זכרון אהרן קכד

ספר דברים. ולבן וחצרות ודי זהב פירש"י חצרות זו מחלוקתו של קרח ודי זהב זה העגל שהוכיחם על מעשה העגל. ויש לדקדק למה הקדים להוכיחם על מחלוקת קרח קודם לחטא העגל הלא חטא העגל קדם הרבה למחלוקת קרח, ושמעתי ביאור נכון על זה דאיתא במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה ופירשו המפרשים דברי המדרש באופן זה דאמרו חז"ל שלכן כתיב אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד ולא אלקיכם בלשון רבים כדי שיהי' פתחון פה למשה לומר לי צוית ולא להם ולא יענשו כ"כ בחטא העגל. והנה מה שאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים פירש"י כלם שמעו מפי הקב"ה אנכי ולא יהי' לך. וקשה דלפי זה שלכל ישראל נאמר אנכי ולא יהי' לך במה אפשר להתנצל על חטא העגל אלא ש"ר משה הדרשן דרש על הפרה תבוא אמה ותקנח צואת בנה היינו שע"י הפרה יתכפר עוון העגל ושפיר נוכל לומר שלכל ישראל נאמר אנכי ולא יהי' לך ואעפי"כ לא יענשו ע"י פרה אדמה שתכפר על עוון העגל ולא עוד אלא שמזה הוכיח קרח שנאמר אנכי ולא יהי' לך לכל ישראל דאל"כ למה באה הפרה אדומה לכפרת העגל הלא לא חטאו כלל בעגל שלא כאמר ולא יהי' לך רק למשה ומדנתחייבו בפרה אדומה מוכח שלכל ישראל נאמר אנכי וזה כוונת המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה ולומר לו כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו מפי הקב"ה אנכי הלא מדכתיב בלשון יחיד משמע שרק משה נצטוה ולא ישראל לזה אמר פרה אדומה ראה שהיא לכפרת העגל ומוכח מזה שבכל ישראל נאמר אנכי ולפ"ז שפיר הקדים משה מחלוקת קרח לחטא העגל שלולא מחלוקת קרח לא הי' יכול משה להוכיחם על חטא העגל שאפשר לומר כהתנצלותו של משה לי ציית ולא להם ולא חטאו כלל בעגל אבל ממחלוקת קרח שאמר כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו מפי הקב"ה אנכי וחביבים הם לצוות להם על אחדות הבורא כמשה מוכח שחטאו בעגל וראוים הם מעתה להוכיחם על מעשה העגל ודו"ק. פרשת ואתחנן ואתחנן אל ה' פירש"י ז"ל אין חנין בכל מקים אלא מתנת חנם אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. הנה מה שכתב רש"י שיש להם לתלות במע"ט אינו מדוקדק שהי' לו לומר שיש להם לבקש ונלאמ"ו לבאר כוונת רש"י הזה דהנה כראה ונתבונן הדבר אצל מלך בשר ודם שיש לו עבד נאמן ועובד אותו בכל נפשו ומאודו ויש לו למלך נחת גדול ממנו. הנה אם אמנם מן הראוי שהמלך יעניק לו מטובו ויתן לו גמול טוב עבור עבודתו הנאמנה והעונג שקבל על ידו אעפי"כ אין העבד יכול לתבוע שכר מאת המלך על עבודתו, כי הי' מחויב בדבר לעבוד את המלך ולשמשו בכל כחו כראוי מעבד למלכו. אמנם אם המלך נתן לו שכר עבודתו וחננו במתנות והעניקו מטובו יכול העבד לתלות