זיו המשנה חלק א כט

כשנתערבה ברובא הרי דבר שבמנין היא ונעשה כל התערובות ג"כ כמוה וכולן אסורות, ולזה הוא דמוקי לה רב אשי שפיר בספק יו"ט וספק חול ובעצמה אסורה משום דבר שיש לו מתירין ובתערובות אוסרת כל התערובות משום דבר שבמנין, ורב אשי ה"ק לעולם ספק יו"ט ספק חול וכמ"ד דהוי דרבנן ואי דקשיא לך אמאי אסורה גם כשהיא לעצמה ספק דרבנן היא, ומכ"ש דיקשה לך אמאי נתערבה באלף כולן אסורות, ל"ק דהוה דבר שיש לו מתירין ודבר שיש לו מתירין אם הוא ודאי איסור שנפל בתערובות אפילו בדרבנן לא בטל דעשאו לכל התערובות כמוהו, וא"כ פשיטא דספיקה אסורה כשהיא לעצמה מטעם דבר שיש לו מתירין, ולכן גם בתערובות אף דהויא ס"ס ואין לאסור התערובות עוד משום דבר שיש לו מתירין בספיקה דרבנן מ"מ אסורין ואינה בטלה משום דבר שבמנין, וכל זה אינו אלא לר"מ ולריש לקיש או לתנא דליטרא קציעות, אבל להחכמים ורע"ק דאמרו דאינו מקדש אלא ששה ושבעה דברים בלבד, ולדידהו ביצה גם דודאי איסור בטלה ברובא ודאי ביצה דספק יו"ט ספק חול אף דכשהיא לעצמה היא אסורה משום דבר שיש לו מתירין, עכ"ז כשנתערבה ברובא לא גרעה מודאי ביצת טרפה דבטלה ברובא, ובשביל דבר שיש לו מתירין לא אסרינן אלא אותה כשהיא לעצמה דעשאו ספק אחד שלה כודאי איסור אבל לא שתאסור גם את תערובתה דבכל או"א הוה ס"ס, וא"כ לפ"ז אם נאמר דתנא דברייתא דאמר נתערבה באלף כולן אסורות ס"ל גם כן כהחכמים ורע"ק דביצה בטלה ברובא, ע"כ האי נתערבה ארישא קאי ואודאה וכדברי ר"ת אבל ספיקה שנתערבה באלף ודאי בטלה ברובא משום ס"ס אף למ"ד דאיסור ביצה שנולדה ביו"ט הוא משום הכנה דאורייתא, דכל ס"ס גם בדאורייתא מותרת, ובודאי גם לר"פ ולרב אשי הכי הוא אליבי' דחכמים ורע"ק ולא איירי אלא אליבי' דר"מ ותנא דליטרא קציעות וכהנ"ל, ואף דהמקשן ודאי לא סבר הכי מדפריך בספק טרפה תבטל ברובא ואליבי' דר' יוחנן, אבל בספק יו"ט ספק חול ניחא לי' דלא בטל, לא ק"מ מדעת המקשן בזה כמו דלא קשיא מדבריו דס"ל דבספיקא דאיסור דרבנן לא שייך להחמיר משום דבר שיש לו מתירין כיון דמסקנא דגמ' לאו הכי הוא, ולכן א"ש שיטת רבינו ור"ת מאי דס"ל דספק יו"ט ספק חול בטלה שפיר בתערובות וד"ל

ועתה הנה שמענו דכל דבר שגזרו רבנן דלא ליבטל ברובא, כדבר שבמנין לר"מ, ודבר שיש לו מתירין, וששה דברים החשובים לכ"ע, אם נתערבו אפילו באלף נעשו כל האלף כודאי איסור אם ודאי איסור נפל לתוכן, ואם ספק איסור הוא, כשהוא לעצמו נעשה כודאי איסור, אבל אם נתערב ברובא הוה ס"ס ובזה לא גזרו רבנן דלא ליבטל, דלא גזרו אלא בספק אחד ולא בס"ס, ואם כן לפ"ז רימוני בדן מכלאי הכרם שנתערבו באלף דנעשו כל האלף כודאי איסור דכלאי הכרם, אם פירש אחד מהן ונפל לתערובות שני', התערובות השני' הזאת הוא שנעשו כולן כספק איסור, ובספק אחד הרי אמרי' דעדיין גזירתן במקומה עומדת ונעשו כולם גם הם איסור, דלא עדיפי מספקה שנולדה ביו"ט או בחול דאסורה גם בדרבנן משום דבר שיש לו מתירין, אמנם אם פירש אחד מתערובות שני' ונפל לתערובות שלישית, הרי אז הוא דהוי כל או"א ס"ס ואז בטלה שפיר ברוב וכל התערובות השלישית מותרת דלא גרעה מספק נולדה ביו"ט שנתערבה ברובה דמותרת משום ס"ס וכהנ"ל, ולזה שפיר אמר בברייתא ר"ש דמיקל בביצה ובזבחים שם לריבוא אסורין ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר, דהיינו תערובות לבדה מותרת אבל לא תערובות שני', ולזה פסק גם רבינו הכי בפי"ו מה' מ"א

אמנם אין זה אלא ברימוני בדן שהזכיר שם בברייתא ורבינו שם שהם מששה דברים החשובים לכ"ע, אבל בעכו"ם שאמרו ג"כ דאוסרת בכ"ש הרי לאו מדין דבר חשוב הוא דאוסרת אלא רק משום דין עכו"ם הוא שאוסרת ואפילו הוא משהו בעלמא, וגם כוס וטבעת ודאי גם כן לא הוו דברים חשובים כהני שבעה דחשובין ביותר, וכמ"ש רבינו הכא בלשונו, כוס של עכו"ם שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורות מפני שעכו"ם וכל משמשי' אוסרין בכ"ש, הרי דלא אמר בו טעמו משום דבר חשוב אלא רק משום דעכו"ם אוסר בכ"ש, ועתה לפ"ז כיון דהברייתא בזבחים דף ע"ד הקדימה בלשונה לומר ספק עכו"ם אסורה וס"ס מותרת, ואח"ז פירשה דברי' ואמרה כיצד כוס של עכו"ם שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין, הרי דפירשה מפורש בעצמה דתערובות הראשונה נקראת ספק עכו"ם ותערובות השני' והשלישית נקראין ס"ס, הרי מפורש דגזירה שהיתה גבי עכו"ם שתאסור בכ"ש לא היתה כעין הגזירה דדבר חשוב דרימוני בדן והשאר, דהתם גזרו שתערובות הראשונה יהי' עלי' שם ודאי איסור, אבל גבי עכו"ם אע"פ דלא בטלה ואוסרת תערובתה עכ"ז אין עלי' אלא שם ספק איסור ולא ודאי איסור, ואם כן לפ"ז הלא כיון דכל או"א מתערובות הראשונה לא נאסר אלא מספק א"כ הלא תערובות השני' היא ס"ס, והלא אמרה דס"ס מותרת, ולכן ודאי הוא דגם תערובות הראשון מותרין, והא דהזכירה הברייתא גם תערובות שלישית ואמרה ומריבוא לריבוא, ודאי לא בשביל ההיתר הוא אלא לומר דגם על תערובות השלישית רק שם ס"ס עלי' ומאן דאוסר ס"ס בעכו"ם אוסר גם תערובות שלישית אף דהויא שלש ספיקות, וכמ"ש התוס' שם וכמ"ש גם הכ"מ ע"ש, אבל זה ודאי הוא דגם תערובות השני' מותרת דהויא ג"כ ס"ס גמורה ולא גרעה מביצה ספק נולדה ביו"ט דבטלה גם בתערובות ראשונה משום ס"ס וכהנ"ל

ונוכל לומר דלזה דייקה המשנה דערלה פ"ג מ"ז ר"מ אומר כל שדרכו למנות מקדש וחכ"א אינו מקדש אלא ששה דברים, ולמה שינו בזה לשונם מבעלמא שאמרו בכ"מ לשון אוסרין והכא אמרו לשון מקדש, אלא ע"כ להשמיענו דכל התערובות נעשית כודאי איסור כמוה ממש דכתיב בי' פן תוקדש פן תוקד אש, הרי שמענו מפורש דבדבר חשוב היתה הגזירה שתעשה כל התערובות כמוה ממש, אבל לענין עכו"ם דייקא הברייתא בלשונה להיפך ואמרה ספק עכו"ם אסורה ופירשה בעצמה שהוא תערובות ראשונה, הרי דהשמיענו מפורש דהגזירה בעכו"ם היתה רק לעשותה ספק עכו"ם ולא ודאי, וממילא מובן דבתערובות שני' הויא ס"ס ומותרת לגמרי, ולכן שפיר פסק רבינו הכא בעכו"ם דגם תערובות השני' מותרת, וא"ש לנכון בסיעד"ש ודו"ק

טבעת של עכו"ם שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהם לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת היתה בכלל השתים

הנה דברי רבינו הוא דברי ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב בזבחים דף ע"ד, ואיתבי' רבא לר"נ מדברי המשנה שם דאמרה אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר"א דתנן ר"א אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כרעיו של אחד מהן יקרבו כל הכרעים, והאמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים אבל אחד לא א"ל אנא תרתי קאמינא ע"כ, ועיין כ"מ שכתב ורבינו מפרש שנים דהיינו שהקריב שנים מהמעורבין כו' והנשארים כשרים, ובאמת כן פירש רבינו בפי' המשניות מפורש דמה שאמר ר"א אם קרב ראש אחד דר"ל זוג אחד, אבל הקשה הכ"מ על זה דהלא אוקמה ר"נ בעצמו כר"א והלא רבינו בפ"ו מה' פסולי המוקדשין ה' כ"א פסק דלא כר"א, ותירץ דס"ל לרבינו דהני אמוראי ס"ל דע"כ לא פליגי חכמים אר"א אלא בתערובות קדשים משום דס"ל דשחוטין נדחין כו' ואע"ג דסתם משנה דקתני אחד בריבוא ימותו כולן פליגי אדר"א בדין התערובות כו' כיון דס"ל להנך אמוראי כוותי' נקטינן כוותי' עכ"ל, והוא תימא נפלאה דהרי שם בריש פ"ו פסק רבינו מפורש כסתם משנה הזאת דמותיב רבא מינה דאמרה ימותו כולן ולא אמרינן דמית איסורא מית עי"ש, הרי מפורש דגם