זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קעח

מצות מש"מ מיירי כן רק דילמא לאורויי לן דראוי למיעבד הסעודה משפחות משפחות בקבוץ דהא אחים הוי והפי' באמת כפירש"י ז"ל שהאחד אכל בשנה זו עם חבירו בסעודה ולשנה האחרת להיפך וצ"ע לענ"ד, וי"ל לישנא דקרא מסייע לי' לרמב"ם ז"ל לפי' בגמ' הנ"ל דאמר ומשלוח מנות איש לרעהו משמע המנות המוכנות לאיש ישלחם לרעהו והבן. והנה המג"א בסי' תרצ"ה ס"ק י"ב כתב להוכיח דמי שאוכל על שולחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות ממש"כ רש"י ז"ל לפ' האי דלעיל מחלפי סעודתיי' זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני' סועד חבירו עמו ע"ש. וק' מנ"ל להוכיח כן דבלח"מ הלכה הנ"ל ראיתי דהפי' לפי פירש"י ז"ל הוא כך זה הי' נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהי' שלו אז חבירו כשהי' נותן לו מאותה סעודה והי' סועד עמו ונמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנוי' לו במתנה והרי נתן מהנתון לו עכ"ל, לפי"ז ליכא הוכחה מרש"י ז"ל לדינו של המג"א הנ"ל, ולפי מש"כ לעיל ג"כ ליכא כ"כ ראי' דדילמא מיירי שם לענין סעודת פורים דראוי לעשות כן לסעוד בהדדי משפחות ומשפחות ובפירש"י ז"ל אינו מבואר כלל דקאי שם לענין קיום מצות משלוח מנות והמג"א גופי' סיים שהלכה זו צ"ע, ועצת הלח"מ על כזה נאמר משלי "ומתק רעהו מעצת נפש". סימן רט"ז אורך ימים, ושנות חיים לכבוד ידי"נ אהו' הה"ג המאוה"ג ומשובח ומפואר ברום מעלותיו, כש"ת מו"ה בנימין פוקס נ"י אב"ד דק"ק באניע יע"א (כעת הרה"ג בגראסווארדיין). יקרת מכתבו דמר קבלתי ומה שנתקשה ה"ג נ"י בדברי פירש"י ז"ל ר"ה דף י"ד ע"א ד"ה איכא ביניהו וכו' הי' נ"ל פשוט דמה שפירש"י ז"ל בצלים הסריסין מסתפקין וכו' דקאי זה על תחילת הדיבור של רש"י ז"ל לפירשו ואין שייך זה לפי הרומיים, ולפי"ז דבריו פשוטים דלרע"ק כיון דעדיין מהני הלחלוחית שקודם ל' וגדל עדיין בשביעית ומקרי גדלין על כל מים וע"כ אסור בשביעית ומתעשרי' לשנה הבאה. אבל לריה"ג כיון דגדילי' על מי שנה שעברה דהלחלוחית בזה בא עכ"פ משנה שעברה ע"כ מתעשרי' לשנה שעברה, אח"ז חפשתי בהגהות הנדפסים בדפוס ווילנא ומצאתי בהגהות הג' מ. שמחה ז"ל וכ' וז"ל בפי' רומיים כ"ב עד לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו הוא פי' רומיים וב"ה שכוונתו לדעתו ה"ג. ואגב אעורר בלמדי כעת מס' ר"ה הי' ק' לי בדף כ"ח אמר ר"י א"ר בשופר של שלמים לא יתקעו וכו' כיון דלאו בני מעילה נינהו אי' הוא דרכיב בהו וכו' ק"ל הא קיי"ל בשו"ע סי' תקפ"ו סעי' ב' הגוזל שופר ותקע בו יצא דאין גזל בקול ויוצא כן מירושלמי א"כ ה"נ למה אינו יוצא בשל שלמים מצד אי' קדשים וכ"כ קשה כנ"ל במאי דקאמר אח"כ מתקיף לי' רבא אימת מעל וכו' באי' קא תקע. ועוד הא בהדיא אמרינן בפסחי' כו' ע"א אמר ר' שמעון ב"פ אמר ריב"ל קול וכו' אין בהם משום מעילה ומכ"ש למ"ד בירושלמי ר"ה מ"ט התם ולקחתם לכם וכו' ברם הכא יום תרועה יהי' לכם עיין טו"ז וב"י בפירש הדבר ואין חילוק בין השומע להתוקע וצע"ג. ולחומר הקושי' צ"ל שר"י ורבא הו' כר' אושיעא בירושלמי שפסול לדידי' שופר גזול עיין ב"י. אמנם ק' א"כ הי' ק' הלכתא אהדדי דהא קיי"ל כרבא דאזוא"ז יצא מצד מצות לאו לה"נ ולהנ"ל לדידן לא הי' הכרח לזה כתבתי הנ"ל מבלי עיון ככל הצורך אם יהי' כהד"ג פנאי לעיין בו ויהי' לו תירוץ נכון אשמח בו. ועל דבר שהעירותי על הגמרא ר"ה כ"ח מצאתי אח"כ בלח"מ פ"א מה' שופר שהעיר בזה והקשה טובא, ותסובב הקו' על שי' הרמב"ם ז"ל שכ' שם ה' ג' שופר הגזול שתקע בו יצא וכו' ואין גזל בקול וכן שופר של עולה לא יתקע בו וכו' שאין בקול דין מעילה וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לל"נ והקשה הלח"מ לשיטת הרמב"ם ז"ל א"כ האיך קאמר בגמ' כיון דמעל בה נפקא לחולין, והא אין מעילה בקול ורבא נמי דאתקיף לק' אימת מעל לבתר דתקע וכו' משמע דמודה לי' דמעל וכו' יע"ש ולענ"ד לכאו' ילה"ק בגמ' דאמר רבא אחד זה כו' לא הדר אמר וכו' מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. ונראה דהכוונה לפי מה שיש בפסחים דף כ"ו ע"א תרי לישנא בגמ' דאמר רבא מנה"מ דלא אפשר וקמכוין מדתנן כולין הי' בבית קה"ק וכו' כדי שלא יזונו עיניהם וכו' וקאמר ותסברא הא אמר ריב"ל קול ומראה אין בהם משום מעילה אלא מעלה עשו בקדשים. א"ד אמר רבא מנה"מ מדאמר ריב"ל קול וכו' ע"כ העולה מזה דלל"ק לא הוי ס"ל לרבא האי דריב"ל ולל"ב ס"ל כוותיי'. ומהרמב"ם ה' מעילה פ' ה' הלכה י"ו נראה דס"ל כל"ב דהא אינו מחלק בין אותן העומדים בפנים ובין העומדים בחוץ ועיין היטב בגמ' פסחים הנ"ל וממילא ס"ל כרבא. ולפי"ז י"ל דר"י י"ל באמת דלא ס"ל כריב"ל וס"ל כמ"ד בירושלמי דשופר גזול פסול לתקוע בו ורבא דלא מתקיף לי' הא אין נעילה בקול היינו כל"ק דפסחים דרבא לא הוי ס"ל כריב"ל וע"כ רק פריך עלי' אימת מעל בתר דתקע וכו' וע"כ אמר רבא אחד זה ואחד זה כו' לא יצא הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה וכו' יצא היינו כלשנא בתרא דפסחים דרבא אדרבא מייתי ראי' מדריב"ל וממילא אין מעילה בקול ובתרוויי' הן בשל עולה הן בשל שלמים יצא ורק דקשה כקוש' הרמב"ם ז"ל דעדיין הא נהנה דכיון דס"ל לר' יוב"ל לא נהנין ולא מועלין. ומדרבנן עכ"פ אסור ליהנות וכו' על זה קאמר עצות לאו ליהנות ניתנו, ממש כדברי הרמב"ם ז"ל בה' שופר הנ"ל. והרמב"ם דפסק כלשון הב' דרבא דפסחים כמבואר לעיל ע"כ פסק כדברי רבא דהדר אמר אחד זה ואחד זה כו' יצא והטעם דקאמר מצות לאו לה"נ מפ' בדברי רבא דכוו' רק לתרץ הק' והא נהנה עכ"פ ואסור ליהנות מדרבנן וכפי' הלח"מ הנ"ל כנלענ"ד נכון בס"ד כתבתי זה משום שהעירותי במכתבי העבר הקו'. אזכה לשמוע בשורה טובה מהדר"ג ידידו והנני או"נ המברכו בברכת כוח"ט בכ"ע לאיוש"ט אמן. הק' יודא גר"וו. תם ונשלם חלק ראשון שבח לאל בורא עולם. ע"י המסדר האותיות העוסק במלאכת הקודש יעקב יצחק ראזענצווייג. וע"י המאשינענמייפטער הערש ווייזער.