זרוע ימין על משנה אבות א:יב

הלל ושמאי קבלו מהם וכו׳ הלל היה נשיא ושמאי אב״ד ומשום דגבי סמיכה סברת שמאי היה כנשיאים שקדמו הקדים שמאי פ׳ אין דורשין וכתבו התוס׳ שם דף י״ו ע״א דאגב דנקט התם שמאי בריש׳ תני בכל מקום שמאי מקמי הלל. אמנם הרי״טבא בחידושיו לעירובין דף י״ג בהאי דאמרינן ולא ע״א שמקדימין דברי ב״ש לדבריהם כתב וע״ד זה הלך ר׳ הקדוש שהיה מזרע ב״ה שהקדים בכל מקום דברי ב״ש לדברי ב״ה ע״ש. ויראה לקיים שניהם כאחד דאי משום דגבי סמיכה נקט שמאי ברישא לא הי״ל לרבינו הקדוש למנקט הכי תדיר דנר׳ ח״ו כמזלזל לב״ה והאדם רשאי בעצמו להזדלזל לא לאחרים אמנ׳ מאחר דב״ה עצמם כך עשו סמך רבינו הקדוש למנקט הכי ועכ״ז לא היה שפיר דשאני האדם עצמו רשאי לעשות ענוה אבל אגב דסמיכה נקט תדיר הכי מצורף כי כך עשו הם ותרי טעמי נצרכים:

והנה ענותנותו של הלל נודעת וכבר נודע דהעניו מרכבה לשכינה וכן הלל גי׳ אדני. ועוד רמז דפ״ק דסוטה איכא מ״ד דת״ח אפשר להיות לו שמנה שבשמינית והוא חלק מס״ד. ולכך הלל גי׳ ס״ה שאפי׳ חלק אחד מס״ה לא הי״ל וכ״ש חלק מס״ד:

הוי מתלמידיו של אהרן אוהב ש׳ וכו׳ הוא היה בחינת משה רבינו ע״ה והזהיר להתלמד מאהרן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו מתלמידיו של עזרא כמ״ש פ״ק דסנהדרין ושילהי סוטה ועזרא היה גלגול אהרן הכהן ע״ה ובס׳ גלגולי נשמות מהרמ״ע שקבל ממהר״י סרוק כתוב שם אות פ׳ אהרן עלי עזרא הלל מניצוץ אחד. ובהכי יומתק מה שאמר הלל הוי מתלמידיו של אהרן וגם מה שהספידוהו מתלמידיו של עזרא:

אוהב שלום וכו׳ לא אמר אהוב שלום ורדוף שלום לו׳ שכל כך ירגיל עצמו בזה עד אשר זה שמו אשר יקראו אוהב ש׳ ורודף ש׳ דכולי עלמא אומרים עליו שהוא אוהב ש׳ ורודף ש׳. וכדכתיב בקש ש׳ ורדפהו. ואפשר לומר בפסוק כמ״ש בגיטין דף נ״ב הנהו תרי דהוו מינצו כל בי שמשי ואקלע ר״מ התם ועכבינהו תלת בי שמשו עד דעבד שלמא שמעיה דקאמר ווי אפיקיה ר״מ לההוא גברא מביתיה ופירש״י שמעיה לשטן דקאמר ווי דאפיקיה מביתיה וז״ש בקש שלום ורודפהו לההוא ליפוק לא ליעול. ואפשר לרמוז כי לכן שלום גימט׳ עשו דכשיש שלום אין עשו שהוא הסט״א ואם ח״ו אין שלום עשו מזומן:

ואפשר לפרש במשנתנו דרך הלציי במשז״ל והובא בילקוט על פסוק חסד ואמת נפגשו א״ר סימון בשעה שרצה הקב״ה לברא את האדם נעשו המלאכי׳ כתות מהם אומרים יברא מהם אומרים אל יברא חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים אמת אומר אל יברא שהוא כלו שקרים צדק אומר יברא שהוא כלו מלא צדקות ושלום אומר אל יברא שהוא כלו קטטה מה עשה הקב״ה נטל אמת והשליכו לארץ וכו׳ ע״ש נמצא דהשלום אינו רוצה בבריאת האדם דכוליה קטטה. ובפרט זה צריך שלא לאחוז מדת השלום רק לאהוב הבריות אף שהם בעלי מריבה. וז״ש אוהב ש׳ שתאהב שלום וכל עסקך לשלו׳. ובכלל ראה הפקדתיך להיות רודף שלום כלומר רודף כאויב לו. והיכי יתקיימו שניהם אהבה ורדיפה לזה פירש מאי דסליק מאי דאמינא רודף שלום היינו ששלום אינו רוצה בקיו׳ המין האנושי דשלו׳ אמר אל יברא דכוליה קטטה ואתה תרדפנו ותהיה אוהב את הבריות שלא כמדת שלום דשונא הבריות. ובשאר תהיה אוהב לש׳ שתהיה מקרבן לעשות ש׳ ביניהם וגם לתורה לעשות ש׳ בין ישראל לאביהם שבשמים ובזה יתקיימו אוהב ש׳ ורודף ש׳:

ואי בעית אימא בפשיטות אוהב ש׳ ורודף שלום בין במקומך בין במקום אחר כמשז״ל ולא תימא השתא דכל מעייניך לש׳ תשנא הבריות כמו שמדת השלום לא רצה בבריא׳ האדם דפלגא איהו ואתה לא כן אוהב את הבריו׳ ומקרבן לתורה: