זכרו תורת משה לז

ל"ט מלאכות

יא צוה יוצרינו שלא לעשות מלאכה בשבת ואמנם לא נקרא מלאכה כפי קוצר דעתינו שהרי המפנה כלים כל היום בביתו פטור והמוציא מחט מרה"י לרה"ר חייב אלא כל הדברים הם מסורים למשה מסיני שכל מלאכה שהיו צריכין למלאכת המשכן נקרא מלאכה ומה שדומה לה אע"פ שלא היו במשכן נקראים תולדות. גם הם אסורים מד"ת וחייב עליהם כמו על האבו'. והנה כל מלאכו' מן הזורע עד האופה והם י"א. כולם היו לצורך סמני' שצובעים בהם היריעו' שבמשכן. ומלאכת הצמר והאריגה והתפירה הי' ג"כ לצורך היריעות והן י"ג מן הגוזז צמר עד הקורע. ומלאכת עיבוד העורו' לצורך יריעו' עזים ותחשים והם ז' מן הצד עד ממחק. ומלאכת הכתיבה הי' צריך לכתוב על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו ולפעמים היה טעות וצריך למחקו והם ב', והבונה והסותר הי' במשכן גופא, המכבה והמבעיר היה לעשות פחמין לצורפי הזהב, והמכה בפטיש בשעת גמר מלאכה שמכה בפטיש להחליקו. ומוציא מרשות לרשות היה שמביאים נדבת המשכן, ואלו אבות מלאכות האסורות בשבת בכללן ל"ט הן, והעושה אחת מהן במזיד והיו שם עדי' והתראה חייב סקילה ובמזיד בלא התראה חייב כרת ובשוגג חייב חטאת וחכמים אסרו הרבה דברים משום גזירה שלא יבא לידי איסור דאורייתא, ולכן אע"ג דמן התורה אינו חייב עד שיעשה אחד כל המלאכה אבל ב' שעשו פטורי' וכן אינו חייב מה"ת עד שיעשה המלאכה כדרך לעשותו כגון המוציא בידו בין בימין או בשמאל או בחיקו או על כתפו אבל שלא כדרכו כגון שהוציא ברגלו וכיוצא בו פטור אך מדרבנן הכל אסור ודוקא שמכוין לעשות מלאכה זו אבל דבר שאינו מתכוין מותר אם לא שהוא פסיק רישא ר"ל כמו שאי אפשר לפסוק ראש של אדם ויחיה. כן א"א לעשות דבר זה אם לא שיעשה המלאכה דאז חייב

י"ב א הזורע (א) ידוע שכוונת הזורע להצמיח ולכן כל דבר שכוונתו להצמיח הוא תולדה דזורע ולכן אסור לשפוך מים על זרעי' או אילנו' כדי שיצמחו ואפי' ליטול ידיו עליהם שאע"פ שאינו מתכוין רק ליטול ידיו מ"מ אסור דהוי פסיק רישי'