זכר ישעיהו (רמב"ם) ט

אל כל אנשי העיר ההיא אשר כולם יהיו מערבין לדבר מצוה ההיא ללכת לירושלים נערים וזקנים יחדיו לשמוע שם תקיעת שופר ולכן שפיר נקראת יכולה ע"י עירוב. דכאן עשיית העירוב אורחי' הוא לכל אנשי העיר מפני אותה דבר מצוה שכולם חייבים בה במצות שופר:

כן הוא לחד גיסא. ואמנם הלא מהאי טעמא גופי' שוב נכריח ההיפך דאם היא תהי' נקראת בזה יכולה לבא הרי תהי' נדונית כירושלים. ותהי' מותרת לתקוע בפ"ע. ושוב לא יהי' לה דבר מצוה ללכת בשביל זה לירושלים לשמיעת שופר. והואיל שלא יהי' להן דבר מצוה זו דתקיעת שופר שוב אין כאן סבה להעירוב. ונמצא אשר הדין הלז חוזר חלילה וכל הכרעה היא מחייבת ההיפוך. דאם נאמר דנקראת יכולה לבא ע"י עירוב. בע"כ הטעם דמערבין לדבר מצוה של שמיעת שופר ללכת לירושלים. והואיל שנקראת יכולה לבא תוכל לתקוע בפ"ע ושוב אין כאן דבר מצוה ואין סבה להעירוב. ותו אינה יכולה לבא. וזאת היתה שאלת ר' יונה האיך לדיינו דייני להאי דינא:

והנה האחרונים נסתפקו אי רשאי לשוט בנהר להתפלל בעשרה. ולכאורה יש להביא ראיה מהכא דאמרינן דמפסיק נהרא הוי אינה יכולה לבא. כלומר דא"א לבא בשבת ויו"ט דאסור לשוט בנהר. ואע"ג דלדבר מצוה הוא כדי לשמוע שופר בירושלים. הרי מוכח דלדבר מצוה אסור לשוט בנהר. ואמנם עפ"י דרך פלפול הנ"ל שביארתי לענין עירוב נאמר גם הכא דחזר הדין. דאם יהי' רשאי לשוט בנהר א"כ יוכלו לתקוע בפ"ע ושוב אין כאן דבר מצוה. ולכן שפיר נקרא אינה יכולה לבא היכא דמפסיק נהרא ודוק:

הלכות אישות פרק תשיעי הלכה ג'. אמר לשתי אחיות הרי אחת מכן מקודשת וכו' כולן צריכות גט וכו' שהקדושין תופסין אע"פ שא"א לו לבא על אחת מהן כן מסיק הש"ס דהלכה כאביי ביע"ל קג"ם. ויש לי בהאי ענינא קצת אריכות דברים נחמדים בפ"ב דקדושין איתמר קדושין שאינן מסורין לביאה אביי אמר הוי קידושין ורבא אמר וכו' עיי"ש בסוגיא. ורבא יהיב בזה טעמא למתני' דתני המקדש אשה ובתה וכו' אינן מקודשות. וע"כ דאמר אחת מכם והם אינן מקודשות מטעם דהוי קשאמס"ל. והנה לעיל קאמר הש"ס טעמא אחרינא למתני' משום דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. ואמנם לפי מה שמצינו בעירובין (דף נ') דשמואל לא סבר להך כללא דכל שאינו בזה אחר זה וכו'. הנה ע"כ סבר שמואל כרבא דקשאמס"ל לא הוי קידושין דאל"כ האיך יפרנס שמואל למתני' דילן. ועי' שכ"כ א"ז בפני יהושע. והנה נבאר מקודם אמיתת הסברא דקשאמס"ל ואח"כ נשוב לפרכא אדשמואל בדרך פלפול נחמד:

א הנה רש"י פי' דכתיב ובעלה. ובעינן שיהיה ראוי לביאה. והקשו התוס' דהא חייבי לאוין נמי אינם ראוין לביאה ותפסי בהו קידושין. וניחא להו לפרש דקשאמס"ל כלומר שאיסור הביאה ע"י קידושין. והיינו היכא שקידש אחת משתי אחיות בסתם שמקודם הקידושין היתה כל אחת מהן מותרת. ועכשיו ע"י הקידושין נאסרו שתיהן אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין עכ"ל. ודבריהם מתקבלים ונכונים מאד ואמנם הגאון בעל ספר המקנה נתלבט בסברתם והקשה א"כ הלא רבא גופי' ס"ל בכל חייבי לאוין בעל ולא קידש אינו לוקה. הרי דליכא לאיסור לאו רק כשקידש קודם שבעל. נמצא דרק הקידושין גורמים להאיסור ושוב להוי קשאמס"ל. גם בכל חייבי לאוין. ותירץ דבכל ח"ל גם קודם הקידושין היא עליו באיסור לאו רק שאינו לוקה עיי"ש בדבריו ודוחק [גם יש לפקפק הא גם בנ"ד אף קודם הקידושין היתה עליו עכ"פ באיסור פנויה]:

(אמיתת הסברא של קשאמס"ל) וכד מעיינינן שפיר לק"מ דהכי הוא אמיתת כוונתם דקשאמס"ל הם רק היכא אשר אופן קידושין אלו גורם איסור הביאה. ולכן אינם קידושין לפי שהי' בידו לקדש בפשיטות כראוי. כגון קידש אחת משתי אחיות נקרא קשאמס"ל. דהא בלעדי אופן קידושין כאלו הי' יכול לקדש מפורש כדינא להורות על אחת מהם. אבל הוא הואיל שלא פירש איזה מהם. הרי מין קידושין כאלו גורם את איסור ביאה ולכן אינם קידושין. לפי שאנו רואים אשר החסרון הוא בעצם אופן הקידושין ורק הם גרמו האיסור ביאה. כי לולי קידושין כאלו הי' ביכלתו לנשאה ע"י קידושין נכונים. רק בכה"ג נקראו קשאמס"ל משא"כ בחייבי לאוין נהי דהאיסור מלקות מסתעף רק ע"י הקידושין. מ"מ איך שייך לקרות זאת קשאמס"ל. הא עצם הקידושין הוא כדינא ואין כאן אופן חדש. והוא אינו יכול לנשאה ולבא עליה בשום גווני. ואף אי נימא בעל ולא קידש אינו לוקה. מ"מ הא עכ"פ ביאה שאחר קידושין לא משכחת גבייהו בשום פנים. והואיל דלאו קידושין אלו גרמו לאיסור ביאה רק בכלל כל ענין קידושין. הלכך לא נקרא זאת קשאמס"ל:

(ומתורץ קושיות עפי"ז) ובהכי ניחא נמי לקושייתו בס' הפלאה ר"פ אלו נערות שהקשה אי נימא דנתינה אינה אסורה מן התורה רק ע"י קידושין ובלא"ה מותרת. א"כ איך חלין הקידושין למ"ד קשאמס"ל אין קידושין. ולפי מה שביארתי לק"מ דזה אינו דומה לנ"ד. הואיל דגבי נתינה כל מיני קידושין בכלל הנה לעולם יגרמו איסור ביאה אח"כ:

(קושי' וא"ש כנ"ל) ועי' בפרק יש נוחלין (דף קי"ב) ולא תסוב נחלה וכו' לעבור בלאו ועשה. ויש לדקדק לכאורה הא גם כאן רק הקידושין גרמו האיסור לאו ועשה שהוא יורש אותה ע"י הקידושין. וא"כ יהיו כמו קשאמס"ל אינן קידושין לרבא. ולפמ"ש א"ש כיון דבכל אופן קידושין יש איסור זה. אך התם בלא"ה לק"מ שאין שם איסור כלל על הביאה אח"כ. דהאיסור הוא רק בהנישואין. דבמסרה האב לשלוחי הבעל כבר הוא זוכה בירושתה אפי' לא בא עליה. ואולי אפי' בעודה ארוסה. עי' ר"פ הכותב מתני' כמ"ד ירושת הבעל מה"ת ואע"ג דמוקמינן בארוסה ואכ"מ]:

(קושיא וא"ש כנ"ל). ובפ' השולח גבי מי שחציו עבד וחציו ב"ח קא בעי הש"ס (דף מ"ג) חצי עבד וחב"ח שקידש בת חורין מהו ת"ש המית וכו' אלא אמר רבא וכו' וגם בזה הלא יקשה לכאורה לרבא גופי' לשיטתי' אמאי לא השיב בפשיטות דאין הקידושין תופסין לפי שהם קשאמס"ל שאסור אח"כ לבא עליה מטעם דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש. וכמ"ש התוס' לעיל בתחלת הסוגיא. וגם הכא רק ע"י הקידושין אסור לבא עליה אבל בלא"ה ליכא רק איסור פנויה [ונהי דבישראל עדיין איכא איסור משום עבד מ"מ אכתי בנתינה וממזרת ליכא שום איסור כשיבא עליה בלא קידושין וכמש"ש התוס' עיי"ש] וא"כ הרי הן קשאמס"ל. כן יקשה לכאורה. אבל לפי מה שביארתי לק"מ. כיון דהאיש הזה שהוא ח"ע וחב"ח הלא לא נאסר בבת חורין זו ע"י מין קידושין אלו דוקא. דהא הקידושין הם סתמא כדינא. ואין לו אופן קידושין אחרים שיהיה רשאי לבא עליה אח"כ. ולכן אין זה בכלל קשאמס"ל וכמ"ש:

ובהא דקא בעי הש"ס בפ"ק דקידושין (דף יו"ד) תחלת ביאה קונה וכו' ונ"מ לכה"ג דקא קני בתולה בביאה. ופירשו המפרשים אי רשאי כה"ג לקדש בביאה.