זיו המשנה חלק א קכז

ומורייס בודאי לדידהו גם בחומץ אין שום חילוק בין מעט להרבה דבכ"ע פטור, וא"כ רב גידל דאמר אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי בודאי רק דעתא דנפשי' הוא דבטובא דעתו לפסוק שפיר כרבי אף ע"ג דרבנן פליגי עליה, והוא דבפורתא י"ל מדלא שתה טובא בודאי לית ליה הנאה מניה ואינו משיב את הנפש כרבנן ולכן אינו פוסק בזה כרבי, אבל כדשתה טובא ודאי אית ליה הנאה מניה ולכן דעתו לפסוק בזה כרבי ולא כרבנן (ובזה מסולק קושיית המג"א בזה דהדעת נותנת דהרבה חומץ חזק מזיק לו טפי ע"ש, דאין זה אלא לדידן אבל רבי ורב גידל לא סברי הכי)

ועתה לענין הלכה ודאי הא דלא פסקינן כרבי אלא כרבנן לאו מחילי' דרב גידל הוא דפסק הכי, דגם בלא"ה הרי קי"ל דאין הלכה כרבי מחבריו, ואף דסתם משנה היא כרבי, מ"מ הרי אמרינן בכ"מ מתניתין יחידאי היא ולא קי"ל כוותיה, וכן אמרו בחולין נ"ה ב' ושארי דוכתי דאמר ר' יוחנן אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה, ופירש"י כלומר יחידאי היא ולא קיימינה כוותי', אף שר' יוחנן בעצמו הוא דאמר הלכה כסתם משנה, וכ"ש לדידן דקי"ל דאין הלכה כרבי מחבריו דלא קי"ל גם כסתם משנה דסתם כדבריו, ובפרט דגם במשנה לא נאמר מפורש דלא כרבנן אלא רק מדיוקא שמעינן לה, ורב גידל דפסק בטובא כרבי בודאי לא ס"ל כלל דאין הלכה כרבי מחבריו, ותדע מדהוצרך לפסוק בפורתא דלא כרבי, אבל לדידן דקי"ל דאין הלכה כרבי מחבריו בודאי קי"ל כרבנן לגמרי דאין שום חילוק בין פורתא לטובא בחומץ כמו שאין חילוק בזה בכל האוכלין ובציר ומורייס בין פורתא לטובא אלא בכ"ע פטור ולא כרב גידל דמחלק ביניהם, וזה הוא שהשכיל רבינו בלשונו הצח וכלל חומץ בהדי ציר ומורייס, והדר כללינהו יחד בהדי אכילה ואמר, אפילו אכל ושתה מהן הרבה הרי זה פטור לומר דחומץ אינו חלוק לא מן ציר ומורייס ולא מן האוכלין שאינן ראויין שאין חילוק בכולן בין פורתא לטובא וכהחכמים דפליגי על רבי ודלא כרב גידל וכמ"ש, וא"ש בפשיטות בסיעד"ש ודו"ק

הלכה י קטן בן תשע שנים ובן עשר שנים מחנכין אותו לשעות כו', בן י"א שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות, בת י"ב שנה ויום אחד ובן י"ג שנה ויום אחד שהביאו ב' שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה כו'. ובהשגות גירסא זו לא מצאנו בספרים שיהיו הזכר גם הנקבה שוים כו' עכ"ל, ועיין במ"מ ובדברי בעל המאור ובדברי המלחמות ובדברי הר"ן מ"ש בזה

והנה גירסתינו בגמרא דף פ"ב הוא זה אמר ר"ה בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן עשר ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת, ור"נ אמר בן ט' בן י' מחנכין אותו לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק ור' יוחנן אמר השלמה דרבנן ליכא בן עשר בן י"א מחנכין אותו לשעות בן י"ב משלימין מדאורייתא ע"כ

אמנם גרסת הרי"ף הוא זה, דבדברי ר"ה לא גרס בסוף דבריו לשון בתינוקת, ובדברי ר"נ גרס בן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא כמו בדברי ר"ה ולא גרס בסוף דבריו, בתינוק, ובדברי ר' יוחנן גרס בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקת ובן שלש עשרה משלימין מדאורייתא בתינוק, ולענין דינא כתב הרי"ף אע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאמר תינוקת בת שתים עשרה ותינוק בן שלש עשרה משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה ור"נ דבתראי אינון דמשלימין מדרבנן כדי לחנכן מבן אחת עשרה בין לתינוק בין לתינוקת, ובן תשע ובן עשר מחנכין אותן לשעות כרב נחמן כו' עכ"ל, והוא ממש כדברי רבינו

ולזה הקשה הראב"ד בין על רבינו בין על הרי"ף דמשוו תינוק ותינוקת להדדי ואמר דגירסא זו לא מצאנו בספרים שיהא הזכר גם הנקבה שוים, והוא דלפי גירסא דידן מפורש חילקו ר"ה ור"נ ביניהם, וגם לפי גירסת הרי"ף איירו שניהם ר"ה ור"נ בתינוק ופליגו רק בחינוך דשעות, אבל בהשלמה בין בהשלמה דרבנן ובין בהשלמה דאורייתא לא פליגי, ולשניהם בן י"א משלים מדרבנן ובן י"ב משלים מדאורייתא, ומשום דס"ל דתוך זמנו כלאחר זמנו כמ"ש הרמב"ן והר"ן ע"ש, ומינה דבתינוקת ג"כ תוך זמנה כלאחר זמנה ויש לה להשלים בשנה קודם מזכר, בת י' מדרבנן ובת י"א מדאורייתא, כן הוא כוונת דברי הראב"ד בהשגתו לע"ד

אבל בדעת הרי"ף צ"ל דכיון דר' יוחנן אמר בלשונו לפי גירסתו בן עשר בן אחת עשרה מחנכין אותן לשעות בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקת ובן שלש עשרה משלימין מדאורייתא בתינוק, דמחלק בין תינוק ותינוקת רק בהשלמה דאורייתא אבל בחינוך דשעות לא קמחלק ביניהם, הרי מפורש דמשוה תינוק ותינוקת להדדי בענין חינוך דרבנן ולא מחלק ביניהם אלא בהשלמה דאורייתא, וא"כ ודאי דכ"כ לר"ה ור"נ אין שום חילוק במלתא דרבנן ביניהם כלל אלא בין בחינוך דרבנן ובין בהשלמה דרבנן לדידהו שווין תינוק ותינוקת להדדי, ואין חילוק ביניהן אלא בהשלמה דאורייתא כמו לר' יוחנן דבזה הרי לא פליגי, וכמ"ש הרמב"ן במלחמות והר"ן שם דלא ראו חכמים להחמיר בחינוך על הנקבות יותר, דעיקר חינוך לנער הוא כדאמרו בנזיר בנו חייב לחנכו במצות בתו אין חייב לחנכה ע"ש, וא"כ לפי גירסת הרי"ף בודאי לא ק"מ, אבל לפי גרסתינו בגמ' לכאורה קושיית הראב"ד קושיא אלימתא היא, וע"כ מוכרחין אנו לכאורה לומר דרבינו היה בגירסתו ג"כ כגירסת הרי"ף

אמנם באמת נלע"ד שאין צורך לזה כלל דשפיר אתיין דברי רבינו לנכון גם לפי גרסתינו בגמרא, דהרי לכאורה קשיא טובא דאיך אפשר לומר דר"ה איירי לענין חינוך בתינוקת, דהרי אמר בלשונו בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות הכל בלשון זכר, ובתינוקת הרי היה לו לומר בת ח' ובת ט' מחנכין אותה לשעות, ומאי בן בן דאמר, ומאי אותו דאמר, וכן בהשלמה דרבנן אמר בן עשר ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן, ג"כ הכל בלשון זכר, ולא אמר בת עשר ובת אחת עשרה משלימות מדרבנן, אלא ע"כ רק הא דאמר לבסוף בן י"ב משלימין מדאורייתא הוא דאיירי בתינוקת, והא דאמר לבסוף בתינוקת קאי רק על סוף דבריו אהשלמה דאורייתא ולא על כל דבריו הקודמין על חינוך שעות והשלמה דרבנן, ואע"ג דגם לפ"ז יקשה מאי דאמר גם בהשלמה דאורייתא לשון זכר בן י"ב משלימין ולא אמר בת י"ב משלימות, בודאי משמיענו בזה דגם ברישא לא איירי בבן לבד אלא איירי בין בבן בין בבת דבחינוך והשלמה דרבנן שווין בן ובת שהוא תינוק ותינוקת להדדי, ולא אמר בהו לשון זכר אלא משום דאיירי גם בזכר, ולכן גם בסוף דבריו אף דאיירי בתינוקת לבד אמר בה ג"כ לשון זכר אגב רישא דאמר ביה לשון זכר אף דאיירי גם בתינוקת, וכן כתב הרמב"ן במלחמות לפי גירסת הרי"ף בדר' יוחנן בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא בתינוקת, דאמר בה לשון בן ומשלימין משום רישא וסיפא משום סירכא דידה ע"ש, ולפ"ז ודאי גם ר"נ דאמר בן ט' ובן י' מחנכין אותו לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן, איירי ג"כ בין בתינוק בין בתינוקת ואמר בלשון זכר משום תינוק, ופליג בזה על ר"ה, והא דאמר בסוף דבריו בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוק, רק בזה לבד איירי בתינוק ולא בתינוקת, ורק בזה לבד הוא דלא פליג עם ר"ה לענין השלמה דאורייתא, דר"ה איירי בתינוקת לבד ור"נ איירי בתינוק לבד, אבל בחינוך דרבנן והשלמה דרבנן תרווייהו איירו בין בתינוק בין בתינוקת ופליגי, ור' יוחנן פליג אתרווייהו בתלתא ואמר דהשלמה מדרבנן ליכא כלל בין בתינוק בין בתינוקת, וגם חינוך לא מקדימנן כולי האי אלא מבן י' וי"א, בין בתינוק בין בתינוקת, וגם השלמה דאורייתא מתחיל גם בתינוק מבן י"ב, משום דאזיל לשיטתו בפ' יוצא דופן דף מ"ה ב' דתוך זמן כלאחר זמן, ובתינוקת י"ל דס"ל ג"כ