זכרו תורת משה סח

הוא של גוי אלא שישראל שכר מגוי מותר להשכירה לגוי דלא נקרא שם ישראל עליו. וכן הדין בתנור ורחיים וברויא הויז והוטע וכל כיוצא בזה זה הכלל דבר שמנהג בני העיר להשכירם או שיטול הגוי חלק מהריוח מותר להשכיר בהבלעה דהיינו טל שבוע או על חדש או שנה, או להשכיר שיטול חלק בריוח כפי מנהג המקום, ודבר שאין דרך להשכירם אלא לשכור פועלי' והריוח של ישראל אסור אפילו להשכירם אא"כ שנתפרסם כבר שהוא משכירם: (ז) במקום דאסור מדינא אם עשה אסור לקבל השכר ולכן אין לו תקנה להשכיר ברויח הויז וכיוצא בו וכן למכרם לעכו"ם אלא ע"פ ת"ח היודע לעשות כד"ת: (ח) מותר ליתן חיטים ברחיים של מים ע"ש קודם חשיכה ובלבד שלא יעמוד ישראל שם דאז מחזי כשלוחו ולצורך פסח מותר שהישראל יהיה עומד שם לראות שלא יתחמץ וכן מותר להושיב שומר שלא יגנוב הנכרי ובלבד שלא ידבר עמו בשום עסק

נא דין מקח וממכר (א) כבר כתבנו במלאכת כותב דכל מקח וממכר אסור אחד המוכר בפה או במסירה או במשיכה בין משקל או במנין או במדה בין שמודד ביד או בחלי ואפילו לדבר מצוה אסור ומטעם זה אין עושין פדיון הבן בשבת ואפילו ליתן כלים שהרי אסור לעשות שומא בשבת וכן אסור לעשות קבלות קנין בשבת, ולכן הנושא אלמנה אסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת ויו"ט דבאלמנה אין חופה קונה אלא ע"י הביאה ואין קונין בשבת: (ב) אסור למדוד שכר ושאר משקין בכלי המיוחד למדה אא"כ שממעט או מוסיף מעט דלא הוי מדידה גמורה וכן מותר לו ללוקח ליטול המדה של המוכר עם המשקין לביתו או שהלוקח מביא כלי מתוך ביתו אפילו בלי המיוחד למדה ואומר לו מלא לי כלי זה אבל לא יאמר לו מדה או חצי מדה כללו של דבר שלא יזכור שם מדה או סכום מעות שלא יאמר תן לי בעד ו' גדולים וביוצא בו והעולם נוהגים בזה היתר דאינם מתכוונים רק להודיע למוכר כמה הוא צריך, ואמנם היתר זה לא שייך רק בשכר וכיוצא בו דבר שמקחו ידוע אבל לומר לו תן לי בעד ו' גדולי' תפוחי' וכיוצא בו דא"א לומר שכוונתו כמה צריך שהרי אינו יודע כמה תפוחים יתן לו אלא יאמר לו תן לי ב' תפוחי' וכיוצא בו: (ג) אסור לחשוב עם המוכר לומר לו תן לי מדה וכבר לקחתי כך וכך ואסור שיאמר לו תן לי בעד ג' גדולים וכבר מגיע לך בעדות גדולים וכיוצא בזה וכ"ז אסור