זכר ישעיהו (רמב"ם) פב

(אמיתת הסברא) ברם כד מעיינינן שפיר עפ"י עומק הסברא נימא ברירא דמלתא דלא שייך לומר בזה שאלה בבעלים מצד מה שהעבד הנשאל הוא במקום הבעלים. דהנה עיקר ענין שאלה בבעלים הוא רק שהבעלים יהיו עם השומר באיזה מלאכה היינו שיהיה נשאל למלאכתו. אבל כשהבעלים הם עם השומר סתם ולא עמו במלאכתו אזי לא נקרא זה שאלה בבעלים כמבואר זה בענין. ולפי הצעה זו מבואר מאד דאין ענין שאלה בבעלים כשנשאל העבד גרידא. דהא שמצינו האומר לעבדו צא והשאל לי עם פרתי יד עבד כיד רבו. היינו כשהדבר הנשאל הוא חפץ אחר:

וחוץ לזה גם העבד הוא עם השואל במלאכתו ששלח אותו רבו בתורת שאלה בבעלים אז שפיר העבד הוא במקום הבעלים וחשיב כאלו רבו עושה מלאכה אצל השואל. משא"כ בנ"ד שהעבד גופיה הוא עצמו החפץ הנשאל הרי כל מלאכתו שהוא עושה אצל השואל הוא רק בתורת החפץ הנשאל ולא בתורת בעלים. שהרי אינו מוסיף עבודה כלל במקום הבעלים. והלא אפי' היכא שהמשאיל הלך לראות שלא יטענו על בהמתו ביותר לא חשיב זה שאילה בבעלים לפי שאינו עושה רק לצורך בהמתו ולא מחמת שהשאיל א"ע להשואל. ק"ו בנ"ד שהעבד אינו עושה מלאכה כלל בתורת בעלים וכל מעשהו הוא רק בבחינת החפץ שנשאל. וזאת שהוא חד גופא ולא יכול למנתק מעצמו הנה אין זה מטיל עליו ענין שמירה בבעלים. כן נראה לענ"ד והדברים ברורים מאד ונדבר עוד להלן מזה. (ועי' מ"ש ה' שו"פ פ"ג ה"א):

הלכות שאלה ופקדון פרק שני הלכה ז'. השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה הרי זה שאילה בבעלים. ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים. ע"כ. ויש להעיר בזה איזה פרטים:

(דברי הכ"מ אינם מובנים) א לפי שדברי הכסף משנה בכאן צריכין הבנה אמרתי להעתיקם וז"ל. או שותפין וכו' כתב ה"ה נראית הכוונה ששאלו האחד מחבירו אבל תמהתי על לשון שותפין וכו' ואני אומר שנ"ל דהכי פירושו שותפין ששאל אחד מחבירו הוי שאלה בבעלים שהרי בעל הדבר כשאול עמו במלאכתו הוא. ואם אמר השותף השאילני היום ואשאילך למחר. כלומר אם לא היה להם שותפות אלא זה שאמר לו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים כמו שנתבאר בפ"י ה' שכירות. וה"ה כתב שדעת רבינו אפילו שאחד שאל מחבירו קרוי שאלה בבעלים שכל אחד מהשותפין שאול לחבירו בעסק השותפות. ולזה נקיט שותפין דוקא. ומ"ש ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים י"ל שכשאמר השותף למחר גילה בדעתו שהיום לא יהי' עמו בשום מלאכה עכ"ל ה"ה. כל אלו דברי הכ"מ כצורתן. ויש להתפלא לכאורה מה שהביא אח"כ וה"ה כתב שדעת רבינו אפילו שאחד וכו' והלא לא נכתב זה כלל כאן בדברי ה"ה. ועוד דמתחילת דבריו הביא בשם ה"ה איפכא שביאר דברי רבינו ששניהם שאלו זה מזה:

(ביאור האמיתי) ועמדתי על אמיתת הדבר בהשיגי ספרי הרמב"ם שנדפסו בווינעצא שנת ש"י ע"י המוהר"ם פאדווע (עי' תשובת רמ"א סי' יו"ד) עם הגהותיו באיזה מקומות ודפוס זה היה למראה עיני הכ"מ ואליו היינו להמוהר"ם פאדווע נתכוון הכ"מ בהזכירו לפעמים הרב המגיה (עי' פט"ו מגזילה דין מ'. פ"ו מרוצח דין יו"ד. ובה' מכירה פכ"ב דין ו' ובספ"ו וברפ"ט משכנים. וכל מה שהביא במקומות אלו בשם הרב המגיה ראיתי כן נדפס בדפוס הנ"ל בגליון. בשם הפאדווע) וכמו כן גם כאן מה שהזכיר הכ"מ וה"ה כתב שדעת רבינו וכו'. היינו הראשי תיבות של והרב המגיה ולא הרב המגיד. וכן ראיתי באמת בדפוס הנ"ל שנכתבו בגליון אלו הדברים שהעתיק הכ"מ:

ב והנה בביאור הך דינא של רבינו נראה יפה כמ"ש הרב המגיה הנ"ל ותוכן דבריו דלענין בבא דרישא להיות שאילה בבעלים שפיר הוי אפילו כששאל רק האחד מן חבירו אבל העיקר דנקיט ששאלו זה מזה בשביל סיפא דמלתא דאם אמר השותף לחבירו השאילני היום וכו' אינה שאלה בבעלים. דכאן בעינן דוקא ששאלו זה מזה. דרק ע"י שאמר השאילני היום ואשאלך למחר גלה בדעתו שהיום לא יהי' עמו בשום מלאכה וזאת היא הרבותא דע"י כך מיגרע גרע כח השאילה בבעלים שהם זה לזה ע"י השותפות כך הוא ברור כוונת רבינו. ויפלא מאד על הטור והמחבר (סי' שמ"ו) ששינו בלשון רבינו ועיקר הרבותא הלזו השמיטו שכתבו סתם שותפין ששאל אחד מהם מחבירו. (דלא בעינן דוקא זה מזה וכנ"ל) הוי שאלה בבעלים. האומר לחבירו השאילני היום וכו' אינה שאילה בבעלים ע"כ. ולפי ביאורינו הוי להו העיקר לומר בסיפא בזה הלשון ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום וכו' אינה שאילה בבעלים אעפ"י שהם שותפין. ומטעם סברא הנ"ל דבאומרו ואשאילך למחר גלה דעתו שהיום לא יהי' עמו במלאכה וע"ז מפקיע על היום הזה שאילת הבעלים שביניהם שעל ידי השותפות:

איברא דתקשה על סברא זו. התינח כשאירע החיוב על הראשון ששאל היום אז שפיר לא מיפטר א"ע מכח שאילה בבעלים הואיל שהבטיח להשני ואשאילך למחר וכמ"ש. אבל מה נאמר כשאירע החיוב אצל השני ששאל מחר הלא אז כבר עבר יום אתמול והוא עתה ככל שותף דעלמא ששאל מחבירו ואמאי לא יהיה נפטר מטעם שאילה בבעלים. אך י"ל דלמא אה"נ דהשני פטור א"נ אפשר לומר כמו שהראשון הוציא את השני חפשי על היום דהיום שלא יהי' לו דין שאילה בבעלים כמו כן הוא מתנה בשביל עצמו נגד זה על יום דלמחר ואין להאריך:

(מוצא הדין) ואמנם לבאר מוצא הדבר מהיכן הוציא רבינו דברים אלו נראה לענ"ד שהוא ביאר דברי הש"ס דפרק חזקת הבתים (דף מ"ג ע"ב) דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זע"ז ונעשים שומרי שכר זה לזה ופריך הגמרא בתר הכי ואמאי שמירה בבעלים היא אר"פ דאמר לי' שמור לי היום ואשמור לך למחר. ופירשו שם הקדמונים. דכל ענין השמירה ההיא היינו על איזה דבר מהשותפות שהוא בודאי שמירה בבעלים הואיל דממילא מוטלת השמירה על כל אחד מהשותפים. ורק כשאמר שמור לי היום וכו' נסתלק מאותו דבר השותפות חובת השמירה משאר השותפין ולכן הוי ש"ש. כן פירשו שם. אבל רבינו לא הוי ניחא לי' לפרש הכי חדא דא"כ מאי קמ"ל שמואל מתני' היא שמור לי ואשמור לך ש"ש ומוקי לה הש"ס באומר שמור לי היום וכו' וכמו שהקשו הכי התוס'. ותו דלישנא דאמר שמואל לא משמע הכי דקאמר ונעשים שומרי שכר זה לזה ואי כוונתו על דבר השותפות גופי' הי' לו לומר והן שומרי שכר זה לזה. הואיל שהן ממילא שומרי שכר על אותו דבר השותפות כשנשתתפו. אבל לשון ונעשין משמע שהן יכולין להיות נעשין ש"ש על איזה דבר אחר (איברא דבהרשב"ם נראה שהיה לו גירסא ונעשין כשומרי שכר דשפיר משמע דעל דבר השותפות קאי) וזהו דקדוק עצום. לזאת הוטב יותר בעיני רבינו לפרש דכוונת הגמרא הוא ונעשין ש"ש זל"ז היינו באם שהפקידו זל"ז איזה חפץ אחר שלא משל שותפות וקמ"ל דלא הוי שמירה בבעלים. ומקשה הש"ס ואמאי הא הוא שמירה בבעלים דהא יש ביניהם עסק שותפות ונשאלין זה לזה. ומשני ר"פ דא"ל שמור לי היום וכו'. דעיי"ז מיגרע גרע כח השמירה בבעלים אשר ביניהם ע"י השותפות וכמ"ש. והיינו הך דינא של רבינו: