זכרו תורת משה סא

מהני אם יהיה תלוי בצדו אח"כ קושרו בקשר של קיימא מערב שבת או תופר וחוגר בו דהוי כחגורה ארוכה

מה מדין שביתת בהמתו (א) כשם שמצוה האדם שלא לעשות מלאכה כך מצווה על שביתת בהמתו כדכתיב למען ינוח שורך כו' לפיכך אסור להניח לבהמתו שתוציא איזה משא ואפי' מה שהוא על גופה אם אינה לשמירתה אבל מה שצריך לשמירתה זה הוי כמלבושה אבל מה שהוא לשמירה יתירה אסור ולכן מותר הסוס לצאת ברסן שקורין צוים או בסלייקעס שעל צווארן שזה צריך לסוס לתפסו אם ימרוד אבל בשניהם אסור דהוי נטירות יתירה אבל פרה או שור לא תצא בחבל שבצווארה לפי שאינה צריכה שימור אבל עגלים מותרי' לפי שהם מורדי' בקל: (ב) האוכף שקורין זאטיל וכן האמעט אסור ליתן עליו אפי' בחצר משום מראית עין שיחשדו שרוצה לרכוב עליו או ליתן עליו משא וכן אסור לצאת בזוג שקשור ברסן ואפי' בחצר דמשמיע קול אא"כ פקק העינבל ומותר נמשוך הסוס בחבל שברסן רק שאם הי' ארוך יכרוך אותו סביב הצואר בכדי שלא יצא מידו טפח שנראה שנושא החבל כש"ד כל דבר שהוא לשמירה שלא יברח בין סוס או שאר בעלי חיים ובין עוף מותר אבל מה שאינו לשמירה אלא לנוי או משום סימן כמו שעושין לתרנגולים או מה שקושרין בפי העגל והעיזים כדי שלא תניק אסור לצאת בו, ואם משרתו נכרי רוכב בשבת על הבהמה להשקותה א"צ למחות שהחי נושא את עצמו אבל אם נותן בגדו עליו או שאר דבר אסור: (ג) מותר למסור בהמתו לרועה אע"פ שמוליך אותה חוץ לתחום אבל אסור לומר לו שיוליכנה חוץ לתחום ואם מוליך שוורים למקום אחר אם מוסר לו בערב שבת מותר אבל בשבת חסור כיון שיודע בודאי שיוליכנה חוץ לתחום: (ד) אסור להשאיל או להשכיר בהמתו לעכו"ם אם יודע שיעשה בו מלאכה בשבת אא"כ מתנה עמו שיחזרנו קודם שבת ואם העכו"ם אינו מחזור לו והוא אנוס יפקירנה אפי' בינו לבין עצמו ואם הישראל שכר בהמה מעכו"ם מצוה ג"כ על שביתת' דשכירות ספק אם נקנה לו אבל מותר לחזור להשכירה לעכו"ם ממ"נ אבל אם שכר עכו"ם עם בהמות שיוליך סחורתו למקום פלוני והעכו"ם חייב במזונותיהם ובאחריותם אינו מצוה כלל וכבר כתבנו לעיל דין מי שהחשיך לו בדרך בדיני' השייכים לערב שבת: (ה) אע"ג דלאדם אסור לעשות רפואה בשבת כדלקמן אבל לבהמה מותר כיון דאינו בהול כל כך לא גזרינן שמא ישחוק. ולכן