זכרו תורת משה עד

עכו"ם ואפילו דברים שיש בהם מלאכה דאורייתא ולכן אם כואב לו השינים מותר להוציאו ע"י נכרי אבל ע"י ישראל אסור דהוי מלאכה דאורייתא דהחובל לרפואה חייב ומותר לומר לנכרי שיעשה לו רטיה וכ"ש להניח עליו לכתחלה ופשיטא שמותר לו לשתות כל מיני רפואות ובלבד שיעשה נכרי, ופראשקעס שקורין פולווער כגון ראבארבערע וכיוצא בו שמערבין במים נ"ל דאסור ע"י ישראל לעשות בלילתו עבה דהא י"א דבדבר שאינו בר גיבול משנתן מים חייב כדבארנו במלאכת לש ולכן יעשה נכרי: (ה) ודבר שאינו אלא מדרבנן וא"א לעשות ע"י נכרי מותר ישראל לעשותו ע"י שינוי ואם א"א ע"י שינוי מותר אפילו לעשות כדרכו: (ו) אם יש בו סכנת אבר לכ"ע מותר אפילו ע"י ישראל כדרכו בדבר שאין בו אלא מלאכה דרבנן ואפי' אינו חולה כלל אבל מלאכה דאורייתא אפי' יש בו סכנת אבר אסור חוץ מסכנת עין שמחללין עליו את השבת דסכנת עין הוא סכנת נפשות: (ז) וכל דבר שמותר לעשו' ע"י ישראל בחולי שאב"ס נ"ל דאפי' יכול לעשות ע"י נכרי מותר וכל דבר שמותר ע"י ישראל אין חילוק אם חולה בעצמו עושה אן ישראל אחר: (ח) חולה שאב"ס מותר לומר לעכו"ם לבשל אפילו דברים שאסורים משום בישולי עכו"ם ומ"מ מה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה עצמו ובשבת אסור לבריא: (ט) צריך הישראל לזהר כשמבשל הנכרי לחולה שאב"ס שלא יתן שום דבר בקדרה וכשעושין זופף או ראסל או שותה או קאווע ומלבנין אותו עם חלמון של ביצה צריך לזהר שלא יברור ישראל החלמון (ר"ל געלכיל) מן החלבון ר"ל (ווייסיל) דהיינו כדרך שעושין נקב ומוציא החלבון או ששובר הביצה באמצע ושופך החלבון מקליפה לקליפה דזה הוי בורר אלא ישברנה ויקח החלמון דהוי בורר אוכל מפסולת לאלתר ביד וגם יזהר שלא יטרוף החלמון בכח כמו שדרך לטרוף ביצים דאסור לטרוף שום דבר כדרך שעושין בחול וגם יזהר שלא ישפוך הביצה אפילו בכלי שני כל זמן שהוא חם כ"כ שהיד סולדת בו ופשיטא לכלי ראשון דכ"ז הוי מבשל: (י) אדם בריא מותר לשתות משקין אע"פ שאין דרך בריאים לשתותן ודוקא כששותן לצמאו אבל אם כוונתו לרפואה אסור אבל דבר שדרך בריאים לאכול ולשתות אע"פ שמתכוין לרפואה מותר, ומותר לאכול שרפים ר"ל זעפטליך ולגמוע ביצה חיה להנעים הקול: (יא) אם מצטער מרוב מאכל ורפואתו להקיא מותר לתחוב ידו לגרונו להקיא אבל ע"י סמנים