זרוע ימין על משנה אבות ב:א

רבי אומר איזהו דרך ישרה וכו׳. אפשר לפרש ששואל דרך יבחר בעשיית מצותיו יתברך. והנה מצינו דאע״ג דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעה״ז ואלו הן כבוד או״א וגמילות חסדים וכו׳ ומסיק סוף פ״ק דקדושין דכל הני דתנן הוי טוב לשמים ולבריות לאפוקי שלוח הקן ע״ש גם אמרו בקמא דף ט׳ ע״ב גבי הדור מצוה יותר משלי׳ משל הקב״ה ופירשו רש״י ותוס׳ דאוכל פירות בעה״ז וכתב הרב יעב״ץ בסוף משנה זו דזריזות וחיבוב והדור מצוה אוכל פירות בעה״ז ושרש דבריו מסוגית קמא הנז׳:

ובזה אפשר לדקדק הכתוב פ׳ אחרי ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳. וראיתי שפירשו משם הרב של״ה דתיבת וחי היינו זריז כמו שפירשו בן איש חי והכונה אשר יעשה אותם האדם וחי שיזדרז בהם בזריזות נמרץ עכ״ד וכמש״ל פ״א משנה א׳ ולדרכנו אפשר דרמז הכתוב דאם יזדרז האדם במצות בכל אופני הזריזות להקדים ולעשותם מן המובחר וכיוצא שהם כלם תולדות הזריזות זה יועיל לחיות כי יאכל פירות בעה״ז וז״ש אשר יעשה אותם האדם וחי שיזדרז ובזה וחי בהם שיאכל פירות אני ה׳ המשלם שכר גדול כרב גודלו והפירות עולים לחשבון גדול עצום ורב:

ומזה למדנו שעיקר עשיית המצות הן בזריזות וחיבוב והדור וגם אם יהיה טוב לבריות אלה הם דרכי המצות בעשייתן לעשות נתת רות ליוצרו. והראיה על זה הוא דעל הדור וחבוב מצוה ועל מצות שהם טוב לבריו׳ ג״כ יש להם פירות וא״כ הם חשובות לפני ה׳ מדראינו דמאכיל פירות בעה״ז. והיינו דאמר רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם בעשיית המצות. כל שהיא תפארת לעושיה שמחבב ומזדרז דין הוא הד״ר נהד״ר בקדש בהדור מצוה דודאי חשוב לפניו ית׳. וגם תפארת לו מן האדם במצוות שהן טוב לבריות ג״כ והני בי תרי סלקין לעילא מדחזינן דאית ליה פירות בעה״ז. והוי זהיר במצוה קלה שאין לה פירות בעה״ז כבחמורה שיש לה פירות. דכיון דידעת דע״י הדור וחיבוב וזריזות יש פירות א״כ גם במצוה שמעצמה אין לה פירות שהיא טוב לשמים בלבד אתה יכול לעשו׳ שיהיו פירו׳ בהדור וחיבוב וכיוצא. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצו׳ כי הנה כתב הרב מנות הלוי שסיפרו על אלכסנדרוס מוקדון שעני שאל לו שיתן לו צדקה ונתן לו עיר גדולה במתנה ויאמרו לו עבדיו איבר׳ מלכא את ואין מי יאמר לך מה תעש׳ אבל הביננו מה זאת עשית כי לעני הזה אם היית נותן עשרה דינרין היה אצלו מתנה מרובה ומעולם לא בא לידו כזו. והשיבם הוא שאל ממני ואני נתתי לו דבר מועט זוטר ובציר לגבי דידי עכ״ד. ומזה נלמד קצת מקצת הפלגת שכר עושי מצוה כי המעט מעט אשר יתן אלהי עולם ה׳ אין ערך לריבויו לגבי דידן. וז״ש והוי זהיר במצוה קלה וכו׳ שאין את״ה בערך הקטן שלך יכול לשער מתן שכרן של מצות אשר ממ״ה נותן והוא דבר שאין השכל מגיעו. ואחר זמן ראיתי ס׳ מוסר קטן שמו צמח צדיק וכתוב דף י״ו סגנון מעשה אלכסנדרוס הנז׳ בסגנון זה עני והלך בא לפני המלך אלכסנדר מוקדון ושאל ממנו פרוטה לצדקה והמלך נתן לו במתנה עיר גדולה ויאמר העני אהה אדוני המלך כי לי לא תאות מתנה גדולה כזאת ויען אלכסנדר אהה אחי כי לי לא יאות לתת מתנה מועטת באשר שאלת ובכן אין לי להבין על מה שראוי לך לקבל אלא על מה שראוי לי ליתן:

א״נ והוי זהיר במצוה קלה מדברי סופרים והיא קלה שהיא מצוה בכלל לא תסור כבחמורה מצו׳ דאוריי׳ מתרי״ג:

ואפשר להרחיב זה כל קבל מאי דגזור רבנן לבטל מ״ע דשופר כשחל ר״ה בשבת וכיוצא וזהו והוי זהיר במצוה קלה מד״ס שגזרו לבטל שופר כבחמורה מצוה דאורייתא והוי מחשב שכר מצוה שאתה מקיים דברי חכמים לבטל שופר ואיכא לא תסור כנגד הפסדה שאתה מבטל מ״ע דשופר וצריך לחשוב ולהשגיח כי הוא בשב ואל תעשה ואתה מקיים לא תסור. ושכר עבירה אם תעבור על גזרת רז״ל ותתקע שופר ותדמה כאלו אתה נוטל שכר על שופר שמקיים מצוה. כנגד הפסדה שאתה עובר לא תסור בקום עשה וכל העובר על ד״ח חייב מיתה ואפשר תבא לידי איסור סקילה שתעביר השופר בר״ה ויהיה הפסד מכל הצדדין. ובמס׳ תמיד סוף פ״א אמרו תניא רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות וכו׳ ואם נפרש משנתנו דאיירי בהכי נמי אפשר לפרש כל שהיא תפארת לעושיה דכל מה שמוכיח לא נמצא שמץ מנהו לא בו ולא בבני ביתו: ותפארת לו מן האדם שיודע להוכי׳ במתק וסדר נאות שדבריו עושים פירות. ועמ״ש הרב באר שבע בתוספותיו שם:

הסתכל בג׳ דברים ואי אתה בא לידי עבירה וכו׳ עין רואה וכו׳ אפשר דכשהאדם יסתכל בעין השכל כי הוא לפני ה׳ אשר מלא כל הארץ כבודו והוא רואה מעשיו חרדה ילבש ולא יעשה עבירה. ואם ישים לב כי כל אשר ידבר כב יכול הוא שומע יליף חדלה מלדב׳ דיבור אסור. ואם לא ישכח כי ה׳ בוחן כליות ויודע מחשבותיו יטהר מחשבותיו ויהיה צדיק גמור. וז״ש הסתכל בג׳ דברים הידועים ואמיתיים שאתה מודה בהן רק צריך הסתכלות והתבוננות תמיד ובזה לא מיבעיא שלא תבא לעביר׳ עצמה אלא אפי׳ לידי עבירה שהיא מחשבה דעה או דיבור אסור לא תבא אליהם. דע מה למעלה ממך אלהי עולם ה׳ הוא היוצר הוא הבורא וזה כלל והפרט עין רוא׳ הרהורי לבך ומחשבותיך כי הוא בוחן לב חוקר כליות. ואזן שומעת דבריך. וא״כ בשומך לב על זה תטה רעיוניך ומחשבותיך יכונו וגם דבריך ומכ״ש מעשיך. ומאי דקרינן המחשבה ודיבור ידי עבירה היינו וכל מעשיך בספר נכתבי׳ והן הן גופי עבירה ומשו״ה מחשבה רעה ודבור ידי עבירה נינהו. ובכלל דבריו רמז חסד ה׳ כי עם היות שהוא היודע ועד על המחשבה והדיבו׳ וגם הם חלקו יתברך באדם כי ג׳ שותפין באדם וכו׳ והחוט׳ במחשבה ודיבור חוטא בחלק אלוה ח״ו עכ״ז ויתר חלקו ואינו נענש כי אם על אשר יחטא בחלק אביו ואמו במעשה וז״ש גם כי עין רואה ואזן שומעת מ״מ כל מעשיך דוקא בספר נכתבים זולתי אם הדיבור היא העבירה עצמה דעקימת שפתים הויא מעשה:

וזהו אצלנו כונת הכתוב ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דזה חסד עליון דהחוטא במה שהוא חלקו יתברך דהיינו מחשבה ודיבור אינו נענש זולתי במעשה וזהו ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא כדיבורו ומחשבתו אף שחטא בחלקך וזה חסד גדול:

והן היום האי׳ וזרח ספר כתוב׳ להגאון החסיד מהר״ר פנחס סג״ל הורוייץ נר״ו אב״ד ור״מ דק״ק פפד״ת ובהקדמתו שם רמז טובה תוכחת לבני תורה אשר אינם מכירים ערכם ולשונם תהלך בארש ופערו פיהם נגד גדולי׳ והי״ל להכיר כי הדורות מתמעטים וקטנם של גדולים עבה ממתניהם וז״ש דע מה למעלה ממך בסדר המדרגה לפנים בישראל עין רואה רמז לנביאים אשר לפנים הנביא יקרא הרואה ואח״ז משתמשים בבת קול וז״ש ואזן שומעת ואח״ז הוצרכו לכתוב התורה שבע״פ משום עת לעשות וז״ש וכל מעשיך מעשה המצות בס׳ נכתבים שהדורות הלוך וחסור ומזה ידונו ק״ו המצפצפים והמהגים נגד הגדולים כי טובה צפרנן של ראשונים מכריסן ואם הראשונים מלאכים וכו׳ זהת״ד ולפי דרכו אפשר כי הן בעון תופסי התורה באי׳ לידי עבירה לכתוב על גדולים ולחלוק עליהם אשר לא כדת לז״א הסתכל וכו׳ עין רואה רמז למ״ש בירושלמי לעולם ירא׳ אדם בעל שמועה כנגדו ואזן שומעת רמז דישא ויתן בהדי רבנן דפקיע שמייהו ביושר העיון ואזניו תשמענה דעתם ואחר זה יעלה על ספר וזה רמז וכל מעשיך בספר נכתבים וגם כפשטו דעל הכל יביא האלהים במשפט: