זרוע ימין על משנה אבות א:יג

נגד שמא אבד שמיה וכו׳ אפשר לומר במ״ש בסוטה דף ט׳ כל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו וז״ש נגד שמא שהוא רוצה להמשיך השם שלו במה שאינו חלקו אבד שמיה אפי׳ מה שיש בידו וזהו בעצם לשון אבד שהיה לו ונאבד. וזה קרוב למה שפירשו המפרשים:

ועל דרך זה יש לפרש במ״ש כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים ופירשנו בעניותנו דאיבר׳ דיש לי זכות וזכותיה אלים אלא שאינו זוכה שיאמרו בפירוש אלא תולין דייקא בזכות אחרים. וז״ש נגד שמא שמושך השם לומר שיעשו לו בזכותו אף שהאמת אתו אבד שמיה דתולין בזכות אחרים:

ודאשתמש בתגא חלף. כתב רבינו עובדיה אני שמעתי בשם המפורש וכו׳ ואין צורך לשמועה כי כן אמרו באבות דר׳ נתן פי״ב והביאו סמ״ג עשין יב. אמנם מהרח״ו זצ״ל בשערי קדושה כתב המשתמש בשמות הקדש אמרו רז״ל ודאשתמש בתגא חלף וכו׳ וכ״פ מור״ם בהגהה סוף סי׳ רמ״ו בי״ד המשתמש בשמות. אלא שהוא גופיה בדרכי משה שם כתב בשם המפורש. ואתה תחזה מ״ש בשו״ת יכין ובעז ח״א בסוף סי׳ קל״ה. ועיין מה שפירש הרב זרע ברך ח״ג על ברכות ריש דף ל״א:

עוד כתב רבינו עובדיה בסמוך יש מפרשים תג״א ר״ת תלמיד גברא אחרינא וכו׳ ועתה נדפסו תו׳ חדשים והקשה בשם מהר״ש חסיד דש״ס ערוך במגילה דף כ״ח זה המשתמש בשונה הלכות ע״ש. ולק״מ חדא דהרמז דתג״א הוא ר״ת זהו מהמפרשים. ועוד דלדעת המפרשי׳ אפי׳ לא הגיע לגדר שונה הלכות אם מקפיד רבו אסיר. והש״ס איירי באין רבו מקפיד ומדקדוק דברי רבי׳ עובדיה משמע דאיסורא לחוד איכא והמפרשים אסמכוה בר״ת ודוק היטב:

ויען בדור יתום כזה בלכת׳ ילכו אחרי סגולו׳ והשבעות בשמות ופעולות ולא עוד אלא שעושים כן להנא׳ ממון. על כן לזכות את הרבים אמרתי להודיע לעם כי כתב מהרח״ו זצ״ל דאסור להשתמש בקבלה מעשית כי בהכרח ידבק ברע ומלבד שמטמא נפשו יענש בגהינם וגם בעה״ז קבלה בידינו כי יעני או יחלה בחלאים וישתמד הוא או בניו או ימות הוא ובניו עכ״ד ובס׳ לקוטים סי׳ תס״ח כתב וז״ל מצינו לרבינו יהודא החסיד כי תלמידיו נשתמשו בשמות הקדש לנסותם והלכו לילה א׳ למקום דובים ואריות וחיות רעות במדבר ונשתמשו בשמות ונצולו ולכן בא הרב בבקר כדי שיכופר להם בעה״ז ולא לעיילו בכסופא קמיה קב״ה גזר עליהם שיחזרו שמה באותו מקום עצמו של דובי׳ ואריות וישבו שם לילה א׳ בטבילה ובוידוי ולא ישתמשו בשמו׳ ובעו״הר אכלו החיות רעות כל גופם חוץ מהידים והפנים שקראו בעיניהם השמות והידים שלקחו הספר. והביאום לבית המדרש ודרש עליהם מיתתם כפרתם עכ״ל בקצור. ובסמ״ק בראש הס׳ סי׳ ג׳ הביא המעשה הזה בשינוי קצת ע״ש. וכתב בס׳ חסידים סי׳ ר״ו אם תראה אדם שמתנבא על משיח דע כי היו עוסקים בכשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים על המלאכים אומרים לו על משיח וכו׳ ולבסוף יהיה לבשת וגם לחרפ׳ לכל העולם או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבשת המאמינים בדבריו עכ״ל גם המשתמש בחכמת הצרוף לענייני עה״ז פתאו׳ יבא אידו וימות בלא עתו כמ״ש במקום אחר בס״ד רחמנא ליצלן: