זכר ישעיהו (רמב"ם) ס

היכא דדריש הכא. ה"נ נדרוש גבי חלה ולא לשריפה. ואני תמה על הרב לח"מ איך יעשה העקוב למישור בסיומא דמלתא דפריך ולגמור מינה (ונפרש בהכרח לפי דרכו. כמו דלא דריש לאכלה ולא לשריפה גבי חלה ה"נ לא נדרוש לאכלה ולא לסחורה הכא גבי בכור) ומשני התם עיקר לאכילה (גבי חלה עיקר לאכילה ולא לשריפה) הכא עיקר לשריפה. ולגי' רבינו מאי ענין הכא גבי בכור לשריפה. ובהכרח נדחוק לומר דגם כאן גרס רבינו הכא עיקר לסחורה. אך לא יובן אמאי בבכור עיקר לסחורה הא באמת נותנו לכהן ואין לו אלא טובת הנאה. ואטו לא סגי בלא"ה שיקח מהכהן הטובת הנאה ואמאי קרינן זה עיקרא לסחורה. אך יש לפרש באופן אחר ויבואר בהמשך הענין:

והנה קודם נבא לחקור בנידון שני טעמים אלו ולא לסחורה או ולא לשריפה. הנה קשה לי בין לטעם זה ובין לטעם זה אמאי יפטור לגמרי. נימא דמחוייב הוא לפדות הבהמה עם ולדה מקדושת שביעית שיש לה פדיון ואחר אחרון נתפס ואין קדוש באיסור שביעית רק פירות הראשונים והאחרונים והכא הבהמה היא בהכרח מה שהחליף על פירות הראשונים ויש לזה פדיון ויהא אח"כ חל קדושת בכור על הולד. אך י"ל דקדושת בכור הוא דוקא שיהי' קדוש מרחם ושתהיה קדושה בא מאיליו וכאן הואיל דבשעת לידה פטור לא מהני אף כשיפדה אח"כ ודמיא לגר שנתגייר אחר שנולד בכור בעדרו. וזה ברור לענ"ד ועי' זבחים (דף ט') דאמרינן שחטי' לפסח בשאר ימות השנה שלא לשמו ליהוי כבכור לכל דבר. ומשני בכור נמי וכו'. ולסברא זו שכתבתי אמאי לא משני דבכור בעשן דוקא שיהי' קדושתו מרחם ממש. ולכן אי אפשר שיחול על הפסח קדושת בכור. ויש לתרץ דה"א התם גזרת הכתוב הוא דזה הוא כמו בכור. אבל כאן בנ"ד פשיטא דאף אם יפדה אח"כ עוד לא מצי' שיחול קדושת בכורה הואיל דלא מצי להתקדש מרחם:

וגבי חלה דבעינן למיפטר בשביעית מטעם דאלו מיטמא בת שריפה. היא ליכא להקשות מה בכך הא יוכל אז לפדות. זה לא קשה מידי. דעיסת שביעית הרי היא פירות הראשונים דלא נפסק מקדושתו ע"י פדיון כמ"ש. ומהאי טעמא נמי ניחא גבי עומר בשביעית דאין תקנה ע"י פדיון לחלל הקומץ. אך הא קשיא לימא דהא ששנינו דעיסת שביעית חייבת בחלה איירי כגון שנילושה במי פירות דאינה מקבלת טומאה. דתו ליכא למיחש דאלו מטמאה וכו'. ולכאורה יש להוכיח מכאן עי"ז כאותה שיטה דסבירא דעיסה שנילושה במי פירות פטורה ג"כ מחלה כדעת הירושלמי דאין מי פירות עושין חבור לא לטומאה ולא לחלה (עי' ר"ש פ"ב דחלה) ובין הקדמונים איתא הך מלתא במחלוקת (יו"ד סי' שכ"ט). אך יש לדחות דלק"מ. דהרי באמת אף שנילושה במים הא לעת עתה היא טהורה. אך קושיית הש"ס היא ניחוש לשמא יטמא. וא"כ אפי' היכא שעדיין לא הוכשרה לקבל טומאה אכתי איכא הך חששא שמא יפול עליה מים ואח"כ יארע לה טומאה וז"פ. ועוד נדבר בזה שם בה' בכורים פ"ו עיי"ש:

(קושיות ותירוצים) ב והנה לטעמא דלאכלה ולא לשריפה. יש לכאורה להקשות הא אמרינן בחולין (דף פ"א ע"א) אליבא דר"י אכילת מזבח שמה אכילה. וא"כ איך בעינן למפטר בהמת שביעית מבכורה משום לאכלה ולא לשריפה דצריך להקטיר האימורין (כן פי' רש"י והראב"ד) והא גם אכילת מזבח שמה אכילה. וכה"ג יקשה נמי במנחות לענין העומר בשביעית דקא בעי ג"כ הש"ס לבטלי' משום ולא לשריפה. והא הקומץ נקטר. ובשלמא בחלה שנטמאת שפיר קרינן ולא לשריפה דהרי היא נשרפת באש הדיוט משא"כ הני שנקטרין למזבח. ואין לתרץ דגם בבכור ועומר דאמרינן ולא לשריפה לא קאי על הנקטר למזבח רק משום דאלו מיטמא צריך שריפה. וכמו דאמרינן גבי חלה זה אינו. דהא מסיק הש"ס התם בחלה עיקרה לאכילה הכא בבכור עיקר לשריפה הרי דע"כ אאימורין קאי. אך י"ל הואיל דגבי שביעית כתיב לכם לאכלה הרי דבעינן לכם. ואיך שייך זה על אכילת מזבח שהוא לד' ולא לכם:

תו יש להקשות לטעמא ולא לשריפה דצריך להקטיר האימורין הא אמרינן גבי מעשר בהמה ניחא לי'. לאינש דלתעביד מצוה בממוני' (בכורות דף נ"ח) כלומר בדבר דליכא. חסרון כיס (עי' רע"ב רפ"ג דשקלים) ואף על גב דמפסיד האימורין הנקטרים וע"כ נימא דלא קפדי אמלתא זוטרתא כי האי. וכמ"ש התוס' י"ט וא"כ מה בכך שיהי' לשריפה הא גם תרומה ומעשר שני הם רק לאכילה ולא להפסד ואעפ"כ מידי דלא קפדי אינשי מותר להפסיד. ודין שביעית כדין תרומה (פ"ה מה' שמיטה דין ג'). אך י"ל אע"ג דהתם בבכורות גבי מעש"ב מוכח דלא קפדי אחסרון כיס מהאימורין. מ"מ הכא לענין שביעית דאיסורא היא לא סמכינן על זה דלא קפדי. וכה"ג אמרינן בב"ב (דף נ"ז ע"ב) לענין השותפין שנדרו הנאה זה מזה איכא דקפדי בהעמדה כדי ואיכא דלא קפדי גבי ממונא לקולא גבי איסורי לחומרא עיי"ש. וה"נ נימא כאן באיסור שביעית. ולכן שפיר אסור משום הקטרת האימורין דלשריפה קיימי:

איברא דאכתי קשה מה ששנינו בפ"ח דשביעית אין מביאין מהם קיני זבים וקיני זבות ויולדות ואם הביאו יאכל כנגדן. הרי דאם הביא קדשי בדיעבד רק הואיל דהוי כפורע חוב מדמי שביעית הלכך יאכל כנגדן. וא"כ גם הכא אמאי לא קדוש בבכורה ונימא שיאכל כנגדו או עכ"פ נגד האימורין דנפקי עי"ז מקדושת שביעית. ולכאורה הי' נראה לענ"ד דהא דאמרינן דאם הביא שיאכל כנגדן היינו רק היכא דלא עבר רק משום דפורע חוב בדמי שביעית דשפיר הם קדשי רק אקרקפתא דגברא מנח האיסור על שפרע חובו בד"ש ולכן הוא מתקן זה כשיאכל כנגדן. משא"כ כאן בבכורה דהאיסור הוא משום לאכלה ולא לשריפה נמצא דכל כמה שלא יאכל נגדן לא מצי להקריבן ולשרוף האימורין ונמצא שנדחו ותו אינם חוזרים ונראים אף אחר שיאכל כנגדם. וע"כ הואיל דלא מצי, לתקן ע"י שיאכל כנגדן תו לא קדשי. וקצת יש להביא ראיה לסברא זו דבמס' מע"ש סוף פ"ק איתא שם כלשון המשנה הנ"ל ג"כ לענין מעות מע"ש רק שם הוסיף עוד חטאות ואשמות וז"ל. אין מביאין קני זבים וכו' חטאות ואשמות מדמי מע"ש ואם הביא יאכל כנגדן ע"כ. ויש לדקדק למה השמיט גבי שביעית הך חטאות ואשמות. א"ו דדמי שביעית לא קדשי אלא קני זבים וזבות ויולדות שיש בהם ג"כ חטאות עוף (וקאי רק אחטאות עוף ולא אעולת עוף) שאין מהם הקטרה למזבח כלל רק כולה לאכילת אדם. ואין כאן עברה רק דהוי פורע חוב מד"ש וע"כ יתקן שיאכל כנגדם:

אבל חטאות ואשמות הרי מהם יש הקטרת האמורים למזבח. וע"כ לא קדשי כמו בכור וכמ"ש. אך כל זה הוא שייך רק בדמי שביעית שיש האיסור לאכלה ולא לשריפה משא"כ במעות מע"ש דליכא רק משום פורע חובו. אבל אין שם משום לאכלה ולא לשריפה (ומה"ט בהמת מע"ש חייבת בבכורה ולוקחין זבחי שלמים מכסף מע"ש עי' ה' מע"ש פ"ז הי"ב. ולכן שוין חטאות ואשמות לקני זבין כן נראה לענ"ד לכאורה שוב ראיתי בביאורי הגאון ר"א מווילנא במשנת שביעית שם שדייק הכי למה לא מסיים גם הכא חטאות ואשמות כמו במע"ש. ומשני דפשיטא הוא עיי"ש. ואין זה תי' נראה ומתקבל. אבל מה שכתבתי נראה לכאורה יפה. אבל מה אעשה שרבינו בפ"ו ה' שמיטה דין יו"ד כתב מפורש ג"כ חטאות ואשמות. וז"ל ואין מביאין מהן קני זבין וכו' וחטאות ואשמות. ואם הביא יאכל כנגדן. וא"כ הדק"ל נימא גם הכא שיתחייב בבכורה ויאכל כנגדו ואף אם לא יאכל כנגדו לא עיכב כדמשמע גבי חטאות ואשמות שהם קרבין אלא שהוא מחוייב לאכול כנגדן. אך יש לחלק דהכא בבכורה שפיר