זכרון יעקב (רמב"ם) קכו

ותמהני הלא גמרא ערוכה בגיטין (דף כ"ב) בנקבי בארץ וניפו נוטה חוץ לארץ פליג אביי ורבא ומסיק באשרוש כ"ע לא פליג וכו' ופריך ובדאשרוש לא פליגי וכו' ומתרץ התם כדתני טעמא וכו' ע"ש. הלא סותרות הסוגיות אהדדי דכאן מוקמי אביי ורבא דר"מ ור"י פליגי מחמת טעמים אחרים ולא פליגי ר"מ ור"י אי שדינין נופו בתר עקרו ובבבא מציעא גבי שתי גנות זו על גב זו אמר רבא בהדיא דפליגא ר"מ ור"י אי שדינין נופו בתר עקרו. אך הנראה דזה הוא פירוש הגמ' בגיטין התם טעמא אחרינא כדאמר ר"מ ואם ירצה העליון וכו' ור"י אמר אם ירצה התחתון ר"ל דפליגי ר"מ ור"י אי שדינין נופו בתר עקרו אך לא פליגי אלא הכא מחמת טעמים שלהם שיש להעליון זכות ליטול עפרו ולהתחתון יש זכות למלאות גנתו לכן בכאן פליגי אי שדינין נופו בתר עקרו ולא במקום אחר נמצא שסוגית הגמרא דב"מ ודגיטין עולות בקנה אחד ומה שמביא הגמרא בב"מ ממקח וממכר ומערלה. לא שפליגי התם אי שדינין נופו בתר עקרו רק כפירוש התוספות שמביא כמו דכאן מיפה ר"מ כוח בעל הקרקע יותר מרבי יהודא כן נמי במקח וממכר ובערלה. אך בערלה פליגי לרבי מאיר נחשב מן הגזע כמו מן הנוף ולר"י נחשב כמו מן העקר כדמשמע קצת בתוספות ולא פליגי כלל בערלה אי שדינין נופו בתר עקרו ובזה מתורץ מה שנשאר תוספות בקושיא בגיטין (דף כ"ב) ד"ה ובדאשרוש לא פליגי תימא אמאי לא הביא פלוגתא דערלה ור"ל כמו שפירש מהר"ם שי"ף שם שזה לא יתורץ בתירוץ הגמרא ונשאר בקושיא אך לענ"ד מתורץ כי לפי תירוץ הגמרא מתורץ גם מערלה כי לא פליגי אי שדינין נופו וכו' רק בשתי גנות ולא במקום אחר רק הטעם הוא כמ"ש התוספות בב"ב. ובזה מתורץ קושית הלחם משנה האיך פסק כאן כר"ש שהוא אליבא דר"מ שפסק שדינין נופו בתר עקרו ובערלה פסק כרבי יהודא כי לפי ענ"ד בערלה לא פליגי כלל בשדינין נופו וכו' רק בסברא בעלמא פליגי ודוק ומתחילה עלה בדעתי לאמר שרבא לשיטתו אזיל שמוקי במכות (דף י"ב) לגבי ערי מקלט אמר רבא בעקרו כולי עלמא לא פליגי וכו' העולה משם דפליגי רבי יהודא ורבנן בזה אי שדינין נופו בתר עקרו אי לאו וכשיטתי' דב"מ אך רב אשי דהוא בתרא מסיק שם דלא פליגי כלל רק אף אחרי הנוף קאמר ולחומרא ופירש רש"י שם משום דבכולי ש"ס אמרינן שדינין נוף בתר עיקר ולכן פירש כאן אן אחרי הנוף קאמר. והנה לדברי רב אשי בכולי' גמרא שדינין נוף בתר עיקר ולכן פסק הרמב"ם שם שהלכה כר"מ. אך בערלה לא פליגי כלל בנוף בתר עיקר רק אם נחשב כנוף ממש או כעיקר והרמב"ם פסק כרב אשי וכפירש"י. ועיין בהלכות רוצח פרק שמיני הלכה י"א ובכ"מ שם מהה שקשה דהא לא איצטריך רב אשי לאוקמי כך אלא לרבי יהודא אבל לרבנן ניחא כפשטי' ע"ש. ובבתי ערי חומה דירה כתיב בהו ובנופו מיתדיר לי' ולא בעקרו ולמה לא פסק כרבנן עיי"ש שהאריך ולענ"ד דהמעיין במכות ברש"י דף י"ב ד"ה באילן וגם בפ"י המהרש"ל שם שהוכרח רש"י לפרש כן שאל"כ מאי פריך הגמרא עיי"ש. נמצא לפ"ז מתורץ קושית הכ"מ שהרי חזינין שלא קאי הסוגיא בנופו לא מתדיר לי' ע"ש: