זכרון י-הודה גרינוולד חלק א מג

ביהכ"נ הישנה מקודם שיבנו הביהכ"נ החדשה שהם אומרים שצריכין לבנות החדשה במקום הישנה ואין יכולין לעסוק בבנינו אם לא יסתרו מקודם הישינה, ועוד יש אומרים שהביהכ"נ הישן לא הי' בניו לשם ביהכ"נ רק יחיד התנדבו לביהכ"נ אפשר אין בו קדושת ביהכ"נ הנה הרמב"ם ז"ל פי"א מה' תפלה הלכה י"ב כתב אין סותרין ביהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במק"א אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה, הא א"א לעשות כן, אע"כ משמע דמיירי דוקא באפשר לבנות החדשה מקודם בזה אמר שאין סותרין הישנה מקודם אבל באי אפשר בשום אופן משמע דמותר, אמנם בטור בשו"ע סי' קנ"ב שינו בלשונם וכ' סתם אין סותרין בהכנ"ס כדי לבנות ביהכנ"ס אחר, משמע בהדיא אפילו לבנות במקומו של הראשון ממש מ"מ אסור דחיישינן לפשיעותא, ובאמת כדברים אלו כתב במג"א סק"ד כפי הבנתו בדברי הב"ח דמיירי שעומד החדשה באמצע ממש של הבנין הישן. ומ"מ אוסר המג"א ומפ' כן בדעת הרמ"א ז"ל, ולדברינו הנ"ל יומתק דמרומז כן בלשון הטושו"ע גופי', דאפי' בכה"ג שרוצה לבנות במקום הראשון ממש ומכש"כ כשעומד רק באמצע ג"כ אסור מטעם דחייש לאונס, ולענ"ד לפי מה שכ' במחצהש"ק מב"ח דיליף להרמב"ם ז"ל דאפי' צריך לה לעצים ואבנים של הראשון מ"מ אסור, ממאי דאיתא בגמ' מגילה כ"ו ע"ב רמי בר אבא הוי קביע ביהכנ"ס הוי האי כנשתא עתיקא הוי בעי למיסתרי' ולאתויי ליבני וכשורי מינה יתיב וקא מבע"ל כו' התם משום פשיעותא כה"ג מנאי אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' ע"ש, (ובאמת ברמב"ם ז"ל לא הובא דין זה בהדיא רק הב"ח פירש כן מדעתו במ"ש הרמב"ם, לבנות אחרת במקומו או במק"א דר"ל כדי לבנות בעצים ואבנים של הראשון) הנה לדעת הרמב"ם צריך לפרש שם שאפשר לו עצים ואבנים אחרים הראוים לבנין רק רוצה להשתמש באותם עצים ואבנים של בנין הראשון וע"כ אסרו לי' ר"פ ור"ה בר"י וחששו משום חשש פשיעותא באונס ועדיין אינו מוכח דאפי' אם צריך לבנות במקום ביהכ"נ הראשון ממש ג"כ אסור משום חשש פשיעותא, די"ל דוקא התם שהי' לו אפשר בלי עצים ואבנים הראשונים, ועל זה הי' האיבעי' הנ"ל אבל ברוצה לבנות במקומו ממש וא"א בלי שיסתור הראשון מקודם בזה ודאי לא גזרו משום פשיעותא, כך הוי ס"ל להרמב"ם ז"ל אבל הטור ושו"ע הוי ס"ל דגם בכה"ג אסור וכמ"ש המג"א דע"כ שינה הרמ"א ז"ל בלשונו וכ' משום אונס, וס"ל דהאיבעי הנ"ל קאי אי חיישינן אפי' במקום אונס ממש דל"ש ליבני וכשורי אחרים ופשוט לי' דמ"מ אסור משום חשש אונס, העולה מהנ"ל שאין לסמוך לחלק משום שבונין הביה"כ החדשה במקום הישן שמותר דלפי הטוש"ע אסור גם בזה וגם אין שום היתר מצד שהבהכ"נ הישן לא הי' נבנה לשם ביהכנ"ס, רק נדיב א' התנדב משלו והקדישו לביהכנ"ס דהא הרא"ש מגילה פ' בני העיר הביא את הירושלמי בפרק בכ"ה וז"ל עד כדין כנשבניי' לשם ביהכנ"ס בני' לשם חצר והקדישו מאי נשמעני' מן הדא לבית זה וכו' קדשה אימתי מיד או בשעת התשמיש נשמעני' מן הדא וכו' משנשתמש בהן הספר אסור להשתמש בהן הדיוט ומה וכו' זו שבניי' לשם חצר לכש"כ, ר"ל אינן קדושין כ"ז שלא יתפללו בו ע"כ והוא מ"ש בשו"ע סי' קנ"ג ס"ח, ואם נשתמשו בו אח"כ שהתפללו יש לו כל דין ק' ביהכנ"ס רק לענין לישכב על עליי' רק לענין זה דוקא כתב הרמ"א ז"ל ססי' קנ"א בשם מהר"י דיש חילוק באם נבנה לשם חולין ואח"כ ייחדו לשם ביהכנ"ס מטעם שאינו דומה להיכל וע"ש בפוסקים. אמנם לפי מש"כ מע"כ שיש בו תיוהא אעפ"י שאין בו סכנה כלל עדיין מ"מ מצינו בזה היתר מרבן של ישראל בעל הח"ס זללה"ה זי"ע בתשו' חאו"ח סי' כ"ד שכ' וז"ל אמנם בעירו דחזי בי תיוהא אין לנו אלא דברי האומנים המבינים שהכיפה נתרועעה שאפי' אפשר לתקנה לפי שעה ולהסיר הסכנה מ"מ ידוע לכל עסקי רבים קדירה דבי שותפי' וקשה לקבען בכל פעם לתקן בדקי הבית ועכשיו הסכימו וקבצו מעות אין לבטלן כו' עכד"ה וכ"ז שייך בנ"ד ג"כ. והנה רש"י ז"ל פי' בגמ' ב"ב ג' ע"ב בקוע שיהי' מזומן ליפול מלשון זה משמע שלפי שעה אינו מזומן ליפול רק הביקוע יהא מזומן ליפול אח"כ ומנ"ל לרש"י ז"ל לפרש כך דגם באופן זה מהני תיוהא להתיר לסתור מקודם ונ"ל דמוכח לה מלישנא דגמ' דחזו בי' תיוהא, דהלשון לכאו' מיותר דהול"ל ולא אמרו אלא דליכא בי' תיוהא, אלא דא"כ הי' משמע דהביקועין הי' נראים לכל ושרק בזה מותר, אבל האמת דאעפ"י שאינם נראים לכל רק להאומנים המבינים כח"ס הנ"ל ג"כ ומותר והיינו הלשון דלא חזו בי' תיוהא ונשמע לשום אדם לא נראים כנ"ל נכון בס"ד, והיינו אפשר כוו' רש"י ז"ל וכמובן ועוד יש לומר דלכאורה קשה לי טובא דבגמ' קאמר דקא חזי בי' תיוהא וכו' כהא דרב אשי חזא בהו תיוהא בכנישתא וכו' סתרי' ועייל לפוריי' כו' דמשמע דוקא בכה"ג שרי דעייל אח"כ לפוריי' וברמב"ם ושו"ע לא מתני לעשות כן דוקא, ולרמב"ם ז"ל ניחא דאיהו קאמר לפרש דחזו בי' תיוהא ר"ל שחרבו יסודותיו ונטו כותליו ליפול וקאמר בפי"א בה' תפלה סותרים אותן מיד ומתחילן לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה, וישאר חרב ע"כ, זהו כוו' רב אשי שימהרו לבנותו כו' אבל בטור וש"ע דקאמר במד"א שהי' הראשון חזק אבל כו', קשה לכאורה רישא לסיפא דמרישא משמע דוקא שהי' חזק אבל אם אינו חזק אלא שיש בהם תיוהא כזה שאין בהם סכנה מותר לסותרו, ומסיפא משמע דוקא בחרבו יסודותיו או שנטו ליפול כו' אבל אם אינו חרב כ"כ אסור לסותרו, וע"כ צ"ל בחזק אסור לגמרי לסתרו וכו' ובחרבו יסודותיו סותרין מיד וממהרין לבנות ביום ובלילה וכו' ובאינו חזק וגם לא נטו כותליו ליפול בזה ג"כ מותר לסתרו מפני שאפשר להתיירא כיון