זרוע ימין על משנה אבות ב:ד

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו אפשר לומר במ״ש חכמי האמת דכל מה ששואל האדם מה׳ תכף נענה ויורד השפע הראוי לשאלתו אך בעבור השפע דרך צפון יש שם ב״ד הגדול לעיוני בדיני וכפי הראוי לשואל ניתן והיה עכ״ב השאר עד שיזכה עכ״ד ונמצא דרצונו ית׳ לתת לכל שואל ככל אשר שאל וז״ש עשה רצונו כרצונך ובזה תזכה שיעשה רצונך כרצונו להשלים מאוייך וב״ד בראותם מעשיך יקרבוך ויעבור השפע הגיע עדיך. ואמר בטל וכו׳ כדי שיבטל רצון אחרים הם הסט״א המעוררים דין תמיד ואם אתה חסיד שאתה מקדש עצמך במותר לך ואתה מבטל רצונך אף שהוא מותר דלאו ברשיעי עסיקינן אז ודאי יתעוררו הרחמים ויבוטל רצון הסט״א והמקטרגים ע״י תפלתך דצדיק מבטל הגזרה כי בזכותו מתרבה השפע וממיל׳ מתבטל הדין כמ״ש בזהר הקדוש פ׳ בראשית דף מ״ה ע״ב ע״ש:

ועוד אפשר לפ׳ כי האדם רוצה שבני ביתו ומשרתיו ישרתוהו בדקדוק עצום ובאופן נאות וסבר פנים יפות ומזה יצא ק״ו עא״כו צריך הוא לשרת לאדון הכל אשר בראו ונותן לו מחיה ומזון וז״ש עשה רצונו ית׳ לעובדו עבודה תמה כרצונך שישרתו אליך בני ביתך כדי שיעשה רצונך כדכתיב ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ופירשו רז״ל אלו בני ביתו ואם תשרת לה׳ בדקדוק הוא יעשה רצונך שישרתוך הטב כרצונו כמו שאתה עושה רצונו בעבודתך:

ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. אמרו בירושלמי פ״ק דשב׳ מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה א״ל לא תצוק רוח׳ אנא אזיל ואשתוה לחברך:

ואנן בעניותין כתבית בס׳ הקטן ברכי יוסף א״ה סי׳ ו׳ אות י״א דיש סמך מהך ירוש׳ למ״ש מהר״ם מלובלין בתשובה סי׳ קי״ו דנבעלת לשד ולרוח הרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה והביאו הרב כנה״ג ובתשובת מהר״ם הנז׳ מבואר הטעם שאינו איש ואפילו ברצונה מותר׳ עד כאן דברי שכתבתי בס׳ הקטן הנז׳ בסגנון אחר. ובאמת שדברי הרב כנה״ג בהא דמייתי משם מהר״ם הוא שלא בדקדוק והוא עצמו כתב בסמוך משם מהר״ם מלובלין דמותר׳ לכהן:

ועתה ראיתי להרב מהר״ם די לונזאנו בס׳ שתי ידות בסוף המעריך דף מ״ח שהביא הירושלמי הנז׳ בנסח זה באה לפניו שידה א׳ בדמות אשה יפה לנסותו תבעה ושכב עמה אח״ך נצטער מאד עד שבאה השידה וא״ל אל תצטער כי איני אשה אלא רוח עכ״ל וקרוב לזה מוכח מדברי הרב י״פמ ע״ש ולכן היא ראיה לדברי הרב מהר״ם מלובלין. ודרך אגב אומר ועלה בדעתי שיש קצת ראיה ממ״ש פ׳ מי שאחזו (גיטין דף ס״ח) דאשמדאי בא על נשי שלמה ולא אשכחן דאסרום. וכי תימא דשוגגות היו והם מותרות. אכתי למ״ד כלי שנשתמש הדיוט אסור למלך כמ״ש בירוש׳ פ״ב דסנהדרין דלכך נאסרו פילגשי דוד הע״ה שבא עליה׳ אבשלום הו״ל לאסור הני דבא עליהם אשמדאי אלא דאין ביאת שד או רוח אוסרת. ויש לדחות דאשמדאי לא היה הדיוט. א״נ אפי׳ לסברה זו אינו אסור אלא מדרבנן ומילת׳ דלא שכיחא לא גזרו רבנן:

ואחר זמן ראיתי בס׳ נחלת בנימין סוף מצוה ס״ג שחלק על מהר״ם מלובלין והביא אותה דפ׳ מי שאחזו ודחי דהוו שוגגות ומסיק לאסור ממה שהקשו התוס׳ בסוטה דף כ״ו ע״ב דלרבא דיש זנות לבהמה למעוטי מאי והו״לל למעוטי רוח ע״ש באורך ותימ׳ עליו דמהר״ם מלובלין שם בלאו הכי כתב דקושית התוס׳ לא קשיא ע״ש באורך ועוד מאי ראיה מייתי דאמר לך מהר״ם מלובלין תוס׳ סברי דבהמה ורוח כי הדדי ואי בהמה הוי זנות גם רוח הוי זנות ומ״ה לא משנו התוס׳ כמו שאמר ועתה אמת אגיד דכעת לא מצאתי סברת רבא דיש זנות לבהמה שם פ׳ הבא על יבמתו רק דף נ״ט פשוט שם ואיכא ברית׳ דנבעלה לבהמה דכשרה לכהונה ואינה זונה. וראיתי בס׳ חקי דרך שם בא״ה סי׳ ו׳ בהגהה שכתב שזהו כונת רש״י ושכב איש אותה פרט לקטן ומי שאינו איש וכו׳ עש״ב ולא השגיח דדברי רש״י הם משנה פ״ד דסוטה והיא היא הראיה דמייתי מהר״ם מלובלין ועלה קאי וכתב דהברית׳ דפ׳ הבע״י התנא כיוין לזה דלהכי נקט מי שאינו איש לכלול למעט רוח או שד ע״ש אמנם במשנה לא אמרה הרב מהר״ם דלא שייך ברוח קנוי וכמ״ש בשו״ת חיים שאל סי׳ ג״ן בס״ד. ומדברי מהר״ר איסרלן בכתבים סי׳ ק״ב שכתב אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך שכלן רוחני ולא גופני היה נראה דיש סמך לדברי מהר״ם מלובלין ויש לדחות וגם הרב ט״ז והרב בית שמואל הביאוהו כנראה שהם מסכימים עמו. ועוד יש לדקדק בדברי נחלת בנימין בנוגע לענין זה ואין להאריך:

עד שתגיע למקומו. אפשר שפירושו למקומו בגן עדן דיתכן שדברו לשון הרע עליו ונתנו לו זכיות שעשה אשר דיבר עליו ובזה נשלם:

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. אפשר לפרש על דרך הלציי להנהג׳ המעיין שאם נתקשה בדבר קושיא וגדולה היא אליו לא יגזור אומר שזו קושיא גדולה דלית נגר דיפריקינה וז״ש ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע כלומר דבר זה אי אפשר לשום חכם לשמוע להבין אותו. דע שאתה טועה דודאי ימצא איזה מעיין תשובה ופשר דבר וזהו שסופו להשמע. ועל כן תתלה החסרון בך: