זיו המשנה חלק א כח

אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות, וע"כ צ"ל דס"ל לרבינו כדברי התוס' שם בשם ר"ח דהאי נתערבה באלף אודאה קאי ולא על ספיקה ע"ש, אבל לכאורה הוא תימא נפלאה דבסוגיא שם הוא מפורש להיפך לכאורה, דאמר שם סיפא אתאן לספק טרפה אי הכי אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אא"ב ספק יו"ט ספק חול הוה דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטל אלא אי אמרת ספק טרפה תבטל ברובא כו', הרי מפורש דהש"ס מפרש להאי נתערבה דקאי אספיקה, וכן מפרש לה ר"פ שם ע"ש, וכן לבסוף מסיק רב אשי לעולם ספק יו"ט ספק חול היה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל ע"ש

אמנם נראה דא"ש בפשיטות, דהנה מדברי רב אשי בודאי לא ק"מ, דהרי לכאורה אין ביאור לדברי רב אשי דמאי חידש לן בזה ומאי מתרץ לן בזה, והלא כל הקושיא הי' דלמ"ד ביצה שנולדה ביו"ט אסורה רק מדרבנן אם כן אמאי ספיקה אסורה והלא ספק דרבנן הוא ולקולא, אבל הא דנתערבה באלף לא בטל הרי הי' ניחא לי' גם להני מ"ד שהוא דרבנן אם הי' יודע רק טעם האיסור כשהיא לעצמה, ומשום דגם הוא ידע זה דדבר שיש לו מתירין גם בדרבנן לא בטל, וכדאמר המקשן בעצמו זה מפורש בדבריו אא"ב ספק יו"ט ספק חול הוה דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטל, ולא הי' קשה לו אלא על עיקר האיסור בספיקה גם בלא תערובות דאמאי אסורה והלא ספק דרבנן היא, כי לא הי' משמע לי' לומר דבדבר שיש לו מתירין אסרו גם ספק דרבנן אלא ס"ד שלא גזרו אלא על ביטול ברוב שלא יתבטל, ואם כן מאי תירץ לי' רב אשי דדבר שיש לו מתירין גם בדרבנן לא בטל, והלא זה ידע גם המקשן, וגם הלא אין זה תירץ אלא על נתערבה באלף דלא בטל, וזה לא הי' קשה כלל להמקשן, אלא כל קושייתו הי' על עיקר האיסור דספיקה, ועל זה הרי לא תירץ לי' כלום, ואם כוונתו הוא לומר דמשום דהוה דבר שיש לו מתירין אסור גם ספיקה ולא אמרינן בי' ספק דרבנן לקולא, הכי הי' לו לומר וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן ספיקה אסורה, ורש"י פירש שם דממאי דלא בטל בתערובות מוכיח רב אשי דה"ה דספיקה אסורה, וזה אינו מובן דהלא המקשן מחלק בינתים ואם רב אשי כיון לאפלוגי עלי' הי' לו לפרש ולא להזכיר מה דלא בטל לבד שהזכירו גם המקשן בדבריו

אלא ע"כ צ"ל הכי בכוונתו דה"ק לעולם האי וספיקה אסורה הוא ספק יו"ט ספק חול ודקא קשיא לך אמאי ספק דרבנן הוא והלא בלא"ה מה דנתערבה באלף כולם אסורים ניחא לך גם למ"ד דאיסורה אינה אלא דרבנן ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל, והלא אף אם ודאי איסור נתערב באלף גם כן כל אחד ואחד מהתערובות אינו אלא ספק איסור ואמאי לא נימא אכל חדא וחדא ספק דרבנן לקולא, אלא ע"כ עליך להודות דמשום דהוה דבר שיש לו מתירין עשאוהו לכל התערובות כודאי איסור ואף דרובא ודאי דהיתר הוא, וא"כ מכ"ש בלא תערובות כשהיא לעצמה אלא שהוא ספק איסור שהוא רק ספק השקול דודאי עשאוהו כודאי איסור אפילו בדרבנן, ולכן אמר שפיר דספיקה אסורה משום דבר שיש לו מתירין כמו ודאי איסור בתערובות, ולזה כיון ודאי גם רש"י ז"ל, ועתה הרי לפ"ז אדרבא מוכרח הוא דרב אשי מפרש האי נתערבה אודאה ולא אספיקה

ועתה לפ"ז נוכל לפרש גם לדברי המקשן בהכי, דמתחלה הקשה על הני מ"ד דאיסור דרבנן הוא אמאי ספיקה אסורה, וכשמשני לי' דאיירי בספק טרפה אמר א"ה אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אא"ב דהאי וספיקה אסורה הוא ספק יו"ט ספק חול וס"ל להברייתא דאיסור דאורייתא הוא וספיקא דאורייתא לחומרא ולכן ניחא גם סיפא דנתערבה באלף כולן אסורות ור"ל דודאי נולד ביו"ט שנתערב באלף כולן אסורות משום דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטל, אלא אי אמרת האי ספיקה הוא ספק טרפה א"כ אפילו ודאי טרפה שנתערב באלף אמאי כולן אסורות תבטל ברובא, ולפ"ז אתיין דברי רב אשי עוד יותר בפשיטות דה"ק לעולם ספק יו"ט ספק חול הוא וס"ל להאי תנא גם כן דאיסור דרבנן הוא, ואי דיקשה לפ"ז תרתי חדא דלמה ספיקה אסורה ספק דרבנן הוא, ועוד דלמה גם ודאי שנתערב באלף כולן אסורות הלא גם בלא ביטול כל חדא וחדא ספיקא היא ויש לומר בהו ג"כ ספק דרבנן לקולא, לא קשיא דהוה דבר שיש לו מתירין ודבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטל ומשום שעשאוהו לכל התערובות כודאי איסור, וא"כ ממילא א"ש ג"כ מאי דספיקה אסורה ולא אמרינן בה ספק דרבנן לקולא משום דכל ספק שלה עשאו כודאי איסור אפילו בתערובות שרובה היתר וכ"ש דספיקה כשהיא לעצמה דספק השקול הוא דפשיטא שעשאוה כודאי איסור וכהנ"ל

ובזה מיושב ג"כ דברי המ"מ שם שכתב דהא דלא הזכיר רבינו שם דספיקה גם כן אסורה משום דבר שיש לו מתירין, דכיון דאמר דאין בטלה אפילו באלף פשיטא דספיקה אסורה, והקשה עליו הלח"מ דאיזה פשיטא היא והלא המקשן דפריך שם אמאי ספיקא אסורה ניחא לי' הא דנתערבה אפילו באלף כולן אסורות ע"ש, והוא כמו שהקשתי גם אני בתחלה, אבל לפ"ז הרי לא ק"מ, דהרי כן עשה רב אשי מפורש שתירץ על קושיית המקשה אמאי ספיקה אסורה מזה דנתערבה אפילו באלף לא בטל, וכמ"ש דכיון דלא בטל גם ברובא וכולן אסורות גם בדרבנן הרי דעשאוהו כודאי איסור אף דרובה דהיתר הוא בודאי וא"כ פשיטא דספיקה כשהיא לעצמה שאינו אלא ספק השקול דאסורה מהאי טעמא דדבר שיש לו מתירין וכהנ"ל, וכזה ממש עשה רבינו שכתב הדין דודאי אפילו באלף לא בטל, וממילא מובן דכשהיא לעצמה פשיטא דספיקה אסורה וד"ל

אמנם אם נאמר שהוא דוחק בדברי הסוגיא, כי לפ"ז עדיין אינו מובן דמאי מקשה על הא דמוקי לה בספק טרפה אי הכי אימא סיפא נתערבה באלף כו' דכיון דס"ד ג"כ דהאי נתערבה באלף אודאה קאי א"כ הרי ע"כ ארישא קאי דאיירי בודאה וא"כ מאי מקשה הלא שפיר י"ל דספיקה אסורה הוא ספק טרפה והאי נתערבה ארישא קאי על נולדה ביו"ט בודאי ואם נתערבה באלף כולן אסורות משום דבר שיש לו מתירין, אלא ע"כ שהבין דהאי נתערבה אספיקה קאי ולא אודאה, וא"כ לפ"ז ודאי ה"ק אא"ב ספק יו"ט ספק חול וכמ"ד דהויא דאורייתא ולכן ספיקה להחמיר, לכן אם נתערבה האי ספיקא באלף ג"כ כולן אסורות משום דבר שיש לו מתירין אף דהוה כל או"א ס"ס, אלא אי אמרת ספק טרפה אמאי תיבטל ברובא, דהרי גם ודאי איסור בטל ברובא וכ"ש ספיקא, וא"כ לפ"ז גם דברי רב אשי יתפרש הכי דאמר לעולם ספק יו"ט ספק חול וכמ"ד דאיסורה אינה אלא דרבנן, ולא יקשה דאמאי אסורה והלא ספק דרבנן לקולא, ומכ"ש שיקשה לפ"ז על הסיפא דנתערבה האי ספיקה ברובה דהוה עוד ס"ס דלמה כולן אסורות, דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל אפילו בס"ס וכ"ש כשהיא לעצמה דהוה רק ספק אחד דעשאו לכל הספיקות שלה כודאי איסור אפילו בס"ס

אבל באמת נלע"ד דגם לפ"ז א"ש בפשיטות מאד, דהרי כל הסוגיא ההיא אתיא מפורש רק לר"מ דדבר שבמנין ג"כ לא בטל, ולכן ביצה גם כן דבר שבמנין הוא לריש לקיש ולתנא דליטרא קציעות שם, ולכן שפיר משני לה ר"פ דתנא דליטרא קציעות הוא דביצת ספק טרפה שהיא איסור דאורייתא וספיקה לחומרא הויא כודאי איסור ואם נפלה אח"כ בתערובות כיון דהויא דבר שבמנין נעשה כל התערובות כודאי איסור ולא שייך בזה ס"ס כלל, דכן היתה גזירתם דכל דבר שבמנין שנתערב נעשה כל התערובות כמוה ממש ואם כן נעשה כל התערובות כל או"א כספק איסור דאורייתא ולכן כולן אסורות, ולפ"ז גם בספק נולדה ביו"ט דכשהיא לעצמה הרי ספיקה אסורה כודאי איסור דרבנן משום דבר שיש לו מתירין ולכן