אסי הוא דאמר דהא בהא תליא, אבל למאי דקיי"ל דלא כר' אסי לא תליא הא בהא, אלא שכתב דלכן פסק כמ"ד אין מחללין משום דספיקא לחומרא ע"ש, אבל לפמ"ש הוא מעיקר הדין ודין ברור ולא מספיקא, ולפ"ז גדלה התימא עליו ביותר דלמה לא פירש הכי גם גבי עבד וכמ"ש, וצ"ל דקושיית הראב"ד היה דוחקתו דגם לפ"ז היה נשאר אצלו קושיית הראב"ד בתוקפה, אבל אנכי זכיתי ת"ל לתרץ גם קושיית הראב"ד בפשיטות בסיעד"ע וככל הנ"ל

הלכה ו ואם מל כשהיה עכו"ם צריך להטיף ממנו דם ברית כו' וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום הח'. עיין כ"מ שכתב דהרי"ף ורבינו פסקו הכי כמ"ש הרי"ף בטעמו דאע"ג דפליגי רב ושמואל בהא מלתא קי"ל כבתראי דאינון רבה ורב יוסף וקי"ל כרבה נגד רב יוסף ע"ש, והביא עוד לדברי הרא"ש שתמה עליו דהרי רק מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אבל קודם לכן קי"ל כרב לגבי תלמיד ואלו נחלקו רבה ורב יוסף על ר"י היה הלכה כר"י שהיה רבם כ"ש שהלכה כרב רבו של ר"י כנגד רבה ורב יוסף, והכ"מ כתב בזה שני תירוצים, ובתירוץ השני כתב דאפשר דכי אמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשלא נחלק אחר עמו אבל הכא דשמואל פליג עלי' הוה ליה רב לגבי שמואל ורבה ורב יוסף יחיד לגבי רבים עכ"ל, והנה דברים אלו הם סייעתא גמורה לדידי, שכן העליתי בעזה"י בכללי ההוראה שלי בפתיחת ספרי שערי טהר, דבמקום דפליגי יחיד כנגד שלשה והיחיד הוא רבו של אחד מן השלשה דאז נפגשו שני כללים זה כנגד זה, הכלל דאין הלכה כתלמיד נגד הרב, והכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים, בזה יש פלוגתא בין הרי"ף והרמב"ם להרא"ש דלהרי"ף והרמב"ם כללא דרבים עדיף בכ"מ ולהרא"ש כללא דרב עדיף ע"ש

אמנם עכ"ז נלע"ד דבכאן אין צורך לכל זה, דשפיר מיתרצא קושיית הרא"ש גם בלא"ה בפשיטות מאד, דכיון דפליגי רב ושמואל ורבה פסק כשמואל יש לן לפסוק כשמואל כיון דרבה פוסק כוותי', וכדאמרו בשבת דף כ"ב אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכה כר"ש בגרירה כו', ובכולהו קי"ל