זכר ישעיהו (רמב"ם) סו

חובת מעשר שיצטרפו בגורן אחר. כל זה מבואר מתוך הענין ובפי' רש"י:

וקשיא לי בדברי הגמרא דטרח ליישב הך ברייתא דתניא היו לו י"ט טלאים לא יאמר וכו' אלא כונסן לדיר וכו' והשאר פטורין ותרגמא ר"ה בר סחורה בריגלא בדיר שיש לו ב' פתחים וכו' ורנב"י משבח לי' ואמר זכאי אימי' דר"ה בר סחורה דשני לשמעתתא. ומה כל הדוחק הלזה לכנס בשני פתחים. הא מצינו ליישב בפשיטות דהא דקאמר והשאר פטורין כגון שהוא בגורן האחרון דלא מצי עוד להצטרף חדש וישן. וכי תימא א"כ מאי קמ"ל פשיטא. בזה איכא למימר דטובא קמ"ל רישא דמלתא. דאפילו בכה"ג אינו רשאי לברור עשרה ויטול אחד והשאר פטורין. אע"ג דלאו מידי עביד. דהא סוף סוף יהיו התשעה פטורין דלא חזי לאצטרופי לשנה הבאה מ"מ אסור לו לעשות כן מטעם דאינו יכול לברור הכחושים. ומברייתא קמא לא ידעינן זה דהתם יש שני טעמים. חדא שלא יברור הכחושים. ועוד כדי לקבוע גם הנשארים בחובת מעשר. משא"כ כשהוא בגורן האחרון תו ליכא לטעם השני. ומדלא משני הש"ס הכי ש"מ דבכה"ג באמת א"צ להכניסן כולם לדיר. והיינו משום דטעם השני עיקר. כדי להכניסן בחובת מעשר שהדיר קובע. ולכן כשלא יהיו נשארים רק תשעה. ולשנה חדשה לא יצטרפו. הרי סוף סוף לא יוכלו להתעשר אח"כ ע"כ אינו מחוייב להכניסן. כן יש להוכיח לכאורה. אבל סתמא דשמעתא לא משמע הכי. אלא דבכל ענין צריך להכניס כולן ואינו רשאי לברור עשרה. אי משום דאינו יכול לברור הכחושים. או משום שמוטל על כולם להתעשר וכל חד יהי' חזי לצאת בעשירי. והא דלא משני הש"ס דהברייתא קמ"ל הך רבותא. ולעולם בגורן אחרון איירי ומש"ה השאר פטורין. אפשר משום דלישנא דנקיט בברייתא תשעה עשר טלאים משמע טפי כדמתרגם ר"ה בר סחורה בשני פתחים. ומדברי רבינו לא מבואר הענין. אם בכל גווני מחוייב הוא להכניס כולם לדיר אפי' בגורן האחרון אע"ג דלא חזי לאיצטרופי הנשאר פחות מעשרה או לא:

הלכות שגגות פרק אחד עשר הלכה ב'. יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה. וא"ת והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת. מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו. אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק. ע"כ. ועי' בה' פסולי המוקדשין פ"ז ה"י ובכ"מ ובלח"מ ומה שכתבתי שם. וממה שנוגע כאן לדינו של רבינו יש לי להעיר קצת כפי שאבאר:

(תי' לקו' התוס') א הנה סברת רבינו מכרעת בעצמותה שהיא עפ"י הדעת הישרה. וכן ביארתי לעיל שם דרק משום תיקונא גברא הותר בזה להביא קדשים לבית הפסול. שהרי חטאת זו נשרפת. ועפ"ז מיושב נכון קושיית התוס' דגיטין (דף כ"ח ע"ב) בהא ששנינו השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין בחזקת שהוא קיים. ומוקמינן לזה בגמרא בחטאת העוף. ואצטריך לאשמעינן דסד"א מספיקא לא ליעול חולין לעזרה. (ונראה דלישנא חולין בעזרה לאו דוקא אלא כלומר חטאת שמתו בעליה) והקשו התוס' והלא חטאת העוף באה על הספק ותירצו דאדם עצמו בדין הוא שמביא על הספק כדי לפטור עצמו. אבל הכא לשליח אין להביא חולין לעזרה מספק ותירוצם דחוק דמנ"ל לחלק בכך. ונדבר להלן עוד מזה. ותו דהא כאן ג"כ אין זה חולין בעזרה רק חטאת שמתו בעליה דהאיסור על הכהן להקריב. וגם כשמביא בעצמו חטאת ספק עיקר האיסור הוא בעבודת הכהן. אמנם לשיטת רבינו לק"מ קושיית התוס'. כיון דאין מביאין חטאת העוף על הספק רק במחוסרי כפרה. ובמתני' סתמא קתני השולח חטאתו וכו' ואף באינו מחוסרי כפרה כגון בשבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו:

(קושיא) ב ואמנם קשיא לי על דין חדש הלז שהמציא רבינו. מהא דפסקינן (ה' מחוסרי כפרה ספ"ג) הטומטום ואנדרוגינוס מטמאין באודם כנשים ובלובן כאנשים וטומאתן בספק. לפיכך אם הי' אחד מהם בעל ג' ראיות וכו' מביאין קרבן ואינו נאכל עכ"ל. הרי שכתב דגם הטומטום שהוא ספק זב או זבה מביא חטאת העוף על הספק וקשיא לי אמאי הא בטומטום אין נ"מ במה שהוא מחוסר כפרה. דאף כשהוא טהור גמור אסור הוא לאכול תרומה וקדשים מטעם ספק ערל (עי' ה' תרומות פ"ז הי"א וה' מעשה הקרבנות פ"י דין ט') וא"כ למה יכול הוא להביא חטאת העוף על הספק. ואין לומר דמ"מ מביא הוא החטאת העוף דשמא יהי' נקרע ויוכל לאכול קדשים בין שיהי' נקבה בין שיהי' זכר וימול א"ע. זה אינו. דכיון דבלא"ה לא יאכל בקדשים רק כשיהי' נקרע. הרי מוטב יותר שיביא גם אז חטאתו. דאז יתברר ספיקו אם יש עליו חיוב חטאת או לא. אלא ודאי דזה, שהוא מביא חטאת עוף הוא מחמת הספק חיוב בקרבן ולא משום שיאכל בקדשים. וא"כ האיך כתב רבינו הכא שאין מביאין חטאת העוף על הספק רק מחוסרי כפרה כדי שיאכלו בקדשים:

והנה הך דינא דהטומטום מביא חטאת העוף על הספק. יקשה ג"כ על דברי התוס' דגיטין הנ"ל שכתבו דלא מביא חטאת העוף על הספק רק להאדם בעצמו. אבל השליח אינו יכול להביאו. והרי אנו רואין דגם הטומטום מביא חטאת העוף שעל הספק ואעפ"י שהוא אינו יכול להביא קרבנותיו בעצמו מחמת ספק ערל כנ"ל. ובע"כ נימא שהוא שולח ע"י אחר וכמו שאמרו הערל והטמא משלחין קרבנותם. ואעפ"כ הוא מביא חטאת העוף על הספק ואפילו ע"י שליח:

ואמנם אי משום הא אין להקשות מכאן על התוס' דזה שכתב רבינו לפיכך אם הי' אחד מהן זב וכו' מביאין קרבן ואינו נאכל. זה הוא לשון רבינו שהוסיף מעצמו ביאור בדברי המשנה דזבחים ששנינו וטומאתן בספק. ופי' רבינו דהיינו לענין שמביא חטאת העוף על הספק זיבה. אבל התוס' אינם משועבדים לומר כן ולדידהו זה ששנינו וטומאתן בספק הוה, רק לענין טומאת מקדש וקדשיו אבל לא לענין קרבן שאין הטומטום יכול להביא קרבנו מספק הואיל שהוא מוכרח לשלוח ע"י שליח. אכן על רבינו שפיר קשיא מדידי' אדידי' איך כתב דטומטום מביא חטאת העוף הבאה על הספק הא סוף סוף לא יוכל לאכול קדשים משום ספק ערל. ובע"כ נאמר דאגב שיטפי' דלישנא כייל אהדדי טומטום עם אנדרוגינוס גם לענין הספק חטאת:

ג וראיתי במשנה דהאשה שיש עליה ספק ה' לידות וכו'. (ספ"ק דכריתות ופ"ד דטהרות) איך כל המפרשים רש"י והר"ש והרא"ש וכן הרשב"ם בפ' גט פשוט כולם פה אחד אמרו דהא שהתירו להביא חטאת העוף על הספק הוא רק בקושי כדי שתהא מותרת בקדשים. הרי שכל אלה הנביאים מתנבאים בסגנון אחד כסברת רבינו שהותר חטאת העוף ספק רק, במחו"כ להאכילם בקדשים. אמנם מהך ענינא נראה לכאורה סתירה לזה. דהנה אמרינן התם ספ"ק דכריתות האשה שיש עליה חמש לידות ודאין וחמש לידות ספק מביאה ב' קינין אחת על הודאי ואחת על הספק. של ודאי נאכלת ושל ספק אינה נאכלת. של ודאי השאר עליה חובה ושל ספק אין השאר עליה חובה. ועיי"ש בסוגיא. והשתא יקשה הא אמרינן במתני' דכיון שהביאה קרבן אחד