זכותא דאברהם פז

הוי דעת אחרת מקנה דטובת הנאה אינו ממון כמבואר במרדכי בבא מציעא פרק שנים אוחזין בסוגיא דמציאת בנו]. וא"כ לא יקנו כלל הקטנים ויכולים הכהנים ליטול מהקטנים דהיכא דליכא דעת אחרת מקנה לא הוי רק גזל מפני דרכי שלום. ולהמתין עד שיגדלו הנולדים אי אפשר שהרי הנולדים אחר הנדר ובקטנותם יבא שנת רביעית וששית דמחויב לבער התרומות ומעשרות ובאמת אפשר לומר דאם יהי' לו תרומות ומעשרות מן התבואה שהנולדים אחר הנדר יש להם שנת י"ג שנים יכול ליתן להם ומזה הוציא הרמב"ם ראי' דתירוצא דרבא הוא לדידן דטובת הנאה אינו ממון ועיין בכסף משנה (פרק ד' מנדרים ה')

נהדרין לענינא דאיסורי הנאה אי אית ליה זכי' מצאנו שיטת הרמב"ם (פרק ה' מאיסורי מזבח) דאם הביא מנחה ונסכים מערלה וכלאי הכרם לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו הרי דחל ההקדש על איסורי הנאה ושמעינן דסבירא לי' להרמב"ם דאיסורי הנאה אית לי' זכי' אפילו זכי' מחדש

הצל"ח הקשה למה אמרינן דחמץ הוי אינו ברשותו הלא אפרן מותר מן התורה ועוד דחזי שלא כדרך הנאתן דגם בו מותר מן התורה. וי"ל בזה כיון דאם נשרף ונעשה אפר שוב אינו עובר בבל יראה. וגם אם הוא ראוי לאוכלו רק שלא כדרך הנאתן אינו עובר עליו דהוי נוקשה. וא"כ הדר אמרינן כיון דאין לו בו רק לאפרן ולשלא כדרך הנאתן מה"ת יעבור עליו הא השתא אין לו זכי' בו. רק באם יעשה אפר או יערוב בו דבר מר. ואז לא יעבור והאיך לא יעבור עליו עתה באם יש לו זכי' באופן שלא יעבור עליו. והא דעבר עליו משום דעשאן הכתוב וכו'

סוכה ד' ט' תוס' הקשו דלמה לי קרא בסוכה לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה. ונראה לומר דהנה אם יגזול אחד דופן לסוכה שיש בו שני דפנות. בשבת של סוכות דמחויב מיתה מחמת שבת שהוציא מרשות היחיד של נגזל לרשות הרבים. ואנן קיימא לן בדמים קננהו ועיין בבעהמ"א סנהדרין פרק בן סורר אפילו היכא דאיתא בעינא. רק מדרבנן חייב להחזירו בעינא ואנן השתא לפי דינא דאורייתא אזלינן דברינו זה על קושית תוס']. ויוצא בזה ידי חובת סוכה אך הא ק מא לן בזרק כוורת לרשות הרבים דפטור. דהוי רשות לעצמו. וזרק רשות (שבת ח'). וגם מבואר (סוכה ז') מיגו דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת א"כ אם זרק הדופן מרשות היחיד לסוכתו שיש בו שני דפנות ובדופן הזה נעשה הכשר סוכה. ואם נאמר דיצא בה כיון דבדמים קננהו. אזי הדר אמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה וכו'. והדר הוי כזורק רשות ויפטר ממיתה מחמת שבת לכן לא יצא. וזהו השתא דגילה קרא דסוכה גזולה פסולה. אבל אם נאמר משום מצוה הבאה בעבירה אזי בכהאי גוונא יצא. כיון דאם לא יצא בו יהא מחויב משום שבת ויעשה עבירה חמורה ואם יצא בו פטור משום שבת דהוי זורק רשות כהנ"ל. בזה בוודאי לא אמרינן מצוה הבאה בעבירה

הערה האיך אנו יושבים בסוכה בשעת ירידת הגשמים על ידי סגירת הגגות כמבואר בשלחן ערוך (סימן תרכ"ו) הא משתמש בעצי סוכה כיון דהוי שלא בשעת חיוב ואסור מדאורייתא כדאיתא (סוכה ט' ובשלחן ערוך תרל"ח). ובשלמא להפוסקים דמהני תנאי בעצי סוכה ולזה הוי כהתנה. אבל להרמב"ן דפוסק דגם תנאי לא מהני קשה. ואפ"ל כיון דילפינן מחגיגה דכתיב חג הסוכות לד' א"כ לא חמיר מהקדש ובהקדש קיימא לן דאין מועלין במחובר. וקודם שחיברה וישב בה רק הזמין לסוכה לא חל עלה קדושה דהזמנה לא מילתא הוא ואף דמועלין