זכרו תורת משה לט

דבר או ליטול או להשמש במחובר למעלה מג' טפחים דאז נקרא אילן וכן אסרו אפי' בטלטול פירות שנשרו מן האילן בשבת ואפי' אם הוא ספק אם נשרו ע"ש או בשבת והכל גזרה שמא יעלה ויתלוש וכן לרכוב ע"ג בהמה אסרו שמא יתלוש ענף מאילן להכותה

טו ד המעמר (א) כל המאסף דברים (הרבה) קרוי מעמר ודוקא ממרום חיבורן וגידולן ולכן המאסף פירות או עצים במקום שגדלו חייב משום מעמר

טו ה הדש (א) זה הוא המפרק האוכל מתוך קליפין כמו שדשין תבואה מן התבן, או המפרק משקה מן הדבר שנבלע בו, או שעושה מאוכל משקה כדריכת זיתים וענבים להוציא מהם היין והשמן חייב, ולכן אסור לפרק הקטניות מן הקליפ' שלהם שקורין שויטין אם לא כשעדיין הקליפה רכה דאז גם הקליפ' ראויה לאכילה דאינו רק שמפריד אוכל מאוכל דזה ודאי מותר אבל פולין שקורין (באב) אסור לפרק מהקליפה דהקליפה אינה ראויה לאכילה וכן אסור לפרק אגוזים מקליפתן הירוקה וכן שומשמין מקליפתן, וכן אסור לסחוט פירות או ירקות שנכבשו במים כגון לימונית מלוחי' לשתות ואפי' לסחוט לתוך אוכל ופשיטא לתוך שכר או שאר משקה דכיון שהמי' שבתוכו הי' עליו כבר שם משקה ונבלע בו ונמצא מפרק המשקה, וכן בגד שנשרה במים כיון שנשרה ונבלע בו המים הוי תולדה דדש: (ג) ודוקא הסוחט זיתי' וענבי' חייב שהן קרוין משקה ודרך לסחטן בכל מקום אבל שאר פירות שאינם עומדים כלל להוציא מהן משקין מותר לסחטן ומ"מ יש אומרי' כיון שהוא מחשב אותם למשקין וסוחטן לצורך המשקה חייב, ולכן ראוי לזהר שלא ליסחוט שום פירות ולכן הרוצה לסחוט צוטרין יסחוט על גבי צוקר דכיון דלא הוי עליו שם משקה ועכשיו סוחט לצוקר שהוא אוכל אינו דומה כלל לדש וישפוך הצוקר לתוך המים, וירח שמים יזהר גם בזה אלא יערב המשקה עם צוקר מע"ש וישפוך למים בשבת: (ד) אשה שנתרבה חלב בדדיה מותר' להוציא ולחלוב ע"ג קרקע אבל אסור לחלוב בכלי דהחולב בין אדם ובין בהמה חייב משום דש: (ה) פת ששרה במשקין אסור לסחוט ואפי' למצוץ בפיו יש אוסרין אבל מיני טיגון שנבלע בו שומן הרבה