זיו המשנה חלק א טז

אינו ת"ח מ"מ אם אביו ע"ה אז רבו קודם אם לא שגם אביו הוא שקול כרבו ואף אם שניהם אינם ת"ח אלא בני תורה לבד, כנלע"ד וא"ש דברי רבינו בפשיטות וברויחא מאד בסיעד"ש ודו"ק

הלכה ה ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו והוא שיהי' השם פלאי שכל השומע ידע שהוא פלוני ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו כו' אלא ישנה את שמם אפילו לאחר מותם

עיין כ"מ שהביא דברי רבינו בפ"ו מה' ממרים, וכתב ע"ז אבל קשה דהתם משמע דדוקא לאחרים מותר בשאין השם פלא אבל להם אסור וגם לאחרים דמותר ה"מ שלא בפניו אבל בפניו לא והכא משמע דאפילו להם שרי בפניהם וצ"ע, וכשהשם פלא משמע התם דאפילו שלא בפניו אסור שהרי כתב שכשאין השם פלא קורא לאחרים שלא בפניו הא שאם הוא פלא אפילו שלא בפניו אסור וכאן כתב ולא יזכיר שמו בפניו עכ"ל, ועיין גם בלח"מ שדחק עצמו בזה מאד

הנה הבין הכ"מ דמ"ש רבינו ולא יזכיר שמו בפניו קאי על שהי' שמו פלאי, והוא תימה נפלאה דא"כ הרי הי' לו להקשות יותר מזה דרבינו סותר דברי עצמו גם בכאן בתוך כדי דבור דהרי מפורש כתב מתחלה "ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו' ואיך כתב מיד להיפך "ולא יזכיר שמו בפניו' דוקא, אבל באמת פשוט הוא דשיעור דברי רבינו הוא זה דמתחלה כתב הדין דאפילו שלא בפניו אסור לקרות לרבו בשמו וע"ז הפיל תנאי שאין זה אלא כששמו פלאי, וא"כ היה אפשר לטעות בכוונתו ולומר דהא אם לא היה שמו פלאי מותר להזכיר שמו בכל ענין אפילו בפניו, לזה אמר רבינו מיד דלא כן הוא אלא "ולא יזכיר שמו בפניו' לעולם אפילו כשאין שמו פלאי דרק לענין שלא בפניו הוא שיש חילוק בין שמו פלאי או לא אבל בפניו אין חילוק, והדר חוזר לדבריו הראשונים דאיירי בשמו פלאי ולענין שלא בפניו ואמר דלא זו שאין להזכיר שמו שהוא פלאי אפילו שלא בפניו אלא אף זו "ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשם רבו' ג"כ אסור להזכיר שלא בפניו "אלא ישנה את שמם אפילו לאחר מותם", ומינה דאם אין השם פלאי מותר להזכיר שם אחרים שהם כשמו שלא בפניו ואפילו שמו מותר להזכיר שלא בפניו כדיוקא דרישא, ועתה הלא דברי רבינו מכוונים ממש עם דבריו בה' ממרים בלא שום שינוי כלל וזה ברור ופשוט לע"ד ודוק

הלכה ט וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שהוא מגלה את לבו ואינו מאחה לעולם

עיין כ"מ שכתב אבל אי קשיא על רבינו הא קשיא לי למה לא כתב דעל הנשיא קורע מבחוץ כו' ועוד יש לדקדק בדבריו שכתב בפ"ט מה' אבל חכם שמת הכל קורעים עליו עד שמגלים את לבם ומשמע אפילו לא למד ממנו כלום וזו מנין לו וצ"ע עכ"ל

והנה קושיא הראשונה מעיקרא לא ק"מ דהלא כתב מפורש דין נשיא במקומו בה' אבל בפ"ט שם ה' ב' וז"ל כדרך שקורע על אביו ועל אמו כך חייב לקרוע על רבו שלמדו תורה ועל הנשיא ועל אב"ד כו' ע"ש, והכא דאיירי רק בכבוד רבו לבד הזכיר האי דין גם הכא אבל השאר הזכיר שם במקומו לבד

וקושייתו השני' ג"כ לא ק"מ דהרי ברייתא מפורשת היא במועד קטן דף כ"ה חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין עליו והכל חולצין עליו, וכבר כתב רבינו בפ"ח שם ה' ג' דחליצת כתף אינו אלא על אביו ואמו ואם הברייתא אמרה והכל חולצין עליו הרי שדינו של חכם הוא כאביו ואמו, והא שבפ"ט ה' ב' הזכיר רק רבו הוא דרבו אע"פ שאינו חכם דמי לאביו ולאמו, וחכם אע"פ שאינו רבו דמי ג"כ לאביו ולאמו מהאי ברייתא וד"ל

פרק ו הלכה ה שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו, עיין כ"מ שהביא דברי הש"ס יומא דף ל"ז דמוקי לה במצדד אצדודי והקשה דלמה השמיט זה רבינו וע"ש שדחק עצמו, ולעד"נ דרבינו אינו מפרש כפירש"י, דרש"י לטעמי' אזיל בברכות דף כ"ז דפירש שם מאי דאמרו לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו, אצל רבו, ולכן הוצרך לפרש מאי דאמר שם ביומא כדי שיתכסה בו רבו, שילכו מאחוריו, והא דפריך עליה מהא דתניא, הוא מאחורי רבו ה"ז מגסי הרוח, והא דמשני ליה דמצדד אצדודי, הוא מאחוריו ולא ממש מאחוריו ע"ש, אבל בצדו ממש לא משום דתניא שם המהלך כנגד רבו ה"ז בור, וכנגד הוא בצדו, אבל רבינו הרי כתב לעיל פ"ה ה' ו' ולא יתפלל לא לפני רבו כו', וא"כ ע"כ הוא מפרש הא דאל יתפלל אדם לא כנגד רבו, בלפני רבו, ולא כפירש"י אצל רבו, ואף דכתב שם רבינו ג"כ ולא בצד רבו, כתב זה רק משום שהוא כ"ש מאחורי רבו, אבל כנגד רבו דהש"ס ודאי הוא מפרש, כפשוטו שהוא לפני רבו, וא"כ לפ"ז ודאי גם מאי דתניא ביומא שם המהלך כנגד רבו ה"ז בור, היינו המהלך לפניו כהא דברכות הנ"ל, אבל לילך בצדו לא מצינו שום איסור, והא דכתב רבינו לעיל שם, ואין צריך לומר שלא להלוך בצדו היינו רק להתפלל שם וכדסיים בדבריו שם אלא יתרחק לאחר רבו כו' ואח"כ יתפלל, אבל לילך בדרך בצדו אין שום איסור, וכן משמע ודאי מהא דאמרו שם ביומא אמר ר"י המהלך לימין רבו ה"ז בור, הא משמאל רבו מותר לילך, וא"כ לפ"ז ודאי מאי דאמר שם כדי שיתכסה בו רבו ע"כ הכי כוונתו דשלשה שאני שזה הוא כבוד לרבו שיתכסה בתוך שניהם, והמקשן הבין בדבריו שיכסוהו מלפניו או מלאחריו וע"ז פריך והתניא המהלך כנגד רבו (ר"ל לפניו) ה"ז בור אחורי רבו ה"ז מגסי הרוח, ומשני ליה שפיר דלא מלפניו ולא מלאחריו יתכסה בהן אלא דמצדד אצדודי, ששני צדדיו יתכסה בין שניהן וזהו כבודו, וא"כ לפ"ז הרי שפיר עשה רבינו מה שהעתיק רק דברי הברייתא לבד דגדול בימינו וקטן בשמאלו ובצדו ממש, כנלע"ד נכון ודו"ק

הלכה ו הרואה חכם אינו עומד מפניו עד שיגיע לו לד' אמות וכיון שעבר יושב, ראה אב"ד עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו ואינו יושב עד שיעבור מאחריו ארבע אמות כו'

עיין בההג"ה שבלח"מ מה שתמה ע"ז דהרי בגמ' קדושין דף ל"ג ב' אמר בשניהם בין בחכם בין באב"ד וכיון שעבר ד' אמות יושב ע"ש, ולמה חילק רבינו ביניהם, ע"ש

ונלע"ד דלא ק"מ, דהרי ר' אבהו דקדושין שם בודאי לא פליג על הברייתא דסוף הוריות דאמרה להדיא כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב וכמ"ש רבינו בה' ז', ואף דהברייתא איירי כשנכנס לבהמ"ד, ור' אבהו איירי כשעובר בשוק, הרי בבהמ"ד הגדילו כבודם ולא פחתו, וכדאמר שם בברייתא כשהנשיא נכנס אין יושבים עד שאומר להם שבו, כשאב"ד נכנס עושין לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו, ואלו כשהן הולכין ועוברים בשוק, אמר ר' אבהו אב"ד עובר עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב, נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו, ואינו מצריך לגבי נשיא שיאמר לו שב ולגבי אב"ד עד שישב במקומו, וא"כ ע"כ גם גבי חכם עכ"פ אינו גדול ההדור כשעובר בשוק מכשנכנס לבהמ"ד, אלא ע"כ דר' אבהו ה"ק, חכם עובר עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר אותן ד' אמות יושב, והיינו מיד כשעובר מלפניו שכבר עבר אותן ד' אמות שעמד מלפניו יושב מיד, משא"כ באב"ד שאמר שעומד מלפניו משיראנו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב, ע"כ אותן ד' אמות הן כשיעבור מאחוריו ד' אמות, דכיון דמתחלה קם מלפניו מלא עיניו ע"כ ד' אמות הללו אחרינא הן לאחר שיעבור מעיניו והיינו מלאחריו, לאפוקי ד' אמות שלגבי חכם שקם מלפניו ד' אמות על אותן ד' אמות שמלפניו הוא שאמר שכיון שעבר אותן מיד יושב: