זכר ישעיהו (רמב"ם) נד

הקרוב דוקא ומשום אין מעבירין עה"מ. א"ו דלא שייך בזה אין מעבירין וכו' הואיל שלא נפסקת כלל שעת הכושר להמצוה וכמ"ש. ואין בכה"ג אלא מצות זירוז משום זריזין מקדימין וכו' ועל זה לא היו צריכין להזהיר הכהנים דבלא"ה כהנים זריזין הם. וזה נכון:

וראיתי להגאון בעל טורי אבן במס' מגילה שם דמפרש דהא דאמרינן בגמרא גבי מגילה באדר ראשון משום אין מעבירין וכו' הוא לאו דוקא. דזהו רק כמו זריזין מקדימין. דומיא דגבי מילה הואיל דליכא כאן רק משום איחור זמן דאין מעבירין לא שייך רק העברת מקום ממש או אם כבר התחיל במצוה שא"צ להפסיק ממנה ועיי"ש שהאריך להציב גבולות מאמרם אין מעבירין וכו'. אבל לדברינו מבואר הכל על נכון. והכא במגילה בדוקא נקטי בלשונם אין מעבירין וכו'. ורוח ד' דבר בם. ולא אמרו דבר שלא במכוון:

(פלפול בשאלת הרדב"ז) ה וראיתי בשו"ת חכם צבי (סי' ק"ו) הביא בשם הרדב"ז שאלה באחד שהי' חבוש בבית האסורין וניתן לו רשות שיעשה מצוה אחת. ופסק הרדב"ז דקמא קמא דמטא לידי' יקיים משום דאין מעבירין על המצות. ודחה החכ"צ את דבריו דלא קיימינן כהך כללא דאין מעבירין עה"מ רק אי שתי המצות שוות במדרגתן:

אבל לא כשיש לאחת מהן מעלה יתירה. והביא ראיה לזה מהא דמנחות (דף מ"ט ע"ב) דקא בעי הש"ס היכא דליכא בלשכת הטלאים רק ב' כבשים ויש צורך למוספין דהשתא ולתמידין דלמחר הי מינייהו עדיף מקודש עדיף או תמידין עדיף. ואי ס"ד דלעולם אין מעבירין עה"מ הא אע"ג דתדיר עדיף מ"מ מוספין דהיום קדים ואין מעבירין. אע"כ דהיכא דאיכא למצוה המאוחרת איזה מעלה אז היא חשיבא טפי ועוברין בשבילה על המצוה הקודמת. את"ד. וקשיא לי א"כ איך יהיב גמרא טעמא דלא מעברינן דרעא אטוטפתא משום דאין מעבירין וכו' הא של ראש מקודש טפי כדאמרינן במנחות תפילין של ראש אין עושין אותה תש"י דאין מורידין וכו' ועי' ירושלמי סוף מגילה דמטעם כזה דייק שמואל דגרע תפילין ממזוזה אם אין לו אלא על אחד מהן. מדאמרינן שאין עושין ממזוזה שבלה תפילין וא"כ גם כאן מוכח דתש"ר עדיף מתש"י ואמאי לא מעברינן דרעא אטוטפתא לשיטת החכ"צ:

וראיתי להטורי אבן במס' מגילה שם שהעיר בכגון זה לענין אחר. לתרץ קושיית התוס' ביומא (דף ל"ג ע"א) שהקשו למה צריך קרא דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וע"כ של יד קדים. תיפוק לי' משום דאין מעבירין עה"מ. וע"ז תי' הטורי אבן דאי משום דאין מעבירין ה"א דמ"מ של ראש קדים הואיל דמקודש טפי להכי איצטריך קרא אמנם לתי' שלו עדיין קשה איפכא למה לי' לריש לקיש לומר משום דאין מעבירין ת"ל מקרא דבין עיניך. ובאמת כך היא קושיית התוס' למה לי טעמא דאין מעבירין (ולא כמו שהציע הט"א בשמם שהקשו למה לי קרא) וע"ז נ"ל לתרץ בפשיטות דמהך קרא גופי' למד ריש לקיש דאין מעבירין אף היכא שהמאוחרת עדיפא טפי:

ומצינו עוד להביא ראיה דאמרינן אין מעבירין עה"מ אף כשהשניה חשיבא טפי. מהא דאיתא בפסחים (דף ס"ד ע"א) נוטל את המלא ומחזיר את הריקן אבל איפכא. לא מטעמא דר"ל דאמר אין מעבירין עה"מ. ואי נימא דהיכא דהמאוחרת חשיבא טפי לא אמרינן אין מעבירין וכו' מאי איריא משום אין מעבירין הא אפילו אם הי' אפשר איפכא להקדים חזרת הריקן לנטילת המלא מ"מ הי' הדין להקדים וליטול את המלא קודם. דזהו בודאי חשיב דהיא מצות קבלת דם ונחשבה בין ד' עבודות שבזבח משא"כ חזרת הריקן דלאו מצוה היא כ"כ רק די לה להיות נקראת הכשר מצוה אע"כ דלעולם אמרינן אין מעבירין עה"מ:

אלא דלפ"ז תקשה קושיית החכם צבי מהא דתמידין ומוספין. ונראה לענ"ד לחלק בפשיטות דלא דמי:

דשאני התם כשאין לו אלא על אחת מהן. הרי המצוה השניה בטילה לגמרי הלכך שוקלין מצוה נגד מצוה הי מינייהו עדיפא. שהמעלה שלה מצלת אותה שלא תתבטל מפני זו המצוה הקודמת לה. משא"כ היכא דאפשר לקיים שניהם אז אע"ג דהמאוחרת חשיבא טפי כיון דנוכל לקיים גם אותה אין מעבירין על הראשונה אף שהיא קלה ממנה וזה פשוט:

האומנם דעדיין יש מקום עיון בזה מהך דסוכה (דף כ"ה) דפשטינן העוסק במצוה פטור מן המצוה מדמצינו טמאי מתים שבימי משה שנטמאו בטומאת מת מצוה. ופי' רש"י ואע"ג שטומאה זו תעכב על ידם את אכילת פסחיהן. אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבא עכ"ל. וא"כ יקשה מזה אהא דתמידין ומוספין דאי תדיר עדיף מניחין את השני כבשים למחר ודוחין מוסף דהשתא. ועי' עוד שם במס' סוכה לענין חתן דפטור מק"ש ופירש"י דלא מחוייב להסיר דעתי' ממחשבת מצוה זו הראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר עכ"ל. הרי ג"כ דאין חוששין למצוה הבאה אח"כ ואע"ג דמטי זימני'. אך בזה י"ל דשאני היא הואיל דעסיק עכשיו בהמצוה שבאה לידו אבל מהך דטמאי מתים שבימי משה קשיא:

אמנם בלא"ה דברי הש"ס אלו צריכין ביאור מאי שייך זה לענין עוסק במצוה וכו', וע"כ נפרש שהיו עוסקין במתיהן עד שמונה ימים לפני הפסח וזה הי' בהיתר גמור:

כיון שהי' שהות להטהר עד הפסח ונמשך עשותם והתעסקותם עד תוך שבעה לפני הפסח ולזה אמר שלא היו מחוייבין להפריש א"ע מהטומאה הואיל דכבר היו עסוקין בהמצוה והעוסק במצוה וכו' והכי נפרש בהכרח שיטת הש"ס לפי' רש"י (ועי' לאבי זקני הגאון בפני יהושע) ולפ"ז לק"מ על זה מהא דתמידין ומוספין. דשאני בהך טמאי מתים דמטעם עוסק במצוה נגעי בי' ולעולם היכא דהמצוה מאוחרת עדיפא היא קודמת אם תתבטל לגמרי:

ועפ"י דברינו אלה דמשום אין מעבירין וכו' א"א לבטל מצוה דעדיפא מינה וק"ו שאין לבטל אחת במקום שיש לקיים שניהם. הנה עפ"ז ביארתי בדרך יפה ומושכל דברי הש"ס דיומא (דף ע' ע"א) ששנינו הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פו"ש הנשרפין וכו' לא מפני שאינו רשאי אלא מפני שא"א שמלאכת שניהן שוין. ופריך הגמ' פשיטא ומשני מה"ד כדר"ל דאין מעבירין וכו' ומאי מצוה ברב עם וכו' קמ"ל. ופי' רש"י קמ"ל כיון דלא עסק בה רק רואה לית בזה משום העברה. ואין לדבריו מובן ויתפרשו בדוחק כיון שאין בעשיית מצוה זו משום עשיה רק ראיה בעלמא לכן רשאי לעבור עליה. אבל אין טעם לחילוק זה וגם קצת צ"ע ממקרא מגילה דאית בי' משום אין מעבירין ואע"ג דרוב העולם רק שומעין ולא תהא שמיעה גדולה מראיה (הגם דיש לחלק דמ"מ עיקר המצוה היא הקריאה). אמנם לפמ"ש לעיל נראה יותר לפרש בדרך יפה. דהנה פשיטא היא דמצוה ברב עם הוא לראות כה"ג קורא כמו פו"ש הנשרפין דשניהם עבודה וראיית עבודה מצוה עיי"ש ברע"ב) והשתא אי נימא דאינו רשאי לילך מהכה"ג לראות לפו"ש וכו' מטעם דאין מעבירין הלא אז יהי' שבקי כולי עלמא לפו"ש ויהיו נשארים אצל הכה"ג ונמצא בטילה לגמרי מצות ברב עם אצל פו"ש וכו' ואנן אמרינן שאין בכח הך דאין מעבירין לבטל מצוה לגמרי על כן מטעם זה שנו חכמים כאן דליכא בזה משום אין מעבירין וכו' כדי שיהי' גם פו"ש ברב עם:

ולכאורה יש סתירה לזה מהש"ס דר"ה פרק י"וט דקאמר מ"ש השני מחקוע משום ברב עם. אי הכי הלל נמי נימא בשני משום ברב עם. אלא מ"ש הלל דבראשון