זיו המשנה חלק א פה

את השמן עכ"ל, ליתא ג"כ לע"ד, דא"כ לפ"ז היה סגי באמרו מפני שברכה אחת לשתיהן, ולמה הוצרך לאסוקי עוד "והיא עצי בשמים", וכי עד השתא לא ידעינן דברכתן הוא עצי בשמים, והלא על השמן השמיענו רבינו ברכתו בהלכה זו עצמה ועל ההדס ג"כ השמיענו בהלכה א' שאמר אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים, אלא ע"כ כוון בזה לכל מ"ש להורות דרק בהדס ושמן כבישה הוה זה הדין דתרווייהו ברכה אחת להן והברכה היא עצי בשמים, ולכן שייכת להדס יותר מלשמן שזהו עץ ממש וזהו רק מין היוצא מן העץ, אבל בהדס ושמן אפרסמון או שמן שבשמו שזכר מקודם שיש לכל אחד ברכה בפ"ע ואינה עצי בשמים, בודאי יש להקדים ברכת השמן תחלה וככל מ"ש וד"ל

הלכה ד היו לפניו בשם שהוא עץ ובשם שהוא עשב אין ברכה אחת מהן פוטרת את חברו אלא מברך ע"ז לעצמו ועל זה לעצמו. עיין כ"מ שכתב בשם הטור דיראה לו שאם היו לפניו עצי בשמים עשבי בשמים ומיני בשמים וברך בורא מיני בשמים פטר הכל שהכל מיני בשמים אבל כשעצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד, וכן יראה דעת הרמב"ם שכתב היו לפניו בשם שהוא עץ ובשם שהוא עשב מברך על כל א' וא' לבד ולא הזכיר מיני בשמים עמהם, אבל ר"ע כתב היו לפניו ג' מינים עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני הבשמים מברך על כל אחד בפני עצמה, עכ"ל, ואני אומר שדברי ר"ע אינן אלא לכתחלה דאלו בדיעבד על כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא, והשתא י"ל שרבינו ור"ע לא פליגי דלא נקט רבינו בדוקא עץ ועשב דה"ה אם היה עמהם דבר שאינו לא עץ ולא עשב דלכתחלה מברך על כל אחד ואחד ברכה הראוי לו וכדברי ר"ע עכ"ל הכ"מ ולא הבינותי דהרי הטור אמר מפורש דגם לכתחלה אם ברך על מיני בשמים בורא מיני בשמים תו לא צריך לברך על שאר המינים עצי בשמים ועשבי בשמים ואע"ג דבדיעבד גם לדידיה אם ברך מיני בשמים גם על עצי בשמים לחוד יצא אפ"ה אמר דכשעצי בשמים ועשבי בשמים לחוד לפניו אז צריך לברך על כל אחד, וא"כ הלא שפיר דייק מלשון רבינו דגם דעתו הכי הוא דלא אמר רבינו שמברך על כל אחד ואחד לכתחלה ואינו פוטר את שתי המינין בברכה אחת בורא מיני בשמים אלא כשאין ביניהן גם מיני בשמים אבל כשיש ביניהם גם מיני בשמים משמע דאם הקדים לברך בורא מיני בשמים על מיני בשמים שוב אין שתי המינין הנשארים צריכין ברכה כלל אפילו לכתחלה, אע"ג דאם פרי העץ ופרי האדמה ודבר שברכתו שהכל לפניו וברך שהכל על הדבר שברכתו שהכל צריך לברך בורא פרי העץ על פרי העץ ובורא פרי האדמה על פרי האדמה לעצמו ואינו פוטרם בברכת שהכל, אע"ג דעל כולם אם אמר שהכל יצא, הכא שאני משום שכל הבשמים מיני בשמים הם, דאל"כ אלא דגם ברכה זו דינה כברכת שהכל היה לו לרבינו להשמיענו רבותא יותר גדולה דאפילו אם היה עמהן גם מיני בשמים וברך על מיני בשמים בורא מיני בשמים ג"כ צריך עוד לברך על שתי מינין הנשארים על כל או"א בפ"ע, אלא ע"כ דאז באמת ברכת בורא מיני בשמים פוטר כל המינין אף שלא כוון לברכה אלא על מיני בשמים, ושפיר דייק הטור שזהו דעת רבינו וד"ל

הביאו לפניו יין ושמן אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן ומריח בו. עיין כ"מ שכתב כבר נתבאר זה סוף פ' ז' ושנאו רבינו כאן לפי שהוא עסוק בדיני הריח עכ"ל

ולעד"ן דחידוש גדול השמיענו רבינו כאן מה שלא היה נשמע מהתם, דהתם השמיענו האי דין רק בכוס ברכת המזון שהוא קודם לברכת הריח ומשום שאין להפסיק בין נט"י לבהמ"ז דתיכף לנטילה ברכה וכמ"ש שם, וכאן משמיענו דאפי' כוס יין לשתיה ג"כ ברכתו קודמת לברכת הריח, ועוד יותר דהתם השמיענו עיקר הדין לענין בשמים ולענין ברכת הריח ע"ש, והכא משמיענו העיקר לענין שמן דג"כ ברכת היין קודמת והוא חידוש דין גדול דאף דקי"ל דכל המוקדם בכתוב לארץ הוא קודם לברכה, וא"כ הלא זית שמן הוא ראשון לארץ וגפן הוא שלישי לארץ אעפ"כ ברכת היין קודמת לברכת הריח דשמן, והטעם הוא ודאי משום דהכתוב לא הקדים לזית שמן אלא לברכת אכילתו דומיא דכל שאר ששת המינין שבקרא ולא לענין ברכת הריח, עוד י"ל דגם לברכת האכילה לא כוון הכתוב אלא לזיתים לבד ולא לשמן, דהרי על השמן אין שום ברכה דאזוקי מזיק, ואינו מברך עליו אלא כשהוא חש בגרונו ושותהו יחד עם מי השלקות כמ"ש רבינו בריש פרק ח' אבל שמן לבד ואינו חש בגרונו אין בו שום ברכה וכמו שכתבתי שם ע"ש, וכ"ש שלא כוון הכתוב לברכת הריח דשמן, ולכן ברכת היין אף של רשות קודמת לו, וגם אף דשמן זכינו לריחו ולסיכתו ולענין ברכת הריח הוא קודם לברכת ההדס אם אין ברכותיהן שווין וכמ"ש לעיל בהלכה ג' ע"ש, מ"מ ברכת היין שהיא לשתיה היא קודמת לברכת השמן לריח, ויליף לה רבינו ג"כ מדברי ב"ה שבדף מ"ג ב' דאף דאיירי שם לענין יין של בהמ"ז מ"מ מדסתמו דבריהם ואמרו הביאו לפניהם שמן ויין בסתמא ש"מ דגם ביין דרשות דינא הכי, ולזה כתב רבינו בלשונו ג"כ לשון הברייתא אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, ואף דלשון זה לא שייך אלא בכוס של בהמ"ז וכמ"ש בריש פרק ח' ע"ש, מ"מ נקט לה רבינו גם ביין דרשות כדי להורות לן מקום מוצאו ומקורו שהוא ג"כ מדברי ב"ה לגבי כוס של בהמ"ז וסתימת לשונם שם וכמ"ש כנלע"ד נכון בסיעד"ש ודו"ק

הלכה ח וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר. עיין כ"מ שהביא לדברי הטור שכתב על דברי רבינו אלו, ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח שהרי לא פטר מלברך עליו אלא מפני שאין בו עיקר, וכן הוא אמת שנעשה להריח כדי שיתבשמו הכלים וא"כ למה אין מברכין עליו כו' עכ"ל

ולעד"ן דיש לרבינו מקור נאמן לדין זה, דבברכות דף נ"ג ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח כו' ר' יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך דה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכן אמר שם רחב"א אמר ר' יוחנן המהלך בע"ש בטבריא ובמוצא"ש בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים ע"כ, והשתא הלא לאחר שנעשה המוגמר מוגמרים גם הכלים ואז הוה ריח מהכלים ולמה אין מברכין על הריח כל העת ההוא אף לאחר שבודאי כבר נתגמרו הכלים וכבר כלה הריח הראשון של המוגמר עצמו וריח זה הוא בודאי מהכלים, אלא ש"מ דגם על ריח הכלים אין לברך וע"כ הוא לפי שאין שם עיקר בושם וכדברי רבינו וד"ל

פרק י הלכה א הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו מברך שהחיינו. עיין כ"מ שהביא דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו וקי"ל כר' יוחנן וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה צריך לברך. וכתב ומדברי רבינו שכתב בין יש לו כי"ב ולא כתב בין קנה נראה שהוא פוסק כלישנא קמא דר"י וכבר תמה עליו הרמ"ך עכ"ל וע"ש שדחק עצמו בזה

ולעד"ן דרבינו ג"כ פסק כהרי"ף והרא"ש והתוס' וכל הפוסקים כלישנא בתרא כדרכו של רבינו תמיד בכ"מ לפסוק כלישנא בתרא, אבל עד כאן לא פליגי ר"ה ור' יוחנן אלא בלשון המשנה דאמרה קנה כלים חדשים ולכן סבר ר"ה דלשון קנה משמע רק פעם אחד ולא קנה וחזר וקנה ור' יוחנן אמר דגם לשון קנה טובא משמע, אבל רבינו שינה בכיון מלשון המשנה "והקונה כלים חדשים, ולשון "הקונה ודאי פשיטא הוא דבכל זמן שקונה צריך לברך ואפילו מאה פעמים זאח"ז ולכן