זרוע ימין על משנה אבות ב:טז

אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. אפשר לפרש דבתורה יש שני חלקים ראשון הוא ללמוד גירסא להבין פשטי הדינים וחלק שני לטרוח במוחו לחדש חידושים בפר״דס ופלפול והרב האר״י ז״ל כשהיה לומד בהלכה היה טורח מאד עד שמזיע בפלפול וכונתו לשבר הקליפות ולברר ההלכה לקשט הכלה. וא״כ בחלק הראשון ללמוד גירסא הוא בחינת דיבור. אבל הפלפול וטורח להקשות בכח ולתרץ ולחדש יש בו ג״כ בחינת מעשה בצד מה נוסף על בחינת דיבור. וז״ש אם למדת תורה הרבה לימוד בעלמא להבין פשטי הדברים נותנין לך שכר הרבה. וכנגד המעיין וטורח לברר ההלכה ולהוציא לאור חידושי תורה ובזה יש כמה מדרגות זו למעלה מזו אמר ונאמן הוא בעל מלאכתך שישל׳ לך שכר פעולתך דזה חשוב נמי מעשה וגם כב יכול הוא בעצמו ישל׳ דחדי קב״ה בפלפולא. ונאמן הוא לשלם לך כפי סדר מדרגת עיונך וטרחך. ובזה א״ש דברישא אמר נותנין ובסוף אמר ישלם ואמרו פ׳ הזרוע תני תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן נמצא דישלם הוא מן הדין ומשמע ממ״ש הש״ס בקמא דף ט׳ ומרש״י ותו׳ שם דמה שעושה האד׳ יותר על חיובו יפרע לו הקב״ה בחייו דאינו בסוג שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ומינה ילפינן דעושה יתר על חיובו שכרו מן הדין כי לא נצטוה על זה. ואמרו פ״ג דנדרים דהפלפול ניתן למשה רבינו ע״ה והוא נתנו לישראל וא״כ אין ישראל חייבים בפלפול והם עושים יותר ממה שנצטוו וכב יכול מן הדין הוא שישלם ובהכי תנוח דעתנו במאמר השלם הזה דגבי לימוד בעלמא אמר נותנין כי כך חובתו והשכר מתנה יקרא בצד מה ושכר בצד מה וכמ״ש נותנין לך שכר קרי ביה מתנה וקרי ביה שכר והאמ׳ שהוא מתנה דכך חובתו. אבל אם טורח בפלפול וחידושים אז הוא יותר מאשר נצטווה דהפלפול ניתן למשה רבינו ע״ה ולז״א ישלם לך שכר פעולתך. ואל יקשה בעיניך ענין זה לז״א ודע מתן שכרן של צדיקים על המצות לעת״ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ונקרא מתן שכר. אבל העושה יותר מצדיק אף שלא נתחייב נקרא שכר וקרי ביה ישלם ונפרע בחייו. ועוד אפשר לו׳ אם למדת תורה הרבה וכיון שלמד הרבה ודאי עסק אף בדיני המצות שאינם נוהגות כקדשים וטהרות נחשב לך כקיום המצות ההם ונותנין לך שכר הרבה דייק לומר שכר הרבה לרמוז דיש לו שכר לימוד ומעשה בצד מה וקרי ביה מתנה בערך דמעלה עליו כאלו קיים המצות דזה מתנה דלא קיים והוא בכח וקרי ביה שכר על הלימוד שלמד בפועל:

ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן וכו׳ י״ל דהול״ל בעל המלאכה. ואפשר בחקירת הראשוני׳ דאמאי משלם לרשע קצת מצותיו בעהז״ ותי׳ בס׳ אשד הנחלים במ״ש המפ׳ דהטעם שאין הקב״ה משלם השכר בעה״ז משום בל תלין ה״ט דהיראה ביד האדם וכשעושה מצות ולומד תורה ביראה קונה בשבח כלי וליכא בל תלין והתינח בצדיק אך ברשע אין כאן שבח והוא שכיר לכך משלם שברו בעה״ז משום בל תלין ז״התד וז״ש ונאמן בעל מלאכתך שישלם כי אתה קנית בשבח כלי וז״ש מלאכתך דבצד מה נקראת שלך דקנית בשבח כלי לכן שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ומזה תבין ששכר צדיקים לעתיד לא כן הרשעים דאין קונים המצות דאין להם שבח כלי וז״ש ודע שמתן וכו׳ כלומר בזה דע והבן דדוקא שכר צ׳ לעת״ל ולרשעים משלם בעה״ז ודוק היטב. א״נ אפשר דנקט בעל מלאכתך ולא בעל המלאכה כי היכי דתנן המלאכה מרובה וכו׳ שם רמז כי המלאכה בשליחות היא לקיים תרי״ג מצות כי כלם שיעור קומה א׳ וס״ד דמי שהיה יכול לקיים איזו מצות ולא נזדרז נמצא שלא עשה אשר היה בידו וה״ז כפועל שעש׳ חצי או רביע כלי שלא עשה כלום דבשלמא אם הוא אנוס פטור לז״א בעל מלאכתך מה שעשית הוא משלם לך. ומ״ש ודע מתן שכרן וכו׳ אפ׳ רמז שהקב״ה זורע המצות ומוציאין פירות ומן הדין הפירות שלו ולע״א דמיחזי כרבית לז״א מתן שכרן קרי ליה מתנה נמי רמז על הפירות לעת״ל דאין כאן הלואה רק המצוות זורעם והם משביחים והו״ל כמשביח נכסי חבירו והגם שאינו מן הדין לתת לו השבח כמו שהוכיח הרב יקרא דשכבי הוא דרך מתנ׳ וז״ש מתן שכרן לעת״ל דעבידי דאתו המצות עצמן הם מוציאין פירות ודוק היטב: