זיו המשנה חלק א כא

שאין בה משום חשד, ורק בצורות שבמדור האמצעי כמלאכים וצורות שבמדור התחתון כחמה ולבנה וכוכבים ומזלות שהם נפרדים זמ"ז גם למעלה אסור לעשותן גם צורה יחידית מקרא דלא תעשון אתי ואף שאינה בולטת, אבל צורות החיות שבמרכבה שהם ארבעה פנים כהדדי למעלה, אין איסור גם לעשותן אלא בארבעה פנים כהדדי ג' חיות ההם עם צורת אדם ביחד, ואז בודאי יהיה אסור ג"כ גם באינן בולטות מגזה"כ דלא תעשון אתי, ואם הן בולטת אף בצורת אדם לבד בלא צורת החיות ג"כ יהיה אסור משום חשדא דעכו"ם, והאי חשדא ג"כ סברא דאורייתא היא מקרא דלא תעשון אתי לא תעשון אותי, זה הוא שיעור דברי רבינו בשני הלכות אלו

והנה כל חלוקי דינים אלו דייק לה רבינו מדברי הסוגיא ר"ה דף כ"ד ב' וע"ז דף מ"ג, כי דין הא' ודין הג', מבוארין בתחלת הסוגיא שם דאמר אביי לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי, ואמר אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה תניא כל הפרצופות מותרות חוץ מפרצוף אדם א"ר הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי, וכתבו התוס' וא"ת ומאי קאמר אלא דמות ארבעה פנים תיפוק ליה משום צורת אדם לחודיה, וע"ש מ"ש בזה, אבל רבינו מחמת קושיא זו הכריח דאי משום צורת אדם לא אסור אלא בצורה בולטת ומשום טעמא דחשדא וכדאמרו שם אח"כ בברייתא טבעת חותמו בולט אסור להניחה כו' הרי דמשום חשדא לא שייך אלא בצורה בולטת ולא באינה בולטת ומשום דאין דרך עכו"ם בכך, וס"ל לרבינו דהאי חשדא אינה גזרה דרבנן אלא דאורייתא היא כדאמר אביי לא תעשון אותי, אלא דאורייתא הוא רק בעושה בעצמו אבל כשאחרים עושין לו ודאי אין בה איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן משום חשדא ורבנן כעין דאורייתא תיקנו ולא אסרו ג"כ אלא בצורה בולטת אבל כשאינה בולטת אין בה לא איסור דאורייתא ולא איסור דרבנן, וזה אין סברא לומר דגם בעושה בעצמו אין בו אלא משום חשדא מדרבנן, דא"כ למה אמר אביי לא תעשון אותי דמשמע דדאורייתא הוא, וגם אין לומר דגזה"כ הוא לא תעשון אותי ואפילו באינו בולט ולא משום חשדא דעכו"ם, דא"כ אף באחרים עשו לו למה גזרו רבנן רק בבולט היה להם לגזור גם באינו בולט משום חשדא דעשה בעצמו ועבר על לא תעשון אותי, ועוד דהלא אפיקנא לקרא ללא תעשון אתי ממש כדמות שמשי שמשמשין אתי במרום, והאיך דרשינן אותו גם ללא תעשון אותי ולא אתי, אלא ע"כ דעיקר קרא כמשמעותיה הוא לא תעשון אתי, אבל כיון דבצורת אדם איכא סברא דחשדא דלשם עכו"ם עשאו אמרינן דהתורה כוונה גם ללא תעשון אותי משום טעם זה דחשדא, ולכן שפיר כתב רבינו דאם צר לוקה ואע"פ שכתב בטעמו דרק משום חשדא הוא, וכיון דמשום חשדא הוא אמר שפיר דאינו אלא בצורה בולטת, ובפרט שהוא מוכרח מדברי אביי עצמו דאמר לא אסרה תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי, ותיפוק ליה משום לא תעשון אותי דאפילו בצורת אדם לבד אסור, אלא ע"כ הוא דלא תעשון אותי הוא רק בצורה בולטת ומשום חשדא דעכו"ם, ודמות ארבעה פנים הוא בלא בולטת מגזה"כ ודוקא כשהוא ארבעה פנים בהדי הדדי הוא דאסור גם בלא בולטת אבל כשחסר מהם צורת אדם אף בבולטת שרי וכהנ"ל, הרי שמענו מזה מפורש דצורת אדם לבד בבולטות אסור משום לא תעשון אותי, ושאינה בולטת שרי, וגם איסור דרבנן אין בו, גם בלעשות בעצמו כדין הא', וצורת חיות המרכבה וכ"ש צורות שארי חיות ובהמות בלא צורת אדם בהדייהו גם בצורות בולטות שרי כדין הג' הנ"ל

ולפ"ז כיון שהכרחנו דאביי דמוקי האי לא תעשון אתי בארבעה פנים בהדי הדדי הוא בצורות שאינן בולטת, והרי הברייתא אמרה בלשונה לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, והש"ס הביא לבסוף שם דהברייתא מסיק בדברי' כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, ואף אם נאמר דברייתא אחרת היא עכ"ז משמע להדיא מדברי הש"ס שם דלא פליגי אהדדי וא"כ האיך מוקי לה אביי רק בדמות ארבעה פנים בהדי הדדי, אלא ע"כ דה"ק דלא אסרה תורה אלא כעין שהן משמשין במרום, דבמדור העליון בעינן דוקא ארבעה פנים בהדי הדדי ובמדור האמצעי והתחתון אפילו פנים אחד מהם ג"כ הוא בכלל לא תעשון אתי, אלא דהש"ס לא הבין כוונתו ולכן פריך עליה מהני ברייתות שם, אבל לפי המסקנא דמשני שאני ר"ג דאחרים עשו לו, אבל בעצמו אסור לעשות שום צורה מהשמשין העליונים והכל הוא בכלל לא תעשון אתי, בין צורת מלאכים בין צורת חמה ולבנה וכוכבים ומזלות כדתניא בהברייתות שם, ודאי גם אביי כוון לזה אלא שתפס הצורות שמדור העליון, ולכן אמר דלא אסרה תורה אלא ארבעה פנים בהדי הדדי, אבל אין ה"נ במדורות התחתונות אסור גם פנים אחד ומהאי קרא דלא תעשון אתי, וכדברי כל הברייתות הללו דאמרו לא תעשון כדמות שמשיי, והרי מפורש דאסרה התורה דמות שמשין העליונים אפילו בלא בולטות ומגזה"כ, כי רק צורת אדם לא אסרה אלא בבולטת דטעמו הוא משום חשדא דעכו"ם אבל בשאר הצורות דמשמשין העליונים גזה"כ הוא לאסור בכל ענין, וכדין הב' שכתב רבינו, וכן הוא מוכרח ביותר מדברי הש"ס דאמר שאני ר"ג דאחרים עשו לו, הא הוא עצמו הוא בלא תעשון אתי, והרי צורת הלבנה של ר"ג לא היתה בולטת, וכמ"ש ג"כ התוס' שם בד"ה והא ר"ג יחיד, תימא והא צורה דר"ג לא היתה בולטת, וכתבו ג"כ וי"ל דמ"מ שייך ביה חשדא דגבי לבנה אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע עכ"ל

אמנם לפי דברי רבינו בפשיטות ניחא, דודאי דמות שמשין העליונים אסור לעשות מגזה"כ ולא משום חשדא, וא"כ ודאי לפי האמת אין בו חילוק בין יחיד לרבים, והא דר"ג עשאן הוא כדברי הואיבעית אימא דלהתלמד עביד, אבל בלא"ה היה אסור לו לעשות בעצמו מגזה"כ, אלא דמתחלה אמר לתרץ דר"ג אחרים עשו לו ואין בו משום לא תעשון אתי, ופריך מר"י, ואמר התם חותמו בולט הוה, ור"ל והיה עליו צורת אדם דהוה ביה חשדא דרבנן משום עכו"ם אף בלא עשאו מעצמו, ולזה כשחילק בחשדא בין יחיד לרבים, פריך והא ר"ג יחיד הוה, ור"ל והיה לו לגזור אף באחרים עשו לו משום חשדא שעשאו בעצמו ועבר על לא תעשון אתי, דגזה"כ הוא אפילו באינו בולטת, ומתרץ דנשיא דינו כרבים, אבל לפי המסקנא דלהתלמד עביד אין צורך לכל זה אלא אף בעצמו היה יכול לעשותו ואין בו משום לא תעשון אתי, דלא אסרה תורה אלא בעשאו לנוי ולא בעושה להבין ולהורות, וכמ"ש ג"כ הכ"מ הכי ומה שהקשה הכ"מ דא"כ למה לא כתב רבינו דלהתלמד שרי, לא קשה מידי דהרי כתב וכפל מפורש זה בדבריו שאין איסור בזה אלא בעשה לנוי אבל שלא לנוי אין בו איסור ומה הוצרך יותר

ובזה מסולק בפשיטות מעל רבינו בין דברי ההשגות, ובין תמיהת הר"ן, ובין תמיהות הרמ"ך, שהביא הכ"מ, וגם עוד ספיקות ודקדוקים בדברי רבינו, וא"ש הכל לנכון בפשיטות וברויחא מאד בסיעד"ש, דוק ותשכח

פרק ד הלכה א ואנשי העיר המודחין נהרגין בסיף והוא שעבדו עכו"ם או שקבלום עליהם באלוה

ע"פ דברי רבינו אלו דאמר דגם בשקבלו עליהם באלוה חייבין אע"פ שלא עבדו, ניחא לי דברי רבינו לעיל בפ"ג ה' ו' דאמר העובד עכו"ם מאהבה כו' או שעבדה מיראתו לה כו' אם קבלה עליו באלוה חייב סקילה, ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה פטור, אשר לכאורה הלשון תמוה מאד, חדא דבקבלה עליו לאלוה אמר העובד סתמא, ובסיפא בשלא קבלו לאלוה פירש שעבדה בדרך עבודתה או באחד מד' עבודות, ועוד דכל האריכות הזה ללא צורך והכי הי' לו לומר בסיפא ואם לא קבלו עליו באלוה פטור, ועוד דגם באריכות לשונו זה לא פירש בסיפא דאיירי בלא קיבלו עליו באלוה, אבל לפי דברי רבינו הכא, שיעור