זכרו תורת משה עה

אסור וכ"ש דאסור לשתות דברים לשלשל מיעיו אם לא שהוא חולה הכולל כל הגוף דאז מותר: (יב) אסור לכנוס למרחץ בשבת אפי' אם אין כוונתו להזיע רק לעמוד במקום שיכול להזיע אסור ולכן הטובלי' בשבת ואחר זה עומדים במרחץ במקום שיכולין להזיע יצא שכרם בהפסדם ונקרא עבריין, ואסור לרחוץ או אפי' לשפוך על גופו חמין אפי' שהוחמו מע"ש אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שאר איברי' בחמין שהוחמו מערב שבת ובלבד שלא ירחוץ רוב גופו ופשיטא שלא ירחוץ בבגד שמא יסחוט, ולכן שלא כדין עושין הנשים הטובלת בשבת במקוה של מים חמין וצריכין לזהר שלא יהי' המים רק פושרין, אפילו לרחוץ בנהר אסור לתענוג אם לא לצורך טבילת מצוה כטבילת נדה בזמנה או לקריו שלא היה לו אפשר לטבול קודם שבת, והרוחץ בנהר אפי' ידיו לבד צריך שיגנוב יפה כשעולה מן הנהר שלא ישארו מים עליו ויטלטל ד' אמות בכרמלית, הטובל בשבת מותר לקנח את עצמו בכתנת או בבגד ומותר להביא לביתו אם הוא במקום שיש ערוב ולא חיישינן שמא יסחוט מותר לשוף ידיו במורסן ונכון שלא יתן עליהם מים דהוי כלש רק שישוף כשידיו רטובת אבל במלח מכ"ש הבורית שקורין זייף אסור שהם נימוחים ודומה לריסק ב"ד ושלג במלאכת דש

נה דין מבוי וחצר (א) כל מקום שיש לו ג' מחיצות הוא רשות היחיד מה"ת ומותר לטלטל בכולו אך חכמים אסרו לטלטל בו שדומה קצת לרשות הרבים ולכן אסור לטלטל בתוכו עד שיעשה תיקון ברביעית בין חצר ובין מבוי אלא שחלקו ביניהם דחצר דתשמישו צנוע צריך שיהי' לו סתימה יותר ממבוי: (ב) ולכן מבוי סתום מג' רוחות ופרוץ מרוח ד' אם רחב פתח המבוי אין יותר מעשר אמות מעמיד לחי א' אצל הפתח בא' מן הצדדי' דקיי"ל לחי משום מחיצה א"כ ה"ז כאלו היה לו מחיצה שלימה וה"ה אם יש פרצה בא' מן המחיצות אפי' רק ד' טפחים אם בקעו בו רבים צריך תיקון זה, וחצר שפרוצה במלואה ברוח ד' הצריכו חכמים סתימה יותר דהיינו שיעמיד ב' לחיין מב' צדדי הפתח או שיעמיד שם פס אחד רחב ד' טפחי' או שנשאר שם פס ד"ט ולפי שיש חילוקי דיני' במבוי איזה ניתר בלחי א' לכן כל מבואות שלנו צריך לתקן כדין חצר דהיינו או ב' לחיין מב' צדדי הפתח או פס ד' טפחים: (ב) יזהר להעמיד הב' לחיין זה כנגד זה אם לא בשעת הדחק דיש להכשיר אפילו זה שלא כנגד זה (ג) הלחי הוא קנה אע"פ