זכרו תורת משה י

לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה ובכל אילן ואילן יש בו כמה כללים וכמה פרטים ופרטי פרטים וכאשר לא ישמור פרט מפרטיו הקטנים אזי ייבש האילן או עכ"פ ענף מן הענפים ולכל מצוה ומצוה יש עולמות מיוחדים עם מלאכים מיוחדים וכאשר יקיים אדם מצוה בשלימות אזי באור פני מלך שיש לו שמחה בעשות רצוני משפיע שפע רב וברכה לאותן מלאכים ולאותו אדם. ואז כשיצא נשמתו הולך לו להתענג באותו עולם וכלם שמחים לקראתו אך כאשר יחסר אדם מאיזה פרט מפרטיו וכ"ש כשיעבור ח"ו על כל המצוה אזי המלאכים שבאותו עולם אינם מקבלים שפע, והנה מלאכת התורה והמצות תלוי בב' דברים, או בחיובית דהיינו שידע כל מצוה ומצוה בכללן איזה דבר מחויב לעשות או שלא לעשות וגם לידע כל פרט ופרט מכל מצוה שידוע שכמה מאות ואלפים דינים תלוים בכל מצוה ומצוה ואם יפגום באחד מפרטי פרטות הרי קלקל עבודתו והשני' בעיונית לעיין בכל פרט ופרט כי תמיד יתחדשו ספיקות

והנה אנכי האיש אשר הרסתי את הכרם ולא הייתי נאמן בשליחותי ואם נצלתי מגוף העבירה הלא עון עקבי יסובני שאדם דש בעקביו ובדברים שהיצה"ר מעכב ומרמה את האדם ומורה לו התירי' (ומלת עקיבי הוא מל' ויעקבני זה פעמי' ר"ל לשון מרמה ועקבה) ואם נצלתי מע"ז, וג"ע, וש"ד, בפועל ממש מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי מתולדותיהן ומאבק שלהם כאז"ל כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וכל הכועס כאלו עע"ז וכיוצא בהן הרבה ותולדות ג"ע מי יאמר כרתי ברית לעיני הלא היצה"ר טמון בחובו ומכניס הרהורים רעים במחשבתו אפילו שלא ברצונו ואז ירגיש האדם שאז הוא זיווג רוחני ע"י החיך והל' והרוק הוא הזרע כאז"ל שהרוק בתוך הפה והדברים עמוקים ומכ"ש כשבא ח"ו לידי טומאה גשמי כמשאחז"ל לא יהרהר ביום ויבא כו', ומקרא מלא ומגיד לאדם מה שיחו אפי' בדברים שבינו לבין אשתו, תולדות שפיכת דמים המלבין פני חבירו וכ' רוקח שקשה משפיכת דמים שהרי רוצח יש לו חלק לעולם הבא ומלבין פני חבירו דינו קצוב במשנה אעפ"י שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא, כל הגוזל חבירו כאלו נוטל נפשו וכיוצא בהן אשר רבו מלמנות, למעלה מהם לה"ר ששקול כנגד כלם ולמעלה מהם כאשר יבחין אדם בעצמו