זיו המשנה חלק א יט

שקאי על מקלל אביו ואמו הרי בודאי ע"כ פירושי' הוא בנקבו בשם, א"כ ע"כ כמו כן האי ונוקב שם ג"כ פירושו הוא ונוקב בשם, ולכן שמעינן מני' תרתי שיברך בשם דוקא, ושיברך את ה' בשם, ועתה לפ"ז אם לגבי המתברך כתיב ה' בן ד' אותיות, ולגבי המברך כתיב שם סתמא, שמעינן מני' ודאי, דלענין המתברך בעינן דוקא שם בן ד' אותיות אבל במברך סגי גם בשם שאינו בן ד', ועוד גם השלישית דדוקא שמברך בשם שהוא שם גמור שאינו נמחק אבל לא בכנוי כמו רחום וחנון וכדומה שאינן שמות כלל, והשתא שמעינן מונוקב שם ה' כל השלשה דינים ביחד שאינו חייב אלא עד שיברך את ה' המיוחד בן ד' אותיות, ושיברך בשם גמור אפילו שאינו של ד' אותיות אלא שיהי' שם גמור שאינו נמחק, ודוקא שם גמור אבל בכנוי שהוא נמחק לא

וראי' גמורה לזה מדברי המשנה דדף ס"ו דאמרה המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קללם בכנוי ר"מ מחייב וחכמים פוטרים, הרי מפורש דבלשון שם הוא ממעט רק כנוי ולא שארי שמות שאינם נמחקים, וילפו להו החכמים בברייתא מבנקבו שם, הרי להדיא דמפרשי להאי שם דקרא בשם גמור שאינו כנוי אבל לא שם המיוחד של ד' אותיות אלא בשם מן השמות שאינם נמחקין, ורק לענין ברכת ה' עצמו בעינן שם המיוחד של ד' אותיות דוקא מדאפקי' רחמנא בלשון ה' הוי' ב"ה, וע"כ מאי דתפסה המשנה לשון יכה יוסי את יוסי הוא רק דרך אגב שם המבורך ולמלתא דפסיקא כמ"ש לעיל

אמנם אי לפ"ז הלא קשיא באמת על רבינו דאמר דגם שם בן ד' אותיות של שם אדנות חייב עליו והלא בקרא כתיב ונוקב שם הוי', ונראה דלשון הש"ס הכריחו לרבינו לזה דהרי שם דף נ"ו אמרו וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה, וכן בדף ס' שם אמרו אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד, ואי שם הוי' ב"ה הי' להו לומר על שם המפורש כמ"ש רבינו בפ"ו מה' יסודי התורה ה' ב', ומדאמרו שם המיוחד ש"מ דשם אד' הוא שהוא מיוחד לקריאת שם הוי', וכדאמרו בסוף פ' אלו עוברין ר' אבינא רמי כתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביוד קא ונקרא אני באלף דלת, ופירש"י שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקריי', הרי מפורש דזה זכרי קאי על שם אד', הרי דהוא נקרא ג"כ שם המיוחד כי בכל מקום שנכתב שם הוי' הוא נקרא אד' ולכן נקראין שני שמות אלו בשם שמות מיוחדים, זה לכתיבה, וזה לקריי', מוסיף עליו שם הוי' שנקרא ג"כ בשם שם המפורש, וא"כ אם אמרו סתמא על שם המיוחד בודאי כוונו לשם אד' וכ"ש שם הוי' שהוא מיוחד וגם מפורש, ובספרי תפארת זיו סי' ד' אות י"ג כתבתי עוד שדבר זה הוא מוכרח עוד יותר בסוגיא שם דף ס', דאמר שם ללישנא קמא דרב אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות, ואמר לאפוקי בן שתי אותיות דלא, ופריך פשיטא ע"ש, ולמה לא אמר יותר בלשון זה אינו חייב עד שיברך שם המיוחד ולאפוקי שם אד', אף שהוא ג"כ בן ד' אותיות ולא הי' קשיא פשיטא , וכן ללישנא בתרא שם אמר ש"מ שם בן ד' אותיות נמי שם הוא ופריך פשיטא ואמר מהו דתימא עד דאיכא שם רבה, והשתא אי כוונתו על שם הוי' דוקא האיך יש לטעות ולומר דעליו אין קורעין, ובפרט לשיטת רבינו שהוא הוא הנקרא שם המפורש, וכן הוא לדעת כל המקובלים דרק שם הוי' ב"ה בנקודות המיוחדות לו הוא הוא הנקרא שם המפורש שהזכירו הכה"ג ביוה"כ עשרה פעמים וכמ"ש ג"כ רבינו בה' עבודת יוה"כ פ"ב ע"ש, ואיך יאמר ש"מ שם בן ד' אותיות נמי שם הוא, על שם הוי' שהוא שם העצם עכ"פ, ואספקלריא המאירה שלא זכה לי' אלא משה רבינו ע"ה לבד, ואיך יש לטעות בי' שאינו שם כלל ח"ו, אלא ודאי על שם אדנות קאמר ש"מ שם בן ד' אותיות נמי שם הוא ור"ל ולא כנוי, וגם ע"ז פריך פשיטא, ואמר מהו דתימא עד דאיכא שם רבה שהוא שם הוי' ב"ה דוקא, ומה דאמרו במשנה יכה יוסי את יוסי דמשמע כל שם בן ד' אותיות כמו יוסי מילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל דגם שם אדנות שהוא ג"כ שם בן ד' אותיות גם כן שם גמור הוא ולא כנוי וכדברי רבינו, וכן מוכרח ג"כ ממה שאמר שם הש"ס עוד, ישראל ושם המפורש על אחת כמה וכמה, הרי מפורש דשם הוי' הוא הוא שם המפורש, ותפס אותו משום דאיירי בי' קרא דכתיב ונוקב שם הוי', אבל המשנה דאמרה בלשונה יכה יוסי שתפסה רק שם בן ד' אותיות למשל, השמיענו דגם על שם הקריי' של שם הוי' שהוא שם אד' שהוא שם המיוחד לשם הוי' לקריי' והוא ג"כ בן ד' אותיות ג"כ חייב עליו וכ"ש על שם הוי' ככתבו שהוא שם המפורש וכמ"ש רבינו, וכן הוא ג"כ דעת ר"ח והתוס' בשבועות דף ל"ה דשם אד' נקרא שם המיוחד כדברי רבינו, שכתבו שם בשם ר"ח דא' ד' מן השם אינו נמחק וכתבו דעדיף שם זה מצב דצבאות דנמחק לפי שאינו שם בפ"ע משום דשם המיוחד הוא ע"ש וד"ל

ועתה הלא כל דברינו אלה מבוארין בדברי רבינו ובלשונו הטהור שכלל כל השלשה דינים אלו ביחד עם טעמם ונימוקן, שאמר "עד שיפרש את ה' המיוחד של ארבע אותיות שהוא אלף דלת נון יוד", כלומר מדאמרו חז"ל את ה' המיוחד ולא אמרו את ה' המפורש ש"מ דשם אדנות ג"כ שם הוא שהוא שם המיוחד לקריית שם הוי' ב"ה, ולזה סתמו בדבריהם ואמרו ש"מ שם בן ד' אותיות סתמא נמי שם הוא ולא בעינן שם רבה דוקא, הא חדא, "ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקין", בשם דייקא ולא בכנוי שאינו שם כדאבאר, הא תרתי, וגם בשם מן השמות שאינם נמחקין ולא בשם המיוחד דוקא של ד' אותיות, הא תלתא, ואמר על כל הדינין הללו לימוד אחד "שנאמר ונוקב שם ה' על ה' המיוחד חייב סקילה", כלומר מדכתיב ה' שנקרא בשם המיוחד לו אד' ש"מ דעל שם המיוחד הזה הוא דחייב סקילה וכ"ש על שם הכתיבה שהוא שם המפורש, מבואר מלשון זה דלימוד זה שמעינן מה' לבד ולא מלשון שם דכתיב בקרא, והרי ממילא מובן דאינך תרתי דינים שמעינן מלשון שם דכתיב בקרא זה דילפינן מני' שאינו חייב עד שיברך בשם גמור דוקא ולא בכינוי, וגם אף בשם שמשאר שמות הגמורין ולא בשם המיוחד דוקא, אלא רק איזה שם גמור שאינו נמחק, וזהו גם כן מה שאמר בה' ט' נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדין", לא אמר עד שיברך בשם המיוחד, אלא בשם מן השמות המיוחדין, והיינו שמות הגמורים שאינם נמחקין שהם מיוחדין אליו ית' לבד. ולאפוקי הכנויים כמו, רחום, חנון, שאינו מיוחדין אליו ית' לבד אלא גם לאנשים, כדאמרו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו', שהם נקראים רק מדות ולא שמות, וכ"ש בשם עכו"ם דלא, אבל שם אד' נקרא בשם שם המיוחד, והיינו שהוא לבדו המיוחד לשם הוי' לשם הקריי' ולא שום שם אחר מן השמות הגמורים שאינם נמחקין, ולכן נגד כל השמות הגמורים נקרא הוא שם המיוחד והיינו שהוא מיוחד כמו הוי' ממש זה לכתיבה וזה לקריי', ונגד כל הכנויים הנמחקין שהם שמות המדות נקראין כל השמות הגמורין שאינם נמחקין בשם שמות המיוחדין, שהם שמות גמורין מיוחדין אליו ית' לבד, ושם הוי' ושם אד' המה המיוחדין שבמיוחדין זה לכתיבה וזה לקריי', ולזה השכיל רבינו בלשונו הזך, שבה' ז' שהזכיר לשם אד' בשם שם המיוחד, הזכיר שארי השמות בשם, שמות שאינם נמחקין, וגם בשם שאר הכנוים", שהם כנויים אליו ית', וגם דייק בלשונו שא"ר הכנויים משום דבאמת גם שם אד' נקרא כנוי לגבי שם העצם הוי' ית', אבל לגבי שאר הכנוים נקרא הוא שם המיוחד כי הוא מיוחד לקריית הוי' וכמ"ש, אלא כדי שלא נטעה לומר שכוון לכנויי המדות לזה אמר שאר הכנויין שהם כנויין אליו ית' כהשם אד', אבל אח"ז בה' ט' פירש דבריו ביותר וקרא אותן בשם שמות מיוחדין כדי לשלול בלשון זה כל הכנוים שאינם מיוחדין אליו ית' לבד, ולכן גם בה' ממרים שם לגבי מקלל אביו ואמו דהילפותא הוא ג"כ מלשון שם אמר ג"כ בלשון זה