זכרון יהודה קיט

לא שייך בי' התראה מההוא טעמא אלא ודאי טעם התראה לגבי מסור הוא שמנזם למסור ממון חבירו הוא משום דנזום ולא עביד הילכך כשמתרה בו שלא יעשה ועודנו עומד במרדו ובהגזמתו ודאי שיעשה מחשבתו ומאז הותר דמו לכל ישראל וכל הקודם להרגו זכה ומטעם זה המוחזק במסור א"צ התראה דלא שייך למימר בי' עביד אינש דגזים ולא עביד ועוד שאין רשאין להתרות בו ויראין ממנו כיון שהוא רשע ומוחזק בכך מזה הטעם כ' הרא"ש ז"ל דאפי' שלא בשעת מעשה כשדנין עליו להרגו אין צריך לקבל עדות בפניו כי הדבר ידוע שמי שהוא מוסר או מלשין הע"א מקרבין אותו להנאתן ואילו הי' צריך לקבל העדות בפניו ולחקור ולדרוש בדינו לעולם לא יעשו ממנו דין כי ינצל ביד ע"א כי אפי' כשאינו סכנה הוא מוסר יחידים ורבים וכ"ש כשראה עצמו כסכנת גופו שימסור ויגלה סתרי רבים ויסכן לכל ישראל ואין לומר כיון שלא התרו בו שמא עשה תשובה כההיא דפ' האיש מקדש א) ע"מ שאני צדיק אפי' שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו התם משום חומרא דא"א אמרינן הכי אבל בעלמא לא תלינן שעשה תשובה וראי' מההיא דגיטין פ' השולח ב) ההוא גברא דזבין נפשי' ללודאי אתא לקמי' דר' אמי א"ל פרקן א"ל תנן המוכר את עצמו ואת בניו לע"א אין פודין אותו אלא הבנים משום קלקולא וכ"ש היכא דאיכא קטלא אמרי לי' רבנן לר' אמי והא ישראל משומד הוא דקא חזו לי' דאכל נבלות א"ל אימר לתאבון הוא אוכל והא זימנין דאיכא דאיסורא והתירא קמי' ושביק התירא ואכל איסורא א"ל זיל לא שבקי לי דליפרקינך הרי (זה) שזה היה רגיל בכך מדקאמרינן זימנין ואפ"ה לא תלינן שעשה תשובה ואע"פ שלא היה רע לבריות רק לשמים ולא היה עושה בחטאתו תועלת לגופו לא תלינן שעשה תשובה ואע"פ שלא היה רע לבריות כ"ש המוחזק מסור שהוא רע לשמים ולבריות וגומל תועלת ברשעתו לגופו שאין לנו לתלות שעשה תשובה אדרבא מקילינן בגופו להחמיר ולהציל נפשות אביונים נקיים מספק וכ"כ ר' מאיר מרוטנבורג ז"ל הילכך בנדון זה של יוסף בן שמואל ששאלו עליו אשר היום כמה שנים הוחזק מסור למסור יחידים ורבים בכלל ובפרט כל הקודם להורגו זכה ולא מטעם דרודף את חבירו להרגו שכל אדם חייב להציל הנרדף מיד הרודף אלא כל אדם חשבינן לי' לגבי דידי' כנרדף ממנו כמו שהוחזק ליחידים ורבים ובכל שעתא ושעתא חשבינן לי' כרודף אחריו להרגו אפי' ביה"כ שחל להיות בשבת ולא עוד אלא מי שיכולת בידו להרגו ואינו הורגו נענש על כל מה שיעשה כאילו עשאו הוא וכן שמענו שסקל ר"י הלוי בן מיגש למסור אחד באליסנה ביוה"כ שחל להיות בשבת בשעת נעילה וכ"ש שמחדש כשדנו על בנו קנס ונידוי על שחילל יו"ט גיזם שיעשה שיפרעו לכל זהוב אלף זהובים והביא שופט העיר לפייס הזקנים על בנו ולאחר שדנו הקנס והנידוי ונתפייס השופט התחיל לזעוק יוסף זה ולומר לשופט לא עשו בעבורך כלום ואינך חשוב בעיניהם כל זה להבאיש ריחם בעיניו והוא גדול בעיר שיכול להרוג לקהל ועוד אמרו לנו שהוסיף למסור להכיר פרש א' את יהודי בעל חובו עד שלקחו ולא הי' לו מה לפרוע והלקוהו במלקות ותלוהו כדי ליסרו ואף כי הי' היהודי חייב לע"א מ"מ לא יצא בשביל זה מכלל מסור הרי עמד כמה ימים בעיר ולא תבעו כי לא הכירו ולא הי' תובעו אלמלא זה שמסרו ביד ע"א ועוד כי הוא הפרש אלם ויוסרו ולא כמשפט יביאנו וכפשע הי' בינו ובין המות ועוד כי הוגד לנו כי בחיי הרא"ש ז"ל הסכים עם גדולי העיר להרגו אלא שנטרפה השעה ועוד אח"כ הסכימו כל זקני העיר להרגו בעבור עדיות רבות ממסרנות ומלשינות שיצאו עליו ונשאר הדבר שהי' המלך יר"ה או קטן בשנים ותנן בפ"ק דמכות ג) כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו משפט מות מעידין אנו באיש פ' שנגמר דינו בב"ד פ' ופ' ופ' עדיו הרי זה יהרג הילכך מכל אלו הטעמים יראה שיש לאיש הזה משפט מות וכל המליץ עליו ומדבר בזכותו אסור לספר הימנו וכל המשתדל בהריגתו הרי זה מבער עושי רשעה ועליו תבא ברכת טוב החותמין יוסף ן' קרישפין יעקב בן הרא"ש ז"ל יוסף בר יוסף ס"ט ן' נחמיש משה ב"ר אברהם ס"ט נחמיש: