זבח השלמים קכח

ואח"כ מחלוקת במשנה וסתם בברייתא ורב אשי דשקיל וטרי בה ומוקים לה אליבא דר"א הכי נקיטנן ודוק. והרמב"ם ז"ל פסקה להאי ברייתא כולה בה' שגגות פ"ח ופסק כרבי ואפ"ה פסק דאם אכלום ב' בשוגג חייבין אע"ג שבגמרא אמרו דהיינו דלא כרבי ואיהו פסק כרבי מה שאמר בגמרא דהיינו דלא כרבי משום שאמר בברייתא ולא מן הדין ואליבא דרבי הוא מן הדין והרמב"ם ז"ל דחייב ואה"נ שיהיה מן הדין כרבי והוא ז"ל אזיל לטעמי' דפסק כרבי ובדין אשם תלוי פסק דלא כר"א דאינו מביא אשם תלוי בנדבה נמצא דמה שמביאים שניהם היינו מן הדין ודוק. (סיום זה כתבתיו דרך אגב הגם כי אינו הכרח למאי דאתא עליה)

אמר המני"ח זכות אבותי הקדושים הזמין לפני מציאה יקרת הערך וזכינא בה לתרוצי ההיא קושיא קמייתא שהקשה מר זקני הגדול אבי אבי אמא להגאונים מהרי"א ומוהרינ"ח ז"ל עמ"ש בש"ס מסכת מנחות דף י"ג ע"ב אליבא דרבא דס"ל כסברת רבנן דחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם או לחטאת ע"ז כשירה. אך אם שחטה לשם חטאת נזיר או מצורע פסולה משום דהנהו חטאת נזיר וח"מ עולות נינהו ואין חטאת נזיר וח"מ באין לכפרה רק להכשירו שישתה יין ושיטמא כו' ואינם באים לכפרה רק לשם דורון והרי הם כעולות ולהכי דמי כשוחט חטאת לשם עולה וכיוצא בזה הובא במ' זבחים דף ט' ע"ב ע"כ ענין השמוע' עם פירש"י ז"ל. הנכון שבפירושים עם זה מה טוב ומה נעים שבשלמא בענין האשם של נזיר כיון שבא משום כפרה או משום שנטמא דהיינו מה שאמר הכתוב מאשר חטא על הנפש שלא נשמר שלא לבא עליו טומאה ואע"פי שהיה בשוגג או באונס עכ"ז היה לו לשמור עצמו ככל חייבי חטאת על מה שחטאו בשוגג כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' שגגות ובפרט על דרך דרש שהצדיק גמור ה' שומרו חונה מלאך ה' סביב ליריאיו לשומרם שלא יבא חטא שוגג או באונס על ידם כמ"ש מרי הרב הגדול הגאון מר זקני ז"ל בספרו השני עי"ש

א"נ דהיינו מאשר ציער עצמו מן היין בלא תועלת כיון שנטמא והימים הראשונים הלכו לאיבוד וכמ"ש הרב החסיד בעל ס' כבוד חכמים ז"ל בפרק עשרים עי"ש ומוהר"מ אלשיך ז"ל על פ' וכפר מאשר חטא על הנפש אך בנזיר טהור השכר מרובה על ההפסד שהיה קדוש לה' משא"כ בנזיר טמא ובגמ' אוקימנא האי קרא דמאשר חטא על הנפש דוקא בנזיר טמא עי"ש בגמ' בנזיר. סוף כל סוף אשם דנזיר על חטא הוא בא כשאר האשמות ולהכי כשיקרא פ' האשם יכול לומר יה"ר וכו' כיון שאשם נזיר בא על חטא וראשיתו בא על ידי שנדבה רוחו לנדור בנזיר אך עתה האשם בא על חטא והרי הוא כשאר אשמות ולכן אנו אומרים שם אשם אחד הוא ויכול לומר אחר פ' האשם יה"ר וכו' אך בחטאת אינו יכול לו' לפי דחטאת נזיר דין עולה יש לו שבא לשם דורון והא קמן דלגבי שוחט חטאת דם לשם חטאת חלב כשר לפי ששם חטאת חד הוא ואם שחט לשם חטאת נזיר פסול לפי דחטאת נזיר עולה היא. זו היא סוגיא דשמעתתא ולהכי אינו יכול לקרות אחר פ' החטאת יה"ר וכו' כיון שחטאת הנזיר ראשיתו בא ע"י נדבה לפי שגם באחרונה דין עולה יש לו ולא מצינן למימר שם חטאת חד היא דחטאת זה כעולה ממש דמי והא קמן דאם שחט חטאת אחד לשם חטאת נזיר זה פסול כחטאת שהקריבו לשם עולה דפסול ואלו שחט לשם חטאת אחר כשר א"כ איך תעלה דין חטאת נזיר זה לחטאת אחר כיון שחלוקין מה שא"כ באשם נזיר דהרי הוא כשאר אשמות כדינו ולהכי כיון שהוא כשאר אשמות ואפ"ה בא בנדבה להכי אמרי' שם אשם חד הוא אבל החטאת כיון שאינו כשאר חטאות דין עולה יש לו דוק והבן: