זכרו תורת משה מב

ולחתכו ולהניחו ע"ג רגלים שקורין פיסנאגע או לשאר עופות לצורך סעודות מנחה דהקולף שומים או בצלים וכן אגוזים ושקידים מקליפתן הקשה חייב משום בורר אם אינו לצורך אותה סעודה ואם הם חמים כ"כ שהיס"ב בלא"ה אסור משום מבשל: (ח) קמח של מצות שמעורב בו חתיכה שקורין פארפיל אסרו לברור רק מה שצריך לאותה סעודה ויברור מה שרוצה לאכול

יט ח הטוחן (א) כל הטוחן סמנים או תבלין או כל דבר שדרכו לכתוש כגון עץ נרקב לעשות ממנו פולווער או צרור עפר חייב לפיכך הנצרך לפלפלין שחוקי' ישחוק בקתא דסכין על השלחן או ע"י קערה וכדומה, וכן מלח אסור לשחוק במכחשת אלא ביד של סכין או ע"י כף או קערה ואסור לגרור גבינה על ריב אייזין, (ב) אסור לחתוך פירות או ירקות דק דק מאוד רק קצת גדולות וגם זה לא יעשה אלא סמוך לסעוד' מה שהוא צריך לאותה סעודה אבל מותר לפרר לחם אפי' דק דק דאין טחינה אחר טחינה מ"מ גם בזה יזהר לעשות דוקא סמוך לסעודה ורק מה שצריך לאותה סעודה, (ג) כשיש מעט טיט בבגדו או צואה והוא יבש אסור לשפשפו או לגררו בצפורן דהוי טוחן אבל כשהוא לח מותר לשפשפו מבפנים ואם הבגד שחור אף זה אסור אם מקפיד כמו שנכתוב בדין מלבן

כ ט המרקד אסור לרקד שום דבר אפילו אין בו שום פסולת ולכן הנותנים מספוא לסוסי' ונותני' השבולת שועל בכברה צריכין לזהר שלא ינענעו הכברה אבל מה שנפל בדרך הליכתו אין לחוש כיון שאינו מתכוין לכך

כא י הלש לא לישת קמח בלבד נקרא לישה אלא כל דבר שדרכו לחברו ע"י משקין נקרא לישה וצריך לזהר שלא יתן מים או שאר משקין על שום דבר כגון מורסן או אפר או עפר בין אם הוא דבר שדרכו לגבל ופשיטא דבר שאינו בר גיבול די"א דתיכף כשנתן בו מים חייב משום לש, ולכן אסור להשתין פ"ג טיט או עפר, וכן אסור ליתן מצה כתושה שקורין מעהל במי דבש אלא ישנה ממה שעושה, ואם שכח בחול לשפוך חומץ לתוך החריין אסור לשפוך בשבת אלא שיתן החריין לתוך החומץ ולא יערב בכף אלא בידו או שינענע הכלי והנותן שומשמין וכיוצא