זכר ישעיהו (רמב"ם) צ

ובדרך פלפול יפה אמרתי טעמא דמילתא בדינו של רבינו דגם פילגשים בכלל. והנה הא מילתא דפשיטא דאע"פ שאסור ליקח יותר מי"ח נשים מ"מ אם עבר וקידש הקידושין תופסין דלא מצינו זה להלכה בשום מקום בחייבי לאווין. ועוד זכר לדבר מדכתיב גבי שלמה ויהי' לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים וגו'. הרי כי בשבע מאות היו תופסין קידושין. ולכאורה קשיא מזה ארבא דסבר בפ"ק דתמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ לא יהיו תופסין הקידושין. אך יש לתרץ גם בזה כמו דמשני על תורם מן הרעה אם אינו קדוש נשיאות חטא למה. וה"נ כאן דכתיב ולא יסור לבבו. ואם קידושין אין כאן גם הסרת לב ליכא. ואמנם לפי מה דסבר רבינו דגם פילגשים בכלל המנין ואם ירבה בהם יש ג"כ הסרת לב הרי דאף אי לא תפסי קידושין מ"מ שייך ולא יסור לבבו. דלא גרע מפילגש. וא"כ הדק"ל לרבא לא יהיו קידושין תופסין. אך י"ל דהיא הנותנת דאי נימא דאיסורא איכא אף בלא קידושין שוב ליכא בהקידושין גרידא איסור. ולא שייך בזה כל מלתא כו'. ובשלמא התם בתמורה פריך מאלמנה לכה"ג שפיר אף דרבא גופי' סבר קידש אינו לוקה. מ"מ מודה אי בעל אח"כ לוקה אף על הקידושין (קידושין דף ע"ח) הרי דלמפרע איכא בקידושין גופייהו איסורא. משא"כ בנ"ד גבי מלך דליכא איסורא רק בהבעילה (כמ"ש רבינו בסמוך עיי"ש בכ"מ ומש"ש) לכן שפיר הקידושין תופסין כשקידש יותר מן י"ח נשים. וכמו דמשמע פשטא דקרא גבי שלמה לעיל ונשוב לענינינו:

והנה בפ' האיש מקדש פליגי אביי ורבא בקידושין שאין מסורין לביאה אביי סבר הוי קידושין ורבא אמר לא הוי קידושין. וביארו שם בתוס' אע"ג דלכאורה כל חייבי לאוין הם קשאמס"ל. וביארו דקשאמס"ל הוא רק שאיסור הביאה בא ע"י קידושין. והיינו היכא שקידש א' משתי אחיות וכו'. אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה עכ"ל. ועיי"ש בחידושי גמרא מה שפלפלתי היטב בזה בס"ד ומעתה נחזה אנן בנ"ד גבי מלך אי הי' מותר בפילגשים ורק בנשים ע"י קידושין נאסר ביותר מי"ח. א"כ היכא משכחת לה כלל שאם קידש יותר שיהיו הקידושין תופסין הא אינם קידושין מטעם אחר הואיל דהוי קשאמס"ל (אע"ג דאנן פסקינן כאביי מ"מ מוכח מדלא פריך מזה אדרבא וז"פ) דאיסור הביאה שאח"כ הוא רק ע"י הקידושין. דאלו בלא קידושין לא היתה רק פילגש (כשיטת רבינו דפילגש בלא קידושין) והיתה מותרת לו. א"ו דאפי' בפילגש אסורה לו. ואז שוב לא נקראין קדושין שאמס"ל דאף בלא הקידושין הי' אסור בה בתורת פילגש:

ומן המבואר אתי נמי שפיר מה שהעיר בסמוך הכ"מ על רבינו למה כתב דוקא ואם הוסיף ובעלה לוקה. דלמא על קידושין גרידא מילקי. וכמו דפסק דאף בפילגש מילקי אף על גב דלית בה קדושין כמ"ש רבינו לקמן. מ"מ מילקי על הבעילה גרידא ה"נ יהי' לוקה על הקידושין לבד ג"כ זהו כוונת הכ"מ ועי' בדבריו שאינם מדוקדקין כ"כ). אכן לפי מ"ש א"ש דאי נימא דבהקדושין גרידא איכא ג"כ האיסור לאו. שוב יקשה לרבא אמאי תפסי הקידושין (ואע"ג שעדיין אין הענין מוכרע אי אנן פסקינן בזה כרבא דלא מהני. מ"מ אמאי לא מוקי הש"ס התם בתמורה דפלוגתייהו בהכי עיי"ש). הא א"ר לא תיעבד. א"ו דבהקדושין ליכא איסורא רק בהבעילה שאח"כ. וגם בזה יתחזק עוד יותר דינו של רבינו דאף בפילגש אסור ביותר מי"ח. דאי דוקא באשה ע"י קידושין שוב הדק"ל דלא יהיו תופסין משום כל מלתא דא"ר וכו' דנהי דבהקדושין גרידא ליכא איסורא. מ"מ הרי מצטרפין שילקה לכשיבעל אח"כ. ורק הם גורמין האיסור דבלא קידושין היה מותר משום דאינה רק פילגש. א"ו דגם בפילגש אסור. כל זה העליתי דרך פלפול נחמד לתלמידים נבונים ואף כי ענין זה הוא נידש לרבים. מ"מ הנה מה שהערתי בזה מענין קידושין שאמס"ל חדית היא לן. ב ובהא דכתב רבינו ויש א לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש. למד זה מהא דאמרו באבישג שהתירו לייחד ולא התירו לגרש עי' בכ"מ. והקשה הלח"מ הרי כבר פי' מהעשר פילגשי' אחר שבא עליהן אבשלום והוי כאלו גירש. וא"כ הי' יכול ליקח את אבישג. ותי' כיון דהפלגשים היו צרורות ולא היו יכולות להנשא לאחר הוי כאלו עדיין אגידי בי' ולהכי הוי עדיין פילגשיו ואינו יכול לישא אחרת עכ"ל. ותמהני עליו מאד א"כ לפי סברא זו לא יועיל גירושין כלל כיון דפסקינן דגם בכל מקום אין נושאין אלמנתו ולא גרושתו של מלך (עי' לעיל פ"ב ה"ב. ובלח"מ שם דהכי מפורש בירושלמי). והרי היא גלמודה מאיש עד יום מותה. וא"כ לסברת הלח"מ הרי אגידא בי' אף אחר שגירשה והאיך כתב רבינו דכשגירש אחת מותר באחרת תחתיה. ולכאורה אפשר לתרץ קושיית הלח"מ דאולי אחר שפירש מהעשר פילגשים לקח אח"כ אחרות תחתיהן ונתמלאו כל הסך עוד קודם שבאה לו אבישג. אכן יותר נראה לענ"ד לומר דלענין זה היינו כשיגרש אחת יש הבדל בין אשתו גמורה ובין פילגשו. דבאשתו אע"פ דגם אח"כ היא אסורה לכל העולם מ"מ הועילו הגירושין להפקיעה מחומר איסור אשת איש והגט כורת כמיתה ופעולה אלימתא היא. ולכן חשבינן שהוציא זו מביתו ולוקח אחרת תחתיה. משא"כ בפילגש דבלא"ה הרי היא בלא קידושין ובמה מינכרה עשייתו מה שמוציאה מביתו. דנתינת גט לית בה רק שמוציאה מרשותו (וכעין שמצינו גירושין בב"נ אם פרע ראשה בשוק). וכיון דאף אח"כ עדיין אסורה לעלמא כמקודם שפיר אין זה גירושין שיהי' ניתר עי"ז ליקח אחרת תחתיה. וסברא זו נכונה לענ"ד ולק"מ קושיית הלח"מ. דהא אלו העשרה נשים פילגשים היו ולא שייך בהו גירושין לענין זה כיון דגם אח"כ אסורין לעלמא כמקודם (ופשיטא דאף פילגש מלך אסורה להדיוט לעולם כדקאמר הש"ס באבישג דאסורה לאדוניה ואע"ג דאבישג הייתה משמשתו סתם. ומשום אין משתמשין בשרביטו של מלך ומכ"ש פילגשו וז"פ):

ובדברי הש"ס הנ"ל יש לדקדק בהא דקאמר בא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש ומאי ראיה היא זו לכל העולם. דלמא רק גבי מלך קשה גירושין לפי שגרושתו היא' צרורה עד יום מותה והרי היא בכבלי העיגון כל ימיה משא"כ גירושין דעלמא באיש הדיוט דלמא קיל הוא. וי"ל בדוחק כיון שפירש מהם בזקנותו ובלא"ה היו צרורות כל ימיהם ואעפ"כ הי' קשה גירושין. ועדיין צ"ע:

והנה לכאורה יש לדקדק כיון דגרושת מלך אסורה להנשא לעולם א"כ לא יהי' לה כתובה. דלא שייך בה לכשתנשאי לאחר תטלי כתובתיך שכך היו כותבין בשטר כתובה וכדאמרינן בכתובות (דף נ"ג) לענין ארוסה. והרא"ש ר"פ נערה כתב מטעם זה לענין קטלנית שהי' מן הדין שלא יהי' לה כתובה מהשני לולי דמ"מ אין כופין להוציא. וא"כ הכא באלמנת וגרושת מלך פשיטא דכופין להוציא משום כבודו של מלך. א"כ לא יהי' לה כתובה דלא שייך לכשתנשאי לאחר וכו' (ובמ"א ביארנו דברי הרא"ש הנ"ל). וכ"ת דלמא אה"נ דאין לה כתובה. הלא רבינו כתב לקמן בפ"ד מפורש דנשים הם בכתובה וקידושין ופילגשים בלא כתובה וקידושין ובמלך איירי. וכן יקשה לפי' רש"י דגרס בגמרא ופילגשים בקידושין בלא כתובה. א"כ לדידי' מאי חילוק יש גבי מלך בין אשה לפילגש. אך כל זה לק"מ דאטו גזה"כ הוא לכתוב כך בנוסח הכתובה דלמא גבי מלך לא הי' כתוב כלל בכתובה שלו זה הנוסח וז"פ. ובמק"א נרחיב הדבור שנית בהך דינא דכתובה:

אך הא קשיא לכאורה מצי כלל המלך לגרשה בגט כיון דעיקרו של גט הוא הרי את מותרת לכל אדם.