זיו המשנה חלק א כג

הלכה יא ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה, ובהשגות א"א זה לא אמרו בגמ' אלא אליבי' דר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולית הלכתא כוותי' אלא כר"י משום ריה"ג דאמר כו' חוץ ונשבע ומימר ומקלל חבירו בשם עכ"ל

עיין בכ"מ שדחק עצמו בישוב דברי רבינו בזה, ולעד"נ דא"ש בפשיטות, דהנה יש לדייק בלשון רבינו שאמר והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה, דלמה לי' לאסוקי האי והוא הנשבע בשמה, ואי כדי לפרושי מהו המקיים לא הי' לו להזכיר המקיים בשמה כלל אלא לומר הנודר בשמה והנשבע בשמה, ולמה לו לכפול דבריו

ועוד דהלא בסנהדרין דף ס"ג ב' תניא דינים אלו וז"ל ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עכו"ם פלונית ולא ישמע על פיך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידורו בשמו ויקיימו בשמו כו', וא"כ למה אמר רבינו שאינו לוקה אלא על הנודר והמקיים לבד ולא על האומר לחברו שמור לי בצד עכו"ם פלונית ולא על הגורם שידורו ויקיימו בשמו והלא כל אלו ילפינן בהאי ברייתא שהם בל"ת זו, ובפרט לדברי רבין אמר ר' אלעזר שם דמוקי לי' הש"ס שם כר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, דלדידי' בודאי לקי גם על כל אלו ור"א שהזכיר בדבריו רק הנודר בשמו והמקיים בשמו הוא משום דקאי על דברי המשנה שם שלא הזכירה ג"כ רק את אלו אבל לדידי' דס"ל כר"י ודאי לקי גם על אלו, וא"כ אם נאמר דרבינו פסק כר"א הי' לו לפסוק דלקי בכל הני

אמנם נראה דדעת רבינו הוא זה, דהנה בתמורה דף ג' אמר שם אמר ר"י אמר רב כל ל"ת שבתורה עשה בה מעשה חייב לא עשה מעשה פטור, ופריך כללא הוא דלאו שאין בו מעשה פטור והרי מימר דלאו שאין בו מעשה הוא ולקי דתנן שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, ומשני אמר לך רב הא מני ר"י היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, והדר אמר א"ר אידי בר אבין א"ר עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ריה"ג כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם אע"פ שלא עשה מעשה חייב, ויליף שם נשבע ומקלל חברו בשם מקראי אבל על מומר אין לו שום ילפותא מקרא, אלא דבגירסתינו איתא, ומימר א"ל ר' יוחנן לתנא לא תתני ומימר משום דבדבורו עשה מעשה ע"כ, אבל הגירסא הזאת בודאי מוטעת היא דאיך יאמר ר' יוחנן לתנא לא תתני ומימר, והלא ר' יוחנן בעצמו הוא דתני ומימר, ועוד וכי ברייתא היא זאת שיאמר לתנא לא תתני והלא מימרא דר' יוחנן עצמו היא משום ריה"ג, ואיזה תנא הוא ששנה זה לבר ממנו אלא ודאי גירסא מוטעת היא, ועכ"פ א"ל ר' יוחנן לתנא, בודאי טעות סופר הוא וצ"ל אמורא אחר, אבל ר' יוחנן דחשיב מפורש בדברי ומימר לא ס"ל דמימר חשיב לאו שיש בו מעשה דבדיבורו עושה מעשה, אלא ס"ל כיון דגלי רחמנא בנשבע ומקלל חברו בשם דאע"ג שאין בהן מעשה לקי עלייהו ש"מ דלא בעינן לאו שיש בו מעשה כלל, אלא דבמקום שיש בו מעשה בלאו זה אזי אין לוקין עליו אלא כשעושה בו מעשה אבל כשאינו עושה בו מעשה אין לוקין עליו, אבל הלאו דלא שייך בו מעשה כלל אז לוקין עליו לעולם, ולכן בנשבע ומקלל חברו בשם דלא שייך בהו מעשה לוקין עליהם, וא"כ ילפינן מהם גם למימר דכיון דלא שייך בו מעשה לוקין עליו, דנשבע היינו שנשבע לשוא אעבר וכן נשבע על שקר אעבר כדאמרו בשבועות דף כ"א דלא שייך בי' מעשה וכן מקלל לא שייך בי' מעשה

ובזה מדוייק מאד דברי ר' יוחנן משום ריה"ג דאמר בלשונו כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור, לא אמר כל ל"ת שבתורה שיש בה מעשה לוקין עלי' אין בה מעשה אין לוקין, אלא אמר עשה בו מעשה לוקה א עשה בו מעשה פטור, דבאמת זה הוא שחידש, דל"ת שאין בה מעשה כלל לוקין עלי' ג"כ, ורק ל"ת שיש בה מעשה אז אם עשה בו מעשה הוא דלוקין ואם לא עשה בו מעשה פטור, וכמ"ש רבינו בפ"א מה' חמץ ומצה דאינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה אבל אם לא ביער החמץ שהי' בביתו מקודם הפסח אינו לוקה מפני שלא עשה בה מעשה ע"ש, אבל הל"ת שאין בה מעשה לעולם חייב עלי' מלקות, וזהו דאמר חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם אע"פ שלא עשה מעשה חייב, ומשום דלא שייך בהם מעשה לעולם

ולפ"ז י"ל דגם ר"י ור' יעקב דפליגי בלאו דלא תותירו ממנו עד בוקר דר"י אמר דלא לקי עלי' משום דניתק לעשה ור' יעקב אמר משום דהוה לאו שאין בו מעשה, פליגי ג"כ רק בלאו ההוא דלא שייך בו מעשה בזה הוא דמחייב ר"י אם לא הי' ניתק לעשה, ור' יעקב פוטר גם בלאו ההוא משום שאין בו מעשה, אבל בשארי הלאווין שיש בהן מעשה גם ר"י אינו מחייב אלא כשעשה בו מעשה אבל אם לא עשה בו מעשה פוטר ר"י ג"כ, וא"כ לפ"ז ס"ל לר' יוחנן משום ריה"ג ג"כ כר"י דלאו שאין בו מעשה כלל חייב עלי', ולא תפס נשבע ומימר ומקלל חברו בשם אלא משום דנשבע ומקלל יליף להו מקראי, ומימר משום דסתם משנה היא, ובא להורות טעמה משום דיליף לה מנשבע ומקלל דכל לאו דלא שייך בו מעשה חייבין עלי', ולפ"ז גם מאי דאמר הש"ס מתחלה אמר לך רב הא מני ר"י היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, גם כן הוא כדברי ר' יוחנן ממש דגם הוא ס"ל הכי דמתניתין ר"י היא, ולכן דייק בדבריו הא מני ר"י היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, לא אמר שלא עשה בו מעשה, אלא שאין בו מעשה, דהיינו שאין בו מעשה כלל כמו נותר ומימר, אלא דרב להלכה ס"ל כר' יעקב דגם לאו זה אין לוקין עליו, אבל ר' יוחנן ס"ל להלכה כר"י וכסתם משנה דמימר דלאו שאין בו מעשה כלל לוקין עליו

ועתה לפ"ז הלא גם דברי הש"ס דסנהדרין דף ס"ג ג"כ יתפרש הכי דאמר רבין אמר ר' אלעזר על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו, ופריך עלי' דהרי לאו שאין בו מעשה נינהו, ואמר ההוא כר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, והוא דס"ל לר' אלעזר ג"כ כר' יוחנן רבו דהלכה כר"י וכריה"ג דלאו שאין בו מעשה כלל חייב עלי' ומשום דסתם משנה דמימר קאי כוותי' ולכן אוקי ר' אלעזר גם סתם משנה דהנודר בשמו והמקיים בשמו ג"כ כר"י דלוקין עליהם, ועתה הלא קושיית הראב"ד מעיקרא ליתא

ובזה הי' ניחא לי בפשיטות דברי רבינו בפ' י"ח מה' פסולי המוקדשין ה' כ' דאמר שם דין דנותר דלא לקי עלי' משום דניתק לעשה כדברי ר"י ותמה שם הכ"מ דהי' לו לומר משום דהוה לאו שאין בו מעשה וכר' יעקב דקי"ל כוותי' ע"ש, אבל לפי מ"ש הרי ניחא בפשיטות דבאמת קיי"ל כר"י ולא כר' יעקב וככל הנ"ל

אמנם באמת הסוגיא דמכות דף ט"ז לא נראה הכי דהתם וכן בשבועות כ"א איתא הא דר' יוחנן בשם ריה"ג בלשון זה אמר ר' יוחנן ר"י אומר משום ריה"ג כל ל"ת שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חברו בשם, מלשון זה משמע דגם לאו שאין בו מעשה כלל ג"כ אין לוקין עליו לר' יוחנן ולר"י משום ריה"ג, וכן אמר שם דר"י דנותר ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו, ואמר קשיא דר"י אדר"י, ואמר אליביה דר' יוחנן הא דידיה הא דרבו, ור' יוחנן בעצמו אמר שם שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה אינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה, וס"ל כר"י משום ריה"ג ולא כר"י דניתר ע"ש, אבל מה נעשה דהסוגיא דבתמורה דאמרה בלשון ר' יוחנן משום ריה"ג כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור, משמע מפורש דאיירי רק בל"ת שיש בה מעשה ולא בל"ת שאין בה מעשה כלל וכמ"ש: